ביהמ"ש הכריע שוב: רומן זדורוב רצח את תאיר ראדה

"הראיות החדשות אינן מכרסמות בהכרעת הדין המקורית. קיים מארג צפוף, ייחודי, בולט וחד-משמעי של ראיות המצביעות על אשמתו מעבר לכל ספק סביר"

רומן זדורוב הוא זה שרצח את הילדה תאיר ראדה לפני 7 שנים - כך שב וקבע הבוקר (ב') פה-אחד בית המשפט המחוזי בנצרת, בפסק דין משלים שניתן בעקבות החלטת בית המשפט העליון מלפני כשנה, שחייבה את שופטי המחוזי לשמוע עדויות ולדון בחוות-דעת שעשויות היו להביא לזיכויו של זדורוב.

ואולם, שופטי המחוזי קבעו כי "הראיות החדשות אינן מכרסמות בהכרעת הדין המקורית. בנסיבותיו של תיק זה קיים מארג צפוף, ייחודי, בולט וחד-משמעי של ראיות המצביעות על אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר".

מאחר שמדובר בפסק דין משלים, שניתן על-פי הנחיית בית המשפט העליון, אין צורך בהגשת ערעור נוסף, והתיק יוחזר כעת לעליון להשלמת הליך הערעור המקורי.

בספטמבר 2010 הרשיע בית המשפט המחוזי את זדורוב ברצח של ראדה ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט, וגזר עליו עונש של מאסר עולם.

הרשעתו של זדורוב התבססה על הודאה שמסר בפני מדובב משטרתי, בפני חוקרי המשטרה ובעת שחזור הרצח. בבית המשפט חזר בו זדורוב מהודאתו, ואולם בית המשפט מצא את גרסתו החדשה "רצופת שקרים, מניפולציות וסתירות מהותיות".

ראיה מרכזית נוספת שסייעה להרשעתו של זדורוב הייתה טביעות הנעל שנמצאו על מכנסיה של ראדה. בעניין זה העדיף בית המשפט את חוות-דעתו של מומחה התביעה, רפ"ק ירון שור, על פני חוות-דעתו של מומחה ההגנה, ד"ר גיא קופר, וקבע כי מדובר בטביעות נעליו המיוחדות של זדורוב.

בערעורו לעליון ביקש זדורוב להוסיף ראיות חדשות, והעליון החליט להורות למחוזי לשמוע שתיים מהן: חוות-דעת של מומחה בינלאומי להשוואת טביעות נעל, בנושא סימני הדם שנמצאו על מכנסיה של ראדה, הסותרת את ממצאיו של מומחה המשטרה; וחוות-דעת של מומחית לרפואה משפטית, שממנה עולה שעל-פי מראה החתך שבפניה של ראדה, אין זה סביר כי החתך בוצע באמצעות סכין יפנית - כלי הרצח שאותו תיאר זדורוב בהודאותיו.

שופטי המחוזי יצחק כהן, בנימין ארבל ואסתר הלמן שמעו שני עדים נוספים - ד"ר מאיה פורמן-רזניק, בסוגיית כלי הרצח, שלטענתה בוצע באמצעות סכין משוננת; וכן וויליאם בודזיאק, שחיווה את דעתו בסוגיית טביעות הנעליים שנמצאו על מכנסיה של ראדה. לשיטתו, כלל אין מדובר בעקבות נעל.

בנוגע לחוות-הדעת של ד"ר פורמן-רזניק, נקבע כי יש להעדיף את חוות-הדעת של ד"ר זייצב, הפתולוג שביצע את הנתיחה בגופתה של ראדה, וקבע כי אפשר שהרצח בוצע באמצעות סכין יפנית.

השופטים מתחו ביקורת חריפה על שני המומחים מטעם ההגנה. את עדותה של ד"ר פורמן-רזניק הם כינו "עדות מגמתית, בלתי מקצועית ורשלנית"; ובאשר לבודזיאק קבעו כי "בחוות-דעתו ובעדותו נמצאו כשלים מהותיים וקשים, הן במישור המהימנות והן במישור המקצועי. אלה הם כשלים מקצועיים קשים, חוות-דעת מוטה, לרבות הצגת השערות כקביעות מקצועיות ללא תימוכין ובצורה רשלנית".

השופטים שללו את קביעתו של בודזיאק, שלפיה ספיגת הדם בג'ינס של ראדה יצרה "באורח פלא" תצוגת נעל. לדבריהם, "ניתן להבחין בעין ערומה וללא כל מומחיות כי מדובר בעקבות נעל".

בפסק הדין המשלים ניתן משקל גם לפסיקה שניתנה בבית המשפט העליון בעת האחרונה, שלפיה משקלה של עקבת נעל כראיה פורנזית יהיה נמוך - פסיקה שהחלישה עוד יותר את טענות ההגנה במשפט זדורוב.

"אין מדובר בדיון אקדמי או שיח תקשורתי", סיכמו השופטים, "עניין לנו בשפיטה על-פי העובדות בתיק, החוק והפסיקה, המצביעים ללא כל היסוס על הרשעה מתחייבת, והותרת הקביעה כי זדורוב רצח את תאיר ראדה ולא אחרת". (תפ"ח 502/07).