"עבורי, כגרמני נוצרי, זה עניין רציני מאוד לקבל משרה בישראל"

במוצ"ש הקרוב (8 במארס) ייפתח בבאר-שבע "פסטיבל ברהמס", בביצועה של תזמורת ה"סינפונייטה" של העיר. במהלך הפסטיבל יבוצעו כל הסימפוניות והקונצ'רטי של ברהמס, וכן הפתיחות התזמורתיות החשובות שלו. על כל הקונצרטים ינצח יוסטוס פרנץ, מנהלה המוזיקלי החדש של התזמורת.

פרנץ (69), תושב המבורג שבגרמניה, הוא שם מוכר מאוד בזירת המוזיקה הקלאסית הבינלאומית. הוא פסנתרן ומנצח שעבד עם המוזיקאים הגדולים ביותר, ביניהם הרברט פון קראיאן, לאונרד ברנשטיין, כריסטוף אשנבאך ורבים אחרים. הוא מייסד פסטיבל שלזוויג-הולשטיין בגרמניה, ומכהן כמנהלן המוזיקלי של תזמורת "פילהרמוניה של האומות" ושל אחת מהתזמורות החשובות של בייג'ינג. לאורך השנים השתתף גם בהקלטות רבות, בין היתר בחברת "דויטשה גרמופון" היוקרתית.

פרנץ מתגלה בראיון כאדם חם, סימפטי מאוד ונעים שיחה, וחשוב מכול - מוזיקאי בנשמה. את תפקידו החדש בבאר-שבע התחיל בחודש ספטמבר האחרון, והוא נשמע נלהב מאוד לגבי המשך דרכו עם התזמורת. לדבריו, להיסטוריה יש חלק חשוב במשיכתו לארץ. "ההורים שלי היו צריכים לברוח פעמיים, בפעם הראשונה מהנאצים ובפעם השנייה מהקומוניסטים", הוא מספר. "אימי באה ממשפחתו של אחד מראשי ההתנגדות נגד היטלר, שבסופו של דבר כל אנשיה חוסלו. למשפחה היו גם שורשים יהודיים, בין היתר, למשפחתם של משה ופליקס מנדלסון.

"לכן, במלחמה הורי נאלצו לברוח ולהתחבא. לאחר המלחמה הקומוניסטים החשיבו אותנו לאריסטוקרטים, ושוב נאלצנו לברוח. אחרי המלחמה לא היה לנו מה לאכול, אבל ניגנו מוזיקה של באך ובטהובן וברהמס. זה היה מה שהקל על הסבל".

לישראל הגיע לראשונה בשנות ה-70, וניגן עם הפילהרמונית כפסנתרן. מאז, הופיע עם כל התזמורות הישראליות החשובות. "הקשר עם תזמורת באר-שבע התחיל לפני שנה וחצי", הוא מספר. "לאחר ששיתוף הפעולה בינינו עלה יפה הם ביקשו שאקבל עליי את הניהול המוזיקלי של התזמורת, ובסופו של דבר הסכמתי".

הסינפונייטה היא תזמורת קאמרית, שמונה כיום כ-40 נגנים. עם זאת, פרנץ התעקש לבצע עם התזמורת גם רפרטואר סימפוני, במיוחד של מנדלסון ושל ברהמס. "עד שהגעתי הם לא ניגנו את הרפרטואר הזה כלל, וזה היה מאוד קשה להכניס אותו", הוא אומר. "כשאנחנו מבצעים ברהמס אנחנו מצרפים כ-30 נגנים נוספים, ביניהם נגנים מהתזמורת שלי בחו"ל".

- מהו מצבה המוזיקלי של התזמורת כיום?

"זו תזמורת עם הרבה פוטנציאל ועם הרבה מוזיקאים מעולים, ואני רוצה לקדם אותה ככל שאוכל. יש בה הרבה נגנים עולים מבריה"מ לשעבר, ולי זה מאוד נוח כי אני דובר רוסית. אחד הדברים שאני שואף לעשות זה לקרב לתזמורת את הקהל הגדול של העולים מרוסיה תושבי באר-שבע, בין היתר דרך ביצוע של הרפרטואר הרוסי החשוב".

- בתור מישהו שמגיע מהמבורג - איך החוויה שלך מהשהייה בבאר-שבע?

"בעיניי זו עיר צעירה עם אווירה נעימה, עם אוניברסיטה תוססת והרבה סטארט-אפ ותעשיות. כרגע אני שוהה בישראל שלושה חודשים בשנה, ופוגש פה הרבה אנשים נחמדים. בבאר-שבע יש יתרון נוסף, והוא שבניגוד לתל-אביב אין כל-כך דברים לעשות כאן ויש פחות פיתויים חיצוניים. לכן קל להתרכז במוזיקה. "בסופו של דבר, אני מקווה ליצור מצב שבו יהיו פה חיי מוזיקה עשירים".

- יחסית למישהו שבא מבחוץ אתה נשמע מאוד מחויב.

"עבורי, כגרמני נוצרי, זה עניין רציני מאוד לקבל משרה כזו בישראל. יש בזה ממד מוסרי ואתי, וברור שגם הרבה אחריות ומחויבות. לקחתי על עצמי את האחריות הזו, ואני מתכוון לעמוד מאחוריה במאה אחוז".