כולם ניצחו, חוץ מישראל

מהברית החדשה של האופוזיציה, הרוויחו רק הפוליטיקאים

מהשבוע הזה יצאו כמעט כולם מנצחים. האופוזיציה, לראשונה בתולדותיה, הוכיחה שהיא יודעת לנשוך; בוז'י ניער מעליו את תדמית החננה; הקואליציה פרעה חובות וכל מפלגה סיפקה בתורה לבוחרים את ליטרת הבשר: ליברמן את חוק המשילות, לפיד את חוק הגיוס ובנט הבטיח וקיים חוק משאל עם; לבני קיבלה בתמורה לתמיכתה שחרור מחבלים; ואפילו החרדים החזירו עטרה ליושנה- הם הזכירו לנתניהו שבלעדיהם לא יוכל להיות ראש ממשלה גם בקדנציה הבאה. ונתניהו? הוא קיבל את ספינת הטילים מאיראן.

רק ישראל יצאה נפסדת. כי השוויון הוא לא בדיוק בנטל, חוק המשילות מבטיח בעיקר הדרה של מגזרים שלמים בחברה הישראלית מבית המחוקקים, וחוק משאל העם הוא אות קלון לפחדנות של נבחרינו, שברגע המכונן והדרמטי שבו יצטרכו לקבל החלטה, הם יעבירו את השרביט לציבור. לפי השיטה הזו, בן גוריון היה אמור להעביר את החלטת הקמת המדינה לעם.

בוז'י מצמיח כנפיים

יו"ר האופוזיציה, בוז'י הרצוג, אתגר השבוע את איתני הטבע והוכיח שבתוך שלושה ימים אפשר להצמיח נוצות וכנפיים. מי שהתרשם מהלוק של המיניסטר והתדמית של חנון, למד השבוע שהרצוג יודע להיות גם אופוזיציונר. במשך שלושה ימים הנהיג הרצוג ביד רמה את נס המרד. חברי האופוזיציה נשאו בלהט טיעונים בגנות התנהלות הקואליציה מאחד האולמות שבכנסת ולא נכנסו למליאה להצביע. יקיר ההתנחלויות פורוש לצד אחמד טיבי, זהבה גלאון לצד דרעי, מאוחדים בדעתם להחריף את הסנקציות כאילו מדובר באיראן ולא בממשלת ישראל.

מה שהדביק את דרעי- לבוז'י- לחנין- לזהבה-למופז- לטיבי-לגפני ולליצמן בדבק נגרים היה חוסר האמון ההדדי בקואליציה, שהביא להחתמת כל ראשי מפלגות הקואליציה על מסמך שיבטיח את תמיכתם בשלושת החוקים מעוררי המחלוקת, אבל צעדי המחאה של האופוזיציה תוכננו כבר שלושה ימים לפני שנחשף המסמך המרשיע. סגן שר החוץ ומי שהיה יו"ר קואליציה, הזאב הפוליטי המשופשף אלקין, חשף בישיבת סיעת הליכוד את המניע: לפטור את חברי העבודה מלהצביע על חוק הגיוס, מה שיאפשר לחרדים להמליץ על הרצוג לראשות הממשלה.

החרדים שנחושים להילחם בנתניהו על שתמך בחוק הגיוס ובסנקציות הפליליות, מוכנים לעשות הכל כדי לגרום לראש הממשלה להזיע. גפני נשמע השבוע יותר מפעם אחת אומר שהימין איבד את הרוב האוטומטי והנהנה המידי הוא הרצוג. דרעי כבר הכתיר אותו לראש הממשלה הבא.

כוחה של הברית הזו הוא בהצמחת כנפיים של יו"ר אופוזיציה להרצוג, השאלה אם היא מספיקה להפוך אותו גם ליו"ר קואליציה או ראש ממשלה. הרצוג השכיל להביא לחיבור הזה אבל אין באמת הרבה במשותף לשתי הסיעות. זו בעיקר קונייקטורה פוליטית שאותה יהיה לו קשה להציג לבוחריו, תומכי השיוויון בנטל, כהישג. החיבור הזה עם החרדים הוא נקודתי. כאן ועכשיו. הוא לא כוס התה שלהם, הם לא כוס התה שלו, אפרופו נימוסים בריטיים.

מזל שנתניהו תמיד יכול לסמוך על הפלסטינים או האיראנים שיחלצו אותו מהבעיות בבית כי על רקע הטילים מעזה, הברית של הרצוג עם בני ברק נראית לא רלוונטית. כשנורים טילים על אשקלון ואשדוד למי אכפת מחוקי המשילות והשיוויון בנטל. תמונת הניצחון של הרצוג מהשבוע הזה היא דרעי מימינו וגפני משמאלו. תמונת הניצחון של נתניהו היא דיויד קמרון ובלייזר צבאי בשטח. כי גם בשבוע שבו עוברים בכנסת שלושה חוקים שמהווים חלק מעמוד השדרה החברתי, מבחינת החשיבה הישראלית הם נמחקים במטח של כמה קסאמים.

אחרי כמה שעות של אופוריה, החל בעבודה לקנן החשש מבריחת מצביעים פוטנציאלים שלא יאהבו את החיבור עם החרדים והסדקים הראשונים בהנהגת המרד החלו לבצבץ. אתמול בבוקר שמעה ברדיו יו"ר מרצ, זהבה גלאון - שרקמה לא מעט מהמהלכים האופוזיציוניים השבוע - שבניגוד למתוכנן, סיעת העבודה אינה מתכוונת להיעדר מהמליאה גם בעת נאומו של נתניהו במהלך הדיון המיוחד לכבודו של ראש ממשלת בריטניה, דיויד קמרון.

בקרב חברי האופוזיציה התגלע ויכוח חדש סביב סוגיית ההחרמה. היו מי שטענו שהרצוג הסתגל במאית השניה לתדמית החדשה, ובשל הממלכתיות הוא רוצה להשאיר את סיעתו במליאה.

החרדים, מנגד, לא יכלו להסתכל לנתניהו בעיניים והחליטו לצאת ולשוב כשהרצוג יעלה על הדוכן. ש"ס ניצלה את ההזדמנות להשתתף בברית נכדו של דרעי, ושמונת חברי יהדות התורה יצאו בשקט מהמליאה. כ"כ בשקט שאף אחד לא שם לב. מחוץ למליאה נתקלו בטיבי. כשאתם נכנסים חזרה, אמר להם הח"כ מרע"מ-תע"ל, כנסו מהדלת שנתניהו נכנס ממנה, ככה תצטרכו לעבור את כל המליאה עד לכיסאותיכם ואי אפשר יהיה להתעלם מכם. הטיפ של טיבי נגד ביבי יושם בהצלחה והחרדים חזרו לשמוע את נאום יו"ר האופוזיציה.

אפשר לומר בוודאות שהשבוע הזה היה אחד מרגעי השיא בקריירה הפוליטית של היו"ר הנכנס של מפלגת העבודה. הוא הצליח למנף משבר, להוכיח מנהיגות. עדיין חסרות להרצוג תמונות עם בלייזר של שר ביטחון בשטח וגם תמונות עם אובמה. ארומה של מדינאי לא יכולה להזיק. מאידך, גם אין לו תמונה עם משקפת סגורה וגם זה לעת עתה נזקף לזכותו.

בגיל ובשמחה

לפני חמש שנים, יום לפני אירועי הזיכרון, עלה נתניהו לקבר אחיו יוני, גיבור מבצע אנטבה, בשעת לילה מאוחרת. כשהוא חנוט בחליפה ועניבה, השתטח נתניהו מלוא קומתו על הקבר. החליפה, שהיתה נקיה, התמלאה בן רגע באבק לבן. ברגע אחד השיל נתניהו את הרשמיות והפך מראש ממשלה, לאח הכואב והמתגעגע בנימין נתניהו.

הסיפור הזה נכלל בנאום הפרידה של גיל שפר, ראש הסגל של נתניהו, שבתום חמש שנים עזב השבוע את הלשכה. לא מעט אנשים זוכים לראות ראשי ממשלה במצבים כ"כ אינטימיים, ומספר נמוך עוד יותר, מצליח לנצור את המראות האלה במקום לרוץ ולספר. אחרי שנים של הדלפות מסביבתו של נתניהו, כהונתו של שפר תיזכר, למורת רוחה של התקשורת, כאחת התקופות השקטות. המלחמות שאפיינו את הלשכה פסקו, וכך גם כמות הפרשיות בסביבת רה"מ.

את לשכת נתניהו בדרך כלל לא עוזבים על הרגליים. נתן אשל, צביקה האוזר, ניר חפץ, כולם נושאים על גבם צלקות. חלקם לא יוכלו להראות את פרצופם שם יותר. יחסיו של נתניהו עם שפר שונים לגמרי. רה"מ סמך עליו וראה בו ראש סגל נאמן ומקצועי. שפר יצר לו שקט תעשייתי, בקואליציה, בלשכה ובבית עד שהתפתחו ממש יחסי תלות. רה"מ כ"כ הורגל ללכת אחרי הקרחת של שפר, שגם כשזה היה הולך לשירותים, לעיתים נתניהו היה הולך בטעות אחריו. שפר תמיד היה שם. בבר-מצוות, בחידוני התנ"ך, בחופשות של בני הזוג. עכשיו הוא רוצה חופש בעצמו.

נתניהו רצה שיישאר. הוא הציע לו לשמש מנכ"ל הליכוד או שגריר, אבל אחרי 15 שנה במגזר הציבורי לשפר הספיק. הוא יכיר מחדש את התאומים שהיו בכיתה ד' כשהגיע ללשכה, ילמד מה הם אוהבים לאכול, יבלה איתם לא רק בשבת, ובעיקר ישנה את הסטטוס של אשתו שתפקדה כחד הורית. מכאן הוא ימשיך למגזר הפרטי, אך אין ספק שיישאר בסביבתם של נתניהו ורעייתו. או כמו שנתניהו אמר בנאומו לשפר: "אתה נפרד מאתנו, אנחנו לא נפרדים ממך".

מסיבת הפרידה משפר היתה חריגה. מי שלא ידע לאן נקלע היה יכול לחשוב בטעות שנפרדים מראש הממשלה לא מראש הלשכה. מפגן הכוח כלל שרים, חברי כנסת ושגרירים. מי שלא הגיע השתתף בקליפ: החל מהרמטכ"ל גנץ, עבור במפכ"ל דנינו, בראש השב"כ יורם כהן, וכלה בנשיא המדינה פרס, ובראשי המפלגות.

שפר ילך, אך בעיית האצלת הסמכויות של נתניהו תישאר. רה"מ יחזור לחלק לכל היועצים את אותן המשימות. תוך חודשיים כולם בלשכה יעלו אחד לשני על הרגליים. גן עדן לכתבים.

סילבן מבשיל, דליה אוספת ובן אליעזר מפסיד לחרדים

קשה להפריז בחשיבותם שלושת החוקים שעברו השבוע בכנסת. פחות למדינה, יותר על המרוץ לנשיאות. כל אחד מהמועמדים נבחן בזכוכית מגדלת על אופן הצבעתו על יד כל אחד מראשי המפלגות ליברמן, לפיד ובנט. רובי ריבלין, שנעדר מההצבעה על הבייבי של ליברמן, חוק המשילות, כי שהה באירוע בלונדון שנקבע חודשים מראש, איבד מהספירה הכללית 11 אצבעות כך שנקודת הזינוק שלו מתחילה מ- 109 ח"כים בלבד. את הנזק שנגרם לו מההצבעה בעד חוק הגיוס בקרב החרדים עוד קשה לאמוד, אבל גם שם יהיה מי שיבוא איתו חשבון. למזלו של ריבלין החרדים כל כך נחושים להזיק לנתניהו, שיכול להיות שיצר הנקמנות בנתניהו יגבר על אכזבתם ואולי בכל זאת הוא עוד יצליח לקושש שם כמה אצבעות.

גם בן אליעזר הפסיד אצבעות לאחר שסיעת העבודה החרימה את ההצבעות ולא תמכה בשיוויון בנטל, חוק הדגל של לפיד, ונקודת הזינוק שלו עומדת על לא יותר מ-101, אחרי שאיבד את "יש עתיד".

שלום לעומת זאת לא היה בלונדון, הצביע על החוקים וגם כהונתו תוציא את נתניהו משלוותו כך שקו הזינוק שלו גבוה במיוחד ועומד כרגע על 119 ח"כים. יש מי שסבורים בכנסת שהשבוע נסללה דרכו אל הנשיאות והוא מתקרב להבשלה. בקרוב מאוד, אולי אפילו בשבוע הבא, הוא יכריז באופן רשמי על מועמדותו. מי שעקב השבוע אחרי התנועות במליאה היה יכול לראות את שלום משוחח ארוכות עם לפיד וליברמן. איש לא יודע על מה הם דיברו אבל מצב רוחו נראה היה מרומם.

ואם לא די בכך, בעקבות ההצבעות במליאה איבד הימין את יכולתו להוות גוש חוסם ואולי נלקחה ממנו היכולת לייצר המלצה אצל הנשיא. זה הופך את זהות הנשיא הבא לחשובה עוד יותר. אם לא יזכה אף אחד מהמועמדים לראשות הממשלה ב-61 מנדטים שיביעו בו תמיכה, יהיה זה בידיו של הנשיא לקבוע מי המועמד המועדף עליו להרכיב את הממשלה. למזלם של המועמדים, הבחירות לנשיאות לא מתקיימות בשבוע הבא אלא רק בעוד שלושה חודשים, נצח פוליטי, ודאי כשבאמצע עוד ישנה פגרה.

אמש בעת ביקור קמרון בכנסת, הבחינו חדי העין שהזוג נתניהו מוקף על ידי צמד מועמדים לנשיאות. בעוד משמאלו של ראש הממשלה ישב שלום, לימינה של שרה ישבה דליה איציק. זה לא היה מקרי כמובן. הכל תוכנן בקפידה. נתניהו היה רוצה להביע תמיכה באיציק, אך יודע שזה יגרור לינץ' בסיעה. בינתיים איציק אוספת חתימות ונערכת להכרזה, אולי גם כן בשבוע הבא.

נראה שההנאה הצרופה של הזוג מחיזורי המועמדים מסב להם הנאה עצומה, ומוציאה מהם את החשק לרדת מהגדר ולנקוט עמדה. נתניהו היה רוצה לאפשר לחיזור הזה להימשך לנצח. עבורו החיזור הזה נעים, עבור המועמדים מדובר בחיזור גורלי.