לא אדם ורטה הוא גיבור

צריך הרבה יותר אומץ לצאת נגד המורה שלך, מאשר נגד צה"ל

עיתון "הארץ" עמל כבר כמה ימים על יצירת גיבור משלו. לקחו את אדם ורטה ומקדישים לו עמודים שלמים, כתבות צבע, ראיונות, מה לא. כאילו האיש עשה משהו חשוב או נועז. כאשר ורטה נהג למעשה בפחדנות האופיינית לאנשי שמאל הנאבקים בחירוף נפש למען חופש הביטוי - לעצמם. תוך רמיסה, לעתים כוחנית, של בעלי דעות אחרות. כמו אנשי הימין הקיצוני.

כשקוראים את הנכתב ב"הארץ" בעניין זה מתבקשת המסקנה שהכותבים לא ממש התעניינו בעובדות. אם ורטה מתעקש להשמיע דעות פוליטיות בבית הספר, ואם הדעות הן מהסוג ש"הארץ" מטפח - אז הוא גיבור. ולצורך זה מעוותים את העובדות ומסיטים את הדיון לפסים שאינם קשורים בהכרח למה שבאמת קרה.

גיבור סתימת הפיות

הגיבורה הראשית באמת בפרשה היא ספיר סבח. התלונה שלה לא התמקדה רק ב"צה"ל לא מוסרי". התקשורת, בעיקר "הארץ", היא שמיקדה בזה את תשומת הלב כדי לבנות את התיזה של סתימת הפיות.

התלונה של ספיר הייתה והינה שמורה לא צריך להשמיע בכיתה דעות שנויות במחלוקת. ואם הוא עושה זאת, הוא חייב לאפשר השמעת דעות אחרות. ובמקרה של ספיר לפחות, ורטה לא נתן פתחון פה. למעשה, על פי עדותה, הוא סתם את פיה של ספיר, ובצורה מעליבה. לאחר מכן הוא התנצל על הצורה, אבל לא על סתימת הפה.

כלומר, למעשה, עיתון "הארץ", ואחרים כמותו, לקח אדם שמתבקש להכתירו כאנטי-דמוקרט והפך אותו לגיבור חופש הביטוי. זה לא טיפול יוצא דופן בחוגים מסוימים בשמאל, וכמובן שגם בימין. הם אינם מקבלים את מהותה של הזכות הזאת. הם מנכסים אותה לעצמם, ומשתמשים בה כמקום מקלט כאשר הם עושים בה שימוש לרעה.

הזכויות של ספיר

היה צריך הרבה יותר אומץ לצאת בכיתה נגד המורה שלך, מאשר להיות המורה המשמיע את דעותיו לציבור שבוי של צעירים. להיפך, מעשה כזה הוא אקט של פחדנות. ורטה יכול היה להניח שלא יאונה לו כל רע, הרי תמיד יש את עיתון "הארץ" ושאר גורמים שיהיו מוכנים לטהר כל אדם בעל דעות שמאלניות.

עובדה, לספיר סבח לא הקדישו אפילו עמוד אחד, לא חצי עמוד. ספיר, מבחינת "הארץ" ושכמותו, הייתה הצד האשם משום שהיא בעלת דעות ימניות. לא משנה שהיא בכלל לא נאבקה על דעותיה הפוליטיות, אלא על זכותה ללמוד בבית הספר מבלי ש"מורים" ינסו לשטוף את מוחה.

צה"ל מוסרי? כן ולא

הוויכוח אם צה"ל צבא מוסרי שייך לאנשים שאיבדו את היכולת להבחין בין עיקר לטפל. צה"ל הוא צבא מוסרי שמדי פעם נעשים בו מעשים לא מוסריים. כל אמירה אחרת חוטאת בהכללה שהיא לא רק בלתי הוגנת, אלא גם מטעה.