הלקח של רוז פונטאנס

הרפורמה של גדעון סער מבורכת, וצריך לקחת אותה עוד צעד קדימה

בעוד רשות ההגירה מבשרת לרוז פונטאנס, המטפלת הפיליפינית שזכתה ב"אקס פקטור", כי תוכל לשיר רק בחתונות ובחינם, למרות שהפרס שלה כולל חוזה הקלטות וניהול טאלנט, אישר שר הפנים תקנות שאמורות להקל על חייהם של הקשישים והנכים הזקוקים לשירותיהם של מטפלות סיעודיות כמו רוז.

וכמו האיחולים של רשות ההגירה לרוז, שיכולה לשיר בכל הכוח, אבל בתנאים מאוד מגבילים, כך גם הרפורמה של גדעון סער לא מטפלת בבעיה כולה ומיועדת לקבוצה מצומצמת של נזקקים לסיעוד, בעוד שהאחרים ימשיכו לסבול בשקט.

התקנות שיועברו לאישור ועדת הפנים בקרוב, שחלקן מבורכות, נועדו לעובדים שמטופליהם הגישו בקשה חריגה לאישור המשך שהותם בארץ, לענות על טענות של עובדים שהחליפו מעסיקים בזה אחר זה, וכאלה שנטשו מטופלים שגרים בפריפריה לטובת אלה שמתגוררים במרכז.

הארכת רישיון העבודה למטפלים בחולים ובקשישים סיעודיים מעבר ל-5 השנים הקבועות בחוק היא רפורמה אמיתית וראויה, כיוון שהקשר הרגשי בין המטופל למטפל מצריך את המשך עבודתו, והחלפת המטפל כל 5 שנים גורמת לו סבל רב. ההתניות של מתן ההארכה הזו לכניסה לארץ באשרת סיעוד ועבודה רציפה אצל המטופל, הגיוניות לגמרי.

גם ההגבלה על מעבר בין מעסיקים ל-3 פעמים, שאחריו יזומן העובד לבירור ברשות ההגירה והרחקתו אם יתברר שעשה באשרה שימוש לרעה, מתקבלת על הדעת. לעומת זאת הגבלת האזורים בהם רשאי העובד לעבוד, והרחקת מי שיצא מגבולות המותרים לו, יש בה משום כבילה של עובדים למעסיק, דבר שספק יעמוד במבחן בית המשפט.

אם השר סער רוצה לעשות רפורמה אמיתית בתחום, עליו לטפל, למשל, בתשלום הגבוה להיתר ההעסקה שעומד על 840 שקלים שאותם צריך החולה, הנכה או הקשיש לשלם כל שנתיים לחברה שמעסיקה את המטפל ומקבלת תשלום נוסף גם מביטוח לאומי. המטופלים הזקוקים להשגחה סיעודית הם בדרך-כלל כאלה שאין להם עודף כסף בארנק, אם בכלל ולכן צריך לשקול תשלום על ההיתר בכל 5 שנים.

רעה חולה נוספת היא ההמתנה הארוכה לעובדים סיעודיים, שיכולה להימשך כמה חודשים קשים וארוכים. אחרי דרך החתחתים שעובדים הנזקקים לעובד סיעודי עוברים עד להשגת ההיתר המיוחל, מתברר לרבים מהם שאין עבורם עובדים פנויים בארץ וצריך להזמין עובד מחו"ל, מה שכמובן מרפד בדרך כיס או שניים. בדרך-כלל, העובדים הסיעודיים עם היתר בנמצאים בארץ, עורכים אודישנים למטופלים ומציגים להם דרישות מופלגות ולא הגיוניות.

והגענו לכשל שאף אחד לא מדבר עליו: מה עושים המטופל ומשפחתו כשהעובד הסיעודי יוצא לחופשה בת 45 יום, או סתם לוויקנד ארוך או חג של 4 ימים רצופים. הרי אף אחד לא ישאיר זקן נזקק לבדו.

תעשיית "הפילרים", אלה שמחליפים את הקשישים, משגשגת מתחת לפני השטח. חבר מביא חבר בהרבה כסף, שהמשפחה או הקשיש נאלצים לשלם. גם לזה צריך למצוא פתרון.

ואם כבר הזכרנו את רוז, מעניין מה היה קורה אם באקס פקטור היה זוכה, נגיד, כדורסלן ממכבי ת"א, שבאשרת השהייה שלו בארץ היה כתוב, "שחקן כדורסל בלבד".

האם גם אז היו מזדרזים ברשות ההגירה להכריז שאסור לו לשיר בתשלום? יש לי שלא. בדיוק כמו אותם קמפיינים מסחריים שעשו שחקני כדורסל וכדורגל זרים בעבר. עבור תשלום כמובן.

צרו איתנו קשר *5988