יותר מבוגרים יותר עניים

העלאת גיל הפרישה תדרדר את מצבנו, אבל יש דרך אחרת

תוחלת החיים עולה, האוכלוסייה מזדקנת, 70 זה ה-50 החדש, המבוגרים זה הדבר הבא של שוק העבודה - תגידו שלום לכל הסיסמאות שהופרחו כאן בעבר כדי להצדיק את העלאת גיל הפרישה. סופסוף במשרד האוצר שמים את הדברים על השולחן ומגלים כי כולנו נעבוד עוד כמה שנים נוספות כדי לחלץ את המוסד לביטוח לאומי מפני הגירעון האקטוארי שלו, או במילים אחרות: בעוד כמה שנים לא יהיה לנו כסף לשלם לכם קצבאות זקנה.

אז אחרי שהחמאנו לאוצר על גילוי הלב האמיץ, תרשו לנו לפקפק בפתרונות המוצעים. העלאה גורפת של גיל הפרישה באמצעות חקיקה לא תשנה הרי במאומה את העובדה שמעסיקים רבים בישראל ימשיכו לפטר עובדים "מבוגרים", גם אם הכוונה לגברים ונשים שנמצאים באמצע חייהם, בשיא היכולת האישית ולמרבה האבסורד - 15-20 שנים לפני גיל הפרישה הרשמי.

הסיבות לפיטורים רבות: בשוק העבודה הישראלי קיים מתאם מובהק בין גיל לשכר, כי באופן טבעי השכר גדל עם הזמן, והזמן הזה הוא בעוכרי העובד בסופו של דבר. בנוסף, רבים מהמעסיקים תופסים את העובדים המבוגרים כ"שחוקים", ובמקום להציע להם הכשרות מקצועיות, הם מציעים להם במקרה הטוב פיצויים מוגדלים. שיעברו הכשרה במקום אחר.

לאור המציאות הזו, העלאת גיל הפרישה במתכונת המוצעת עלולה לדרדר עוד יותר את מצבם של מבוגרים רבים. זו מציאות שהופכת אותם למבוגרים מדי במקום העבודה ולצעירים מדי לקבלת קצבה. מדוע? קצבת הזקנה בישראל צמודה לגיל הפרישה. אם מעלים מחר את גיל הפרישה ל-70, רק בגיל 70 ניתן יהיה לקבל את הקצבה, גם אם מדובר בעובד שפוטר בגיל 60 וכעת הוא נותר בין הכיסאות למשך 10 שנים. זה, כאמור, עוד במקרה הטוב.

אז איך בכל זאת אפשר לעשות דברים אחרת? בית הדין הארצי לעבודה, בראשות הנשיאה לשעבר השופטת נילי ארד, כבר התווה את הדרך: בפסיקה תקדימית מהשנה שעברה נקבע, כי גיל הפרישה אינו מהווה עילה אוטומטית לסיום העסקתו של עובד, וכי אם העובד מעוניין להמשיך לעבוד גם לאחר גיל הפרישה הקבוע בחוק, על המעסיק להקשיב לרצונו של העובד בתום לב ולנמק מדוע ברצונו לסיים את העסקתו.

אם מדובר בעובד טוב שזכה למשוב חיובי, המעסיק יתקשה לשכנע מדוע הוא מבקש לשלוח אותו הביתה. ההחלטה הזו של בית הדין מאוזנת יותר מזו שמציע האוצר, שכן חוק גיל הפרישה הקיים, בין אם יאריכו את גיל הפרישה או לאו, מותיר את כל הכוח בידו של המעסיק: ברצונו ימשיך להעסיק עובד גם לאחר גיל הפרישה, וברצונו יסיים את העסקתו ביום הפרישה או 20 שנה לפני, לצורך העניין. כל מה שתרוויח מדינת ישראל מהעלאת גיל הפרישה במתוכנת המוצעת, היא פחות תשלומי קצבאות ויותר מבוגרים עניים.

ואם בכל זאת מצוקת הביטוח הלאומי כל כך גדולה, הגיע הזמן לשנות סדרי עולם ולא להסתפק בפלסטר: לבחון התניה של קצבאות זקנה במבחני הכנסה, הגדלת ההפרשה מצד מעסיקים, ואפילו, רחמנא ליצלן, לגבות תשלום גם מעקרות בית שיכולות להרשות לעצמן זאת (וכן, יש כאלה). ניחוש שלנו: להעלות את גיל הפרישה יהיה הרבה יותר קל.