"קל לרמוס את ירדנה עובדיה, הקופאית מדימונה"

"תביעות משפטיות לא ירתיעו אותי ולא יסיטו אותי מדרכי. בעשר שנים הקמתי כבר חמישה בתי חולים בגינאה המשוונית ועוד שלושה נמצאים בהקמה. אני רואה יום-יום מול עיניי את הצלת החיים שנגרמת בזכותם. אני ישנה בלילה ומתעוררת בבוקר לתוך זה. למרות פסק הדין שניתן נגדי, אמשיך בדרך זאת ואמשיך לתת את כול כולי".

כך אומרת ל"גלובס" אשת העסקים הישראלית, ירדנה עובדיה - המכונה "מלכת אפריקה" בשל קשריה ההדוקים ביבשת השחורה - בתגובה ראשונה לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי מרכז, שחייב אותה בשבוע שעבר לשלם כ-50 מיליון שקל לחברת הבנייה אשטרום. השופט עופר גרוסקופף קבע כי עובדיה נטלה שלא כדין עשרות מיליוני שקלים מחשבון משותף שהיה לה ולאשטרום, במסגרת שותפות בפרויקט להקמת בית החולים בגינאה.

בתגובה להחלטה מסר פרקליטה של עובדיה, עו"ד ברוך כצמן כי "מדובר בפסק דין שגוי, רצוף טעויות משפטיות בולטות, שלא התייחס בין היתר לטענות מרכזיות של עובדיה". כצמן הצהיר כי הוא יגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. עובדיה אומרת היום כי היא מאמינה שהעליון יקבל את ערעורה. "אני מאמינה במערכת הצדק הישראלית, ולכן גם החלטתי להגיש את הערעור על פסק הדין. מה שביהמ"ש העליון יחליט, אני אקבל", ציינה.

"אני עוזרת למאות משפחות"

עובדיה, בת 65, לא סיימה בית ספר תיכון, כיוון שהוריה שלחו אותה לעזור בפרנסת הבית. כיום היא מגלגלת עסקאות של מיליונים בגינאה המשוונית הענייה, לאחר שהצליחה לזכות באמונם של ראשי המדינה. משיחה עמה עולה שיותר משהיא כועסת על ביהמ"ש, שקיבל את התביעה נגדה, היא כועסת על האופן שבו כלי התקשורת סיקרו את פסק הדין.

"כתבתם ב'גלובס' בכותרת של הכתבה שזו 'מפלה' של ירדנה עובדיה, אבל קראתי את פסק הדין והשופט לא כתב בשום מקום לא 'מפולת' ולא 'מפלה'", אומרת עובדיה. "ירדנה עובדיה גם לא תיפול מדבר כזה. אני מאמינה בבורא עולם היושב במרומים שיעשה צדק עם אישה שלא עושה רע לאיש, אלא עוזרת למאות משפחות, מביאה פרנסה למדינת ישראל ולא לוקחת כלום מהמדינה, אלא רק נותנת".

- לאיזו תרומה למדינה את מתכוונת?

"אני משלמת למדינת ישראל מס הכנסה בענק. איך חוקרי מס הכנסה אומרים לי? 'חסרות לנו כמה מערכות כיפת ברזל'. בזכות כספי המס ששילמתי מימנו לא מעט כיפות ברזל. אני גם מעסיקה מאות משפחות, אבל לא פחות חשוב מכך - יצאתי יצואנית מספר 2 ביבשת - הכול אני קונה בישראל, אפילו ברזל ומלט וקרמיקות. כל מפעל ישראלי שהוא בקשיי פרנסה, כמו מפעל 'נגב קרמיקה', אני מזמינה ממנו ציוד ומוצרי בנייה. ובאים לעבוד אצלנו רופאים ומהנדסים מהארץ".

בנוסף, אומרת עובדיה כי היא תורמת מדי שנה למאות משפחות ישראליות נזקקות. "בחג שעבר תרמתי למאות ניצולי שואה, ולקראת החג הקרוב אנחנו כבר מכינים תרומות לכמויות גדולות של אנשים. בכל פעם שיש עליי פרסום, עומדים לי ליד הדלת עשרות אנשים ומבקשים סיוע, ואני לא משיבה אותם ריקם. לכל דבר שפונים אליי אני מרימה את הכפפה ותורמת, ולא אפסיק בכך".

"אני שעיר לעזאזל"

בפסק הדין שבו קיבל את תביעת אשטרום נגד עובדיה, ציין השופט גרוסקופף כי העדים מטעמה של אשטרום היו אמינים; מנגד קבע: "לא מצאתי כי ניתן לתת אמון בעדויותיהם של עובדיה ושל אריה חורש (שותפה של עובדיה - ח' מ') בחלק מהסוגיות לגביהם נשאלו, ובכלל זה בנושאים עובדתיים שהיו שנויים במחלוקת. עדות אנשי אשטרום, הייתה שלמה, עקבית ומלאה, בעוד שעדויות עובדיה וחורש היו מעורפלות, מתחמקות ובלתי קוהרנטיות".

עובדיה לא נעלבה מהדברים והיא בטוחה שהם יתבררו לטובתה בהליך הערעור. לדבריה, הדבר שפגע יותר מכל בפרשה הוא העובדה שהתביעה התנהלה נגדה באופן אישי ולא נגד החברה שבבעלותה, "אי.אם אס אינטרנשיונל (IMS)". "נעלבתי מדבר אחד בלבד - שתבעו אותי אישית", היא מצהירה. "חברה גדולה כמו אשטרום שתובעת אותי, זה כמו פיל שיוצא למלחמה נגד זבוב. גם בג'ונגל יש חוקים, ונמר לא נלחם בזבוב. חילוקי דעות עסקיים יכולים להיות, וזה דבר מקובל שחברה תובעת חברה אחרת שהייתה ביחסים עסקיים עמה, אבל אני בן-אדם פרטי למה לתבוע אותי אישית?".

ביהמ"ש, נדגיש, לא פיקפק בכך שלעובדיה יש אחריות אישית לנזקים שנגרמו לאשטרום.

- מהי הסיבה לדעתך שהתביעה התנהלה נגדך באופן אישי?

"הסיבה היא שאני שעיר לעזאזל. קל מאוד לתפוס את ירדנה עובדיה. הקופאית מדימונה. אפשר לרמוס ולהפיל אותי. זה לא בסדר, כי כל מערכת היחסים הייתה בין אשטרום לבין החברה ולא מולי. בחלק מהישיבות אפילו לא נכחתי, אלא נתתי לאנשי מקצוע שלי לעשות את העבודה. הם לקחו את אשטרום כקבלן משנה שיבצעו את העבודה וזה הכל.

"גם היום החברה מקימה בתי חולים. בשבוע שעבר פתחתי בית חולים שיקומי ראשון מסוגו באפריקה, בעיר מונגומו בגינאה. בפתיחה השתתפו נציגים של הרפואה העולמית מכל העולם. כולם המומים מהטכנולוגיה ומהאיכות שנתתי פה - לא אני באופן פרטי, אלא החברה".

עם או בלי קשר לתביעה, עובדיה סבורה שההצלחה העסקית המסחררת שלה הקימה עליה בשנים האחרונות אויבים לא מעטים מבית. "ההצלחה שלי לא נותנת מנוחה להרבה מאוד אנשים בארץ. מה אני יכולה לעשות? הם רק חושבים שכל הנוצץ זהב. הם לא יודעים איזו הקרבה צריך כדי להגיע להצלחה - הקרבה אינסופית של המשפחה והילדים והחיים האישיים. החיים עוברים לידי, ואני לא בתוכם. הצלחה לא מגיעה עם מקל קסם".

באי כוחה של אשטרום, עוה"ד זאב שרף, שרון בן-חיים ויונתן לב, מסרו בתגובה: "פסק הדין מדבר בעד עצמו. המחלוקות שהתגלעו בתיק זה הינן מחלוקות עובדתיות ובית המשפט הכריע בהן באורח יסודי ומפורט לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהראיות והעדויות בתיק.

"בפסק הדין קבע בית המשפט ממצאים אישיים לגבי הגב' עובדיה ובין היתר נקבע כי 'אשטרום עמדה במקרה זה גם בנטל ההוכחה הגבוה יותר הנדרש לצורך הוכחת התנהגות פלילית כדוגמת תרמית בהליך אזרחי. לשון אחרת, על סמך הראיות שהוצגו לפני ניתן לקבוע, ברמת ההוכחה הדרושה לצורך ביסוס טענה מסוג זה, כי גברת עובדיה נטלה ביודעין כספים שאינם מגיעים לה'.

"נוסיף עוד כי בכוונת אשטרום למצות את זכויותיה בגין יתרת החוב, מעבר לסכום שנפסק בפסק הדין, בסך של עשרות מיליוני שקל נוספים, וזאת גם באמצעות הגשת תביעות מתאימות כנגד ממשלת גינאה. מעבר לקבוע בפסק הדין, איננו מוצאים לנכון להתייחס לדבריה של הגב' עובדיה מעל דפי העיתון".

"הפרשנות שמציעה עובדיה אינה מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי של העסקה"

במארס 2011 הגיש חברת אשטרום, תביעה נגד ירדנה עובדיה בנוגע לשותפות בין הצדדים בפרויקט להקמת בית חולים ממשלתי בעיר באטה בגינאה המשוונית. באמצעות עוה"ד זאב שרף, שרון בן-חיים ויונתן לב, טענה החברה כי עובדיה הייתה זכאית לקבל 15% כעמלה מרווחי הפרויקט, שבו הייתה שותפה במימון גם ממשלת גינאה, אך בפועל היא נטלה, שלא כדין, סכומים גבוהים הרבה יותר. לדברי אשטרום, עובדיה ניצלה את יחסי האמון המוחלטים ששררו בין הצדדים, את מעמדה וקשריה בגינאה ואת את זכות החתימה שהייתה לה בחשבון הפרויקט המשותף, על-מנת להעביר סכומי כסף גדולים מחשבון הפרויקט לחשבונות בנק אחרים, שלקבוצת אשטרום אין כל קשר עמם.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסבה על פרשנות ההסכם שנערך בין אשטרום לבין עובדיה ושותפיה, בנוגע לחלוקת התמורות ביניהם במועד כניסת אשטרום לפרויקט, במקום חברת HMC. עובדיה טענה - באמצעות עוה"ד ברוך כצמן, לב זיגמן ונדב יריב - כי הזכות לקבלת הכספים שייכת לה, ולא לאשטרום, כי היא זו שהתקשרה בהסכם לביצוע הפרויקט עם ממשלת גינאה המשוונית, בעוד אשטרום שימשה כקבלן-מבצע בלבד. אשטרום טענה מנגד, כי לפי ההסכמות, החברה זכאית למכלול התמורות שממשלת גינאה המשוונית הייתה מוכנה לשלם בעבור הקמת הפרויקט.

ביוטם חמישי האחרון ביהמ"ש המחוזי מרכז קיבל את תביעת אשטרום וחייב את עובדיה לשלם לחברה כ-37 מיליון שקל שקל, בגין כספים שהיא נטלה שלא כדין מחשבון משותף שהיה לה ולאשטרום. השופט עופר גרוסקופף קבע כי "כל האינדיקציות הקיימות תומכות בעניין פרשני זה בעמדתה של אשטרום". לדבריו, חלוקת העבודה בין אשטרום לבין עובדיה ושותפיה לאורך הפרויקט, תאמה את הפרשנות של אשטרום למערכת ההסכמים. עוד נקבע כי "הפרשנות שמציעה עובדיה להתקשרות אינה מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי של העסקה".

ביהמ"ש קבע גם כי אשטרום שימשה קבלן ראשי של הפרויקט - ולא כטענת עובדיה, קבלן-מבצע בלבד - ולפיכך הייתה זכאית למלוא התמורה בגין הקמת בית החולים ומרפאת היום.