81% מימי העבודה שאבדו כתוצאה משביתות - בסקטור הפרטי

דווקא בשנת 2013 בה דנו בצמצום סמכויות בתי הדין לעבודה, נרשמה ירידה חדה בנזק שנגרם משביתות

דווקא בשנה שבה שורה של משרדי ממשלה לרבות משרד ראש הממשלה דנו בתוכניות שונות להגבלת זכות השביתה, צמצום סמכויות בתי הדין לעבודה ואפילו בהכנסת צבא לנמלים, נרשמה ירידה דרמטית במספר ימי העבודה שאבדו למשק כתוצאה משביתות. על פי הדו"ח השנתי של המחלקה ליחסי עבודה במשרד הכלכלה, בראשות עו"ד שלמה יצחקי, בשנת 2013 אבדו למשק הישראלי 52,274 ימי עבודה כתוצאה משביתות, לעומת 462,960 ימים אבודים בשנת 2012 ו-552,608 בשנת 2011.

על פי הנתונים, בשנת 2013 התקיימו 25 שביתות מלאות בהן השתתפו 21,730 שובתים, לעומת 24 שביתות מלאות בשנת 2012 בהן השתתפו לא פחות מ=168,950 שובתים. בשנת 2011 התקיימו 27 שביתות מלאות בהן השתתפו 290,800 עובדים. בשנה הנסקרת חלה אמנם עלייה במספר השביתות החלקיות (עיצומים) שהתקיימו ומספרן עמד על 28 לעומת 17 בשנת 2012, אולם מספר המשתתפים באותם עיצומים עמד על 42,998 עובדים בלבד, לעומת 222,708 בשנה הקודמת. 72% מכלל השביתות נמשכו לא יותר מיום אחד, 16% מעל יום אחד ועד שלושה ימים, ואילו 12% מהשביתות נמשכו מעל 14 יום.

למעשה, הרוב המכריע של השביתות לא התקיים באותם "שירותים חיוניים" שבהם מבקשת הממשלה להגביל את זכות השביתה (כמו רשות שדות התעופה, נמלי הים, חברת חשמל, רכבת ישראל ועוד). 36% מהשביתות התקיימו בענף החינוך ובעיקר בשל מחאת הגננות והסייעות במסגרות לגיל הרך באשר לתנאי העסקתן; 24% מהשביתות התקיימו בענפי התעשייה, הכרייה והחרושת; 20% בענפי התקשורת, האחסנה והתחבורה; 8% בשירותים ציבוריים; 8% נוספים בענפי הרווחה והבריאות ו-4% בענפי הפיננסים, הביטוח והבנקאות.

על פי הנתונים, חלק ניכר מהשביתות (20%) פרצו על רקע התארגנות ראשונית של עובדים, וסירובן של ההנהלות להכיר בהתארגנות. הנתון הזה כולל בין היתר את עובדי חברות הביטוח כלל ומגדל, כאשר בקטגוריית השביתות המלאות בולטים במיוחד עובדי חברת התקשורת הוט, שהתאגדו במסגרת ארגון "כוח לעובדים" ונאבקו במהלך אגרסיבי של הוצאת מוקדי שירות וטכנאים למיקור חוץ. 28% מהשביתות פרצו על רקע הרעת תנאים, 24% על רקע תביעות שכר של עובדים ו-12% כתוצאה משינויים ארגוניים שהובילו או ביקשו להוביל הנהלות.

מן הנתונים עולה כי 68% מהשביתות התקיימו אמנם בסקטור הציבורי, אולם לא פחות מ-81% מימי העבודה שאבדו למשק מקורם בשביתות שהתקיימו בסקטור הפרטי דווקא. לדברי עו"ד שלמה יצחקי, הממונה על מחלקת יחסי העבודה במשרד הכלכלה, מדובר בנתון יוצא דופן.

נזכיר כי במהלך 2013 הוביל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, עבודת מטה שכללה מספר תוכניות וחלופות שונות להגבלת זכות השביתה בשירותים חיוניים תוך כינון בוררות חובה בעת סכסוכי עבודה, וכן צמצום סמכויות בתי הדין לעבודה.

סטלה קורין-ליבר חשפה כאן ב"גלובס" את התוכנית להגדיר ועדי עובדים במונופולים כמונופולים בעצמם, זאת כדי לאפשר לבית הדין להגבלים עסקיים לדון בעצמו בסכסוכי עבודה הנגזרים מתוכניות ממשלה ורפורמות שנועדו להגביר את התחרות, בעוד שכיום בתי הדין לעבודה הם שמוסמכים לעסוק בכך. באותה שנה פורסם כי שר הכלכלה נפתלי בנט מבקש לאשר תוכנית חירום ולפיה אם תפרוץ שביתה בנמלים, הם יופעלו על ידי כוחות צה"ל. בכל הזמן הזה בית הדין הארצי לעבודה הוא שמנע פעם אחר פעם שביתה בנמלים למרות שקבע כי העילה לשביתה מוצדקת, ואילץ את המדינה לנהל מו"מ על הרפורמה בנמלים. המדינה מצידה עתרה לבג"ץ נגד החלטת בית הדין בטענה כי לא ניתן לחייב אותה לנהל הידברות שכן היא סוברנית להוביל רפורמה כהחלטה ריבונית, אולם העתירה נדחתה.

צרו איתנו קשר *5988