פרשת "המורה השמאלני": המוסר הכפול של מנכ"ל רשת אורט

רגע לפני שהראיון מתחיל וכפתור ההקלטה נלחץ, מחליף צבי פלג, מנכ"ל רשת אורט, מספר מילים בטלפון עם רני רהב, איש יחסי הציבור של הרשת. פלג מקשיב לרהב בריכוז, מהנהן לכיוונה של נציגתו של רהב שנוכחת בראיון ואומר לו שלא ידאג: הוא מוכן לחלץ את הרשת מהמשבר שאליו היא גררה את עצמה, תוך שהיא עושה כל טעות אפשרית.

לאורך השיחה בינינו, אפשר להבחין בקלות במסרים שנוסחו: (1) המורה הוזמן ל"בירור" ולא לשימוע שלפני פיטורין. (2) המורה טוען שצה"ל הוא צבא לא מוסרי. (3) רשת אורט משרתת תלמידים מכל המגזרים ומכל הדתות וערכיה הם פלורליסטיים וסובלניים. (4) העובדה שפלג עצמו, התפקד למפלגת הבית היהודי אינה רלבנטית. (5) השימוע עדיין לא הסתיים. הכול פתוח - אורט תשמח להמשיך להעסיק את המורה, אם רק יתברר שהוא לא טען, רחמנא ליצלן, שצה"ל אינו מוסרי.

בכל פעם שפלג חוזר על אחד מהמסרים הללו - והוא עושה זאת אינספור פעמים במהלך השיחה - מהנהנת נציגתו של רהב בסיפוק. בעקיפין פלג מנצל את ההזדמנות גם כדי לחזור בו מדבריו בראיון רדיופוני שנתן ולפיהם אין כלל לדון באפשרות שצה"ל מבצע מעשים לא מוסריים. "אם חייל מכה אישה הרה במחסום, בהחלט אפשר לדבר על זה", הוא מחדד ל-G את האני שלו. גם על כפר קאסם אפשר לדבר הפעם, ואפילו על הרעיון שלפיו קיימת פקודה בלתי חוקית בעליל. שני הנושאים האלה, נזכיר, היו (ואולי עדיין), חלק משיעורי האזרחות במשך שנים רבות. מוסריותו של צה"ל מנגד היא מחוץ לדיון - "צה"ל הוא מעל לכל ויכוח", כך המנכ"ל פלג.

אמר או לא אמר?

לטובת מי שנחת זה עתה בארץ, תקציר הסכסוך בין תלמידת אורט בת 17 בשם ספיר חבס לבין המורה למחשבת ישראל אדם ורטה. זה התחיל כשהמורה צחק מכך שהיא אמרה בכיתה שיש "לזרוק את כל הערבים לים", המשיך בכך שהתלמידה התריסה מולו שבישראל ישנו גזר דין מוות לבוגדים ושהוא בוגד, והסתיים במכתב תלונה נגד המורה שנשלח לשר החינוך. במכתב האשימה חבס את ורטה בכך שטען בפני הכיתה, שישראל אינה מדינת היהודים אלא מדינת הערבים, קבע שצה"ל הוא צבא לא מוסרי, צעק בהזדמנות כלשהי "ויוה פלסטין" ובגדול הביע לטעמה דעות שמאלניות קיצוניות.

המכתב הועבר להנהלת אורט ולמורה התקיים שימוע עם מנהל בית הספר, אבי שוורץ. לאחר אותו שימוע דיווח המנהל להנהלת הרשת, שורטה אכן טען בו כי צה"ל הוא צבא לא מוסרי. אמירה שורטה מצדו מכחיש בצורה גורפת שאמר.

זמן קצר לאחר מכן נערך לורטה שימוע נוסף, הפעם בנוכחות סמנכ"לית משאבי האנוש של אורט מירב עטרי והאחראית האזורית לאה קליינמן. הפעם גם היו תנאי הפתיחה של השימוע שונים. לא רק משום שמקלטת השימוע ניכר כי לנציגי אורט אין עניין בהסבריו של ורטה, מכך שהם אינם בקיאים בהנחיות משרד החינוך ומשום שהם מתעלמים מהמורכבות של דבריו; אלא בעיקר משום שהם אדישים לחלוטין לכך שימים ספורים לפני השימוע פרסמה סבח את מכתב התלונה שלה בעמוד הפייסבוק של הח"כ לשעבר מיכאל בן ארי - מהלך שהצית את הרשת וגרר עשרות רבות של תגובות מאיימות ומתלהמות נגד המורה, לרבות איומים על חייו. בסיומו של השימוע השני הציעה הסמנכ"לית עטרי לורטה להתפטר מתפקידו "לטובתו ולטובת המערכת".

הפרשה זכתה לסיקור רב בתקשורת, נדונה בוועדת החינוך של הכנסת, הביאה רבים מתלמידיו של ורטה לסתור את טענות התלמידה שגובו על-ידי הנהלת אורט, והוציאה כמה מאות תלמידים והורים להפגנת תמיכה במורה. פלג, שעובד ברשת אורט זה 40 שנים ומתוכן משמש כמנכ"ל למעלה מעשור, היה המום. הוא מעולם לא חווה זעם ציבורי כזה, ומצדו הרגיש שננטש על-ידי מערכת החינוך כשהצונאמי הציבורי שטף אותו. מימין הוא הותקף על כך שלא היה החלטי מספיק וזרק את ורטה מיד "לאלף עזאזל" (כהגדרתו), ומשמאל על כך שאורט דוגלת במדיניות של סתימת פיות ושל חשיבה לא ביקורתית.

במהלך השבוע החולף יצא לפלג לשוחח עם שר החינוך שי פירון, אולם הוא מסרב לספר מה נאמר בשיחה. כשהוא נשאל אם שתיקתו הארוכה של פירון - דברן לא קטן בימים כתיקונם - נתפסה על ידו כהבעת תמיכה, פלג משיב בחוסר רצון שהרגיש שלא קיבל תמיכה משום גורם.

כשאני שואל את פלג אם לרגע לא עבר לו בראש לגבות את המורה, מתברר שכנראה גם אני הגזמתי. "אם המורה שמלמד אצלי שמונה שעות בסך הכול בא ואומר לי: 'לא טוב לי בבית ספר הזה ולא נעים לי ואני מרגיש מאוים, תן לי פתרון', אז אני אומר, בוא נגמור את זה פשוט. לא חשבתי לגבות אותו כי יצאתי מתוך נקודת הנחה שאם מישהו לא מרגיש פה נוח, ושהוא לא אוהב לחיות במשפחה שנקראת משפחת אורט, זכותו לעזוב. זה פרק אחד. הפרק השני הוא לשבת ולהתחיל לחשוב על גבולות המותר והאסור בחופש הדיבור".

אובססיית ההתקרבנות

נכון לירידת שורות אלה לדפוס אמורה הפרשה להגיע לסיומה ביום חמישי בשעות אחר הצהריים, שעות אחדות לפני שתאחזו בגיליון הזה. לכן, עדיף שלא להתנבא לגבי תוצאותיה הסופיות. יש להניח שעם הזמן, הסערה תשכך והשמות המעורבים יישכחו. אולם, בסופו של יום, אולי תיזכר הפרשה כמשמעותית בגלל שהעלתה במלוא עוזה את הקושי של מערכת החינוך להכיל השקפות שעשויות לערער במעט את הנרטיב הממלכתי.

הסופר והמשורר הבריטי סמואל ג'ונסון קבע במחצית המאה ה-18 כי "פטריוטיות היא מפלטו של הנבל", אולם למרות הניסיונות שנעשו ברשת להציג את פלג כנבל, זו אמירה לא נכונה ולא הוגנת. פלג אינו נבל. הוא איש מערכת נאמן ושמרן בהשקפתו שאינו רוצה להתמודד עם ביקורת על הנרטיב הכל-ישראלי החמים והנוח. האם זה מה שמצופה מאדם המגדיר את עצמו "איש חינוך"? שכל קורא וקורא יענה על זה בעצמו.