שוב הוועדים אשמים?

הנהלת הדסה פונה להקפאת ההליכים רק כשזה מתאים לה

1. מי שידפדף ב-53 העמודים שהגישה הנהלת בית החולים הדסה לבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת בקשתה להקפאת הליכים, לא יוכל שלא להתרשם, ותכף תבינו למה ההתרשמות הזאת מפוקפקת, שעובדי בית החולים הם האשמים העיקריים בגירעון העתק של הדסה.

טוב, לא העובדים, "הוועדים".

או כמו שכתבה כאן אתמול חברתי הטובה סטלה קורין ליבר בדרכה הציורית:

"שוב מתברר, הפעם בפרטי פרטים, שהמונח 'עבודה מאורגנת' שאמור היה להיות סמל לאחווה, שיתוף, עזרה הדדית ותמיכת החזק בחלש, הפך במקומותינו, בעזרת ההסתדרות, פוליטיקאים מימין ומשמאל ועם הזמן גם שופטי בתי הדין לעבודה, לסיסמה שמשמעותה: בואו חברים ונמצוץ ביחד את הציבור עד שיתרוקן כיסו ותצא נשמתו".

עמודים על גבי עמודים, עשרות סעיפים ותתי-סעיפים בבקשה להקפאת הליכים עוסקים במה שמנכ"ל הדסה אביגדור קפלן הגדיר "הסכמים הרסניים" ועיוותי שכר. הדסה מפרט כמה ועדים פועלים בביה"ח, כמה הסכמים נחתמו עם השנים, כיצד טכנאי רנטגן מרוויח 25 אלף שקל בחודש ו"מזכירה בכירה" מרוויחה 18 אלף שקל בחודש.

לא רק שזו הצגה סלקטיבית ומעוותת בפני עצמה של הדברים, שכן משום מה הנהלת הדסה לא בחרה לפרט את שכר העתק של בכירי הרופאים במרכז הרפואי, שמשתכרים 300-600 אלף שקל בחודש, הרטוריקה הבכיינית שעולה מהמסמך הזה מנסה להפוך את ועדי העובדים לבריונים העוסקים במסחטת כספים בעוד שהנהלות הדסה בעבר נאלצו ברוב מסכנותם לחתום על הסכמי כניעה ולחתום על הצ'קים לטכנאי הרנטגן ולעובדי הניקיון.

התקשורת עטה על המסמך הזה כי הוא נכתב בדיוק כדי שהיא תעשה כן - גדוש מספרים "סקסיים", שומר מחד על כבודם של לובשי החלוקים הלבנים (הנמנים לרוב עם המרקם החברתי של העיתונאים) ורומס את כבודם של כל האחרים.

ושלא תבינו אחרת: הדסה היא אכן גן עדן לעיוותי שכר. לא בגלל ועדים בריונים אלא בגלל ניהול כושל, אבל יותר מכול - בגלל מודל שר"פ (שירותי רפואה פרטיים) מעוות וכושל עוד יותר. כי כשמחלקים כסף גדול לשכבה דקה של רופאים בכירים, גם השכבות האחרות רוצות ליהנות ממנו. זו לא שחיתות, גם לא בריונות, אלא טבעם של דברים.

למעשה, תפקידם של ארגוני עובדים לדאוג לכך שהעובדים המיוצגים על ידיהם יקבלו כמה שיותר כל עוד הדבר מתאפשר - ובמשך שנים זה אכן התאפשר. ארגון שלא עושה זאת מועל בתפקידו ובשליחותו.

עכשיו ודאי תשאלו בצדק: מה עם העובדה שבכל שנה הדסה מייצר גירעון שוטף של 300 מיליון שקל שהצטבר בינתיים לכדי 1.3 מיליארד שקל?

מי שיתעכב מעט על עמוד 35 בבקשה להקפאת הליכים יגלה שהדסה מפסיד 220 מיליון שקל בכל שנה כתוצאה מהפער בין שיעור ההנחה הממוצע שמעניק בית החולים לקופות החולים (26.4%) לבין שיעור ההנחה הממוצע שניתן לקופות בבתי החולים הממשלתיים (18.8%). בנוסף, הדסה מדווח באותו עמוד ממש כי בית החולים מאבד מדי שנה הכנסות בהיקף של 80 מיליון שקל, כתוצאה משחיקה במנגנון תקרת ההתחשבנות (המכונה CAP) מול קופות החולים (האוצר הסכים כעת לתקן את המנגנון הזה לטובת הדסה).

וראו זה פלא, מתברר שאותו גירעון שוטף של 300 מיליון שקל בשנה, טייס אוטומטי שלא מפסיק לצלול, נוצר כל כולו, לטענת הדסה ולא לטענת כותב שורות אלה, עקב עיוותי תקצוב והתחשבנות - ולא בשל עיוותי שכר והטבות לטכנאי רנטגן.

אז למה המסמך של הדסה עוסק בעיקר בהתחשבנות עם העובדים ולא בהתחשבנות עם הקופות? כי הנהלת הדסה הבינה היטב איפה הקווים האדומים של האוצר - המדינה מעדיפה להזרים כסף חד פעמי ובמקביל למנף את המשבר להזדמנות בכל הקשור לריסון מודל השר"פ ולמיתון הוצאות השכר, על פני שינוי מהותי וקבוע באופן שיטת ההתחשבנות בין קופות החולים לבתי החולים.

למעשה, ההנחות המפליגות שהעניקה הדסה לקופות החולים מקובעות כעת עד שנת 2016 בגלל סעיף בחוק ההסדרים שנועד דווקא להגן על רוב בתי החולים בכך שהוא מאריך את תוקף ההסכמים שנחתמו עם הקופות בשלוש שנים. במשרדי הבריאות והאוצר סירבו לפעול לשינוי החקיקה בעניין, וכך עיקר ההתייעלות תגיע על חשבונם של העובדים. למה כל זה לא מופיע בשערי העיתונים? כי עמוד מספר 35 בבקשה להקפאת ההליכים הרבה יותר משעמם מכל המספרים האחרים.

2. בעמוד 5, סעיף ב', בבקשה להקפאת ההליכים מבקשת הנהלת הדסה למנות לתפקיד הנאמן את עו"ד ליפא מאיר. העובדה שמאיר מייצג במקביל את שירותי בריאות כללית, לקוחה גדולה של הדסה שאין לה ודאי אינטרס בצמצום ההנחות שהיא מקבלת כיום מבית החולים, שווה התייחסות מיוחדת של השופט בתיק ואפשר לנחש שעוד נשמע על כך.

אבל מעניינת לא פחות עצם הבקשה בהקשר של מאיר, וכך נכתב: "לנאמן לא יוקנו סמכויות ניהולה של החברה. סמכויות אלה ייוותרו בידי המנכ"ל והנהלתה הנוכחית של החברה". מה תפקידו של הנאמן במקרה הזה? "להגיש בקשות בשם החברה", כך לפי הדסה.

במילים אחרות, הנהלת הדסה, לפחות לכאורה, משתמשת במעטפת הנוחה של הקפאת ההליכים רק איפה שמתאים לה (צמצום כוחם של ארגוני העובדים) אבל חלילה לא מתפרקת מכוחה שלה. ככלל, כל הבקשה הזו להקפאת הליכים הולכת ונראית משונה מיום ליום: הרי להקפאת הליכים הולכים בשקט חרישי, שמא הנושים ישמעו על הכוונה וינקטו צעדים מוקדמים.

מה עשו הדסה ומשרד האוצר? איימו מראש על העובדים והרופאים מפני הקפאת הליכים, סיפרו על כך גם בתקשורת, וראו זה פלא, יום לפני שהוגשה הבקשה בפועל דווח על קיזוז הכנסות מצד הבנקים ועל פעולות אחרות של ספקים. הנה לכם הקפאת הליכים שנועדה "להגן" על ההנהלה מפני העובדים לא מפני הנושים.