חיים רמון נכשל (אבל השחקנים ישלמו)

חיים רמון לא המציא את הגלגל בהפועל ת"א עם ההחלטה לקצץ לשחקנים שכר. אפילו יעקב שחר הגדול הופיע בקיץ 2009 לפני השחקנים והודיע להם שהגיע הזמן לתת כתף, וקיבל הסכמה לחיתוך רוחבי בבשר (קיצוץ שהוחזר שלושה חודשים אחר כך כשחיפה הצליחה להעפיל לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג). העניין עם רמון שהרטוריקה של המהלך שלו הרבה פחות נקייה: הוא נכנס לתוך הכיס של השחקנים עמוק בתוך העונה, אחרי שהוא - רמון - עשה את כל הכשלים הניהוליים האפשריים, ועכשיו כשהוא מגלה שהשוקת שבורה, הוא פועל בלוליינות מרשימה כדי שלא להוציא כספים מכיסו האישי ומהכיסים של חבריו (חבריו?) לקבוצת הבעלות.

הדבר הכי קל זה לבוא לשחקנים ולדבר על ליבם, על החולצה ועל הסמל. שחקני כדורגל גם מבינים את ההשלכות של סירוב, גם אם דברים כאלו מעולם לא יעלו בשיחות (ייבוש, יציע, אימונים עם הנוער, עבודות רס"ר). גם מבחינה תקשורתית לרמון אין בעיה להעביר מהלך כזה, שירחיק את שאלת האחריות שלו לכישלון הניהולי: א. הוא הרי רמון שהציל את הקבוצה מידיו של טביב; ב. שחקני כדורגל בהפועל הם כנראה לא המגזר האומלל במשק וגם אוהדים שואלים את עצמם מה כבר הביג דיל של ורמוט לקזז חמישה אחוז. אז לא ירוויח 200 אלף שקל בחודש, ירוויח 190.

רמון לא מוכן לשלם על הטעויות שלו שהתחילו מהיום שלקח את הקבוצה. הוא נשאב לבנות קבוצות יקרות מדי, למרות שבפועל היה אמור לנהל עסק סולידי לקראת מכירה הלאה. הוא היה זה שהימר, בהתנהלות שמזכירה אוהד ולא בעלים עם אחריות, על כך שהקבוצה תעפיל לליגה האירופית ובנה סגל יקר. גם כשהתברר שההימור נכשל ועומד לעלות הרבה כסף, הוא קיבל בחלון ההעברות בינואר אפשרות בלתי חוזרת לתקן את הנזק ולהקטין את הבור עם מכירת נכסים, אבל שוב לא הצליח לעמוד מול האוהדים, והסתפק בהשאלה של שכטר, למרות שידע שצריך הרבה יותר מזה.

בדרך הוא מעדיף להתעלם מכך שהשחקנים כבר שילמו פעם אחת על הכישלון של העונה הזאת: אף אחד מהם לא יתקרב לחוזה המקסימום שלו. לכולם נדפקו הבונוסים הפוטנציאליים בגין אי העפלה לליגה האירופית, לאף אחד לא יהיה מענק גביע, לא מענק אליפות, וגם קצב צבירת הנקודות ידפוק אותם בשורה התחתונה.

התופעה הזו היא לא פסולה. זכותו של בעלים לנהל את העסק כמו שבא לו. הוא הבעלים. השאלה היא שאלת האחריות או ההגינות הבסיסית: כשרמון אישר את תקציב הפועל ת"א בבקרה התקציבית בתחילת העונה הוא לא היסס לבנות אותו על בטוחות אישיות ובטוחות של חבריו לקבוצת הבעלות (למשל, עידו חג'ג'). זו בעצם מהות הבעלות, לא רק הנהנתנות התקשורתית והריצות לאולפני טלוויזיה: שכאשר העסק לא עובד טוב ונכנס לסחרור - יקומו הבעלים ויכסו נזקים שנגרמו במהלך העונה. רק שרמון מעדיף בשלב זה לרקוד על כל החתונות - גם אחרי שברור שהעסק בסחרור, הוא ממשיך להתנהג כגמבלר ומעדיף לתחזק סגל יקר, בתקווה לסיים בטופ-3 שיבטיח אופציה להיכנס בעונה הבאה לאירופה; הוא ממשיך לשמוע את קולות האוהדים שלא לשחרר את דמארי, אבל שעה אחר כך רץ לתוך חשבונות הבנק של השחקנים.

רמון אולי עוד ייהנה פרק זמן מסוים מקרדיט על זה שהיה האיש שהוציא את הקבוצה מטביב. אבל גם זה הולך ונגמר. בינתיים הוא רק הולך ומקטין את הסיכוי שלו לצאת מזה בטוב או לצאת מזה מהר: עם הבור התקציבי והחוזים הכבדים שהוא העמיס, הסיכוי שלו למצוא פראייר שיסתכל על ספרי החשבונות ויחשוב שיש היגיון בסיפור הזה, נראה קלוש במקרה הטוב.