כששמעון מזרחי לא ישן בלילה

מכבי ת"א סיימה את אחד השבועות המבוהלים ביותר בתולדותיה. המערכת כולה עדיין מבוהלת ממה שעשתה לה הפועל ירושלים ביום ראשון, וזוהי בהלה של הפתעה. סצנריו של הפסד זעום לירושלים שיכניס את הקבוצה ללחץ אבל גם יגרור מוטיבציה גבוהה למשחק מול ריאל היה דבר שבמכבי לקחו בהחלט בחשבון, אבל לחטוף 28 בראש מיותם הלפרין וחבריו? מופרע מדי. זה בערך כמו לצפות שטרנס רוס, שחקן עם ממוצע של 10.7 נקודות למשחק בטורונטו ראפטורס, לקח בחשבון ערב המשחק נגד הקליפרס לפני חודשיים שהוא עשוי לקלוע 51 נקודות.

הבהלה של מכבי מהתבוסה חילצה ממנה שתי תגובות מעניינות: הראשונה היא ראיון שנתן שמעון מזרחי ל"ידיעות אחרונות" בשלישי ובו טען שלא ישן כל הלילה אחרי ההפסד, והשני הוא ניסיון המצור המגוחך משהו של אוהדי הקבוצה על חדר ההלבשה בתום ההפסד. מחלקת הכדורסל של מכבי, להבדיל ממחלקת הכדורגל, מעולם לא היתה קבוצה שמושפעת יותר מדי מדעתם של אוהדיה. ההשפעה העיקרית של יושבי נוקיה על מכבי היא כספית, והרי ידוע שמספיקה החתמת שם אחד גדול עם אוריינטציה מכביסטית או רקורד מרשים ב-NBA כדי לקנות את לב האוהדים ולגרום להם לקנות מנוי. לכן, הדרישה של אותו קומץ לא מזוהה משחקני מכבי לתת דין וחשבון על שביישו את הסמל בסוף המשחק היתה קצת פאתטית, בעיקר כי מדובר היה בחבורת טינאייג'רים זבי חוטם (בראשות הממושקף שנבח על הצלם בקול סופרן "תוריד את המצלמה!" ונראה כמי שברח משיעורי בר מצווה) שלא באמת הלחיצו את פניני, וויצ'יץ' ושאר אנשי הקבוצה.

הראיון של מזרחי (וההבלטה שלו על שער מוסף הספורט של "ידיעות" למרות היקפו הקטן), לעומת זאת, עשוי לבעוט בישבנם של שחקני הקבוצה לקראת ריאל בהצלחה גדולה יותר, או לפחות במחויבים והוותיקים שביניהם: אוחיון, סמית', פניני ובלו. אחרי הכל, פגישתם האחרונה של מזרחי והקומץ - הם הניפו שלטים נגד השעות המוקדמות של משחקי הליגה, הוא (מזרחי) נזף בהם בפנים חמורות והם ניסו להסביר באפולוגטיות על שום מה ולמה המחאה - הבהירה מי באמת לובש את המכנסיים ביד אליהו.

***

מקצועית, הניצחון של ירושלים הביא עמו בשורה חשובה לאירופה כולה: אין צורך להעניק לסופו שחורציאניטיס שמירה כפולה. עם כמות הדקות שהוא מסוגל להחזיק על המגרש (גג 20), אין מצב שהיווני ידפוק משחקים מפלצתיים של 30 נקודות, בטח לא ביורוליג. אין סיבה שהנוסחה שהציעה ירושלים - שמירת אחד על אחד אגרסיבית על סופו עם הרבה עבירות של 2 גבוהים שונים (פראחוסקי וגרין)- לא תעבוד גם לריאל, צסק"א ומינכן, שלוש היריבות שנותרו למכבי בבית הנוכחי ביורוליג. ברגע שהסנטר לא מקבל שמירה כפולה, הסיכוי שלו להוציא כדור לקלעי פנוי יורד משמעותית, ולבד הוא לא יכול לנצח גם קבוצות מהדרג הבינוני של היורוליג.

כשהוא יורד לספסל, כפי שפירטתי בשבוע שעבר, מכבי עוברת להרכב נמוך (בשלב מסוים נגד ירושלים בלו היה זה שאייש את העמדה מס' 5) שמבוסס על חדירות והוצאת כדור לקלעים בכל מקרה, כך שקבוצות שיוותרו על הדאבל-אפ האוטומטי על סופו כשהוא על המגרש ירוויחו גם ידיים קרות יותר של סמית', פניני, בלו, היקמן ורייט ברגע שהיווני יורד לנוח. הטכניות שסופו חטף ברבע הראשון נגד ירושלים העידו שלהיתקל ביניב גרין עקשן אחד, במקום בפראחוסקי שנזהר ובגארד שבא לעזור ומנסה לחטוף, זו הפתעה שמביאה לו את הסעיף.

***

הבשורה שהביאה הפועל ירושלים לעצמה במשחק הזה היא הגוון במשחק של הגארדים שלה. מלבד ערב הקליעה האדיר של הלפרין ותצוגת האול-אראונד הרגילה של קיצ'ן, יש דבר אחד שקרה הרבה במשחק נגד מכבי ולא קרה יותר מדי במשחקיה של ירושלים עד כה העונה: החדירות לסל של ברייסי רייט. הגארד המצוין של בראד גרינברג, שעולה מהספסל, עשה את רוב הנקודות שלו העונה מקליעות מחצי מרחק ושלוש, בין אם אחרי חסימות שקיבל בלי כדור ובין אם כתוצאה מחסימה של גבוה, כשהכדור ביד שלו. בצורת המשחק הזו ביסס עצמו רייט כמניה בטוחה שמנפקת בסביבות 15 נקודות למשחק, אבל גם כשחקן שלא משפיע או מושפע יותר מדי מהמשחק של שאר הקבוצה.

נגד מכבי, לעומת זאת, רייט הגיע עם תוכנית משחק שונה בתכלית, ואני משער שהקרדיט על כך מגיע לגרינברג. הגארד הירושלמי חדר לסל כל הזמן, מה שיצר עבורו ליי-אפים קלים ובעיקר יצר הזדמנויות לגבוהים המצוינים של ירושלים. פראחוסקי, אליהו ודאנקן הגיעו לקליעות חופשיות לגמרי מתחת לסל, כשלא מעט מהן נוצרו ממהלך שהתחיל מחדירה של רייט. האמריקאי גילה גם שיש לו יכולת סיום טובה מאוד מתחת לסל, כולל מהלכי אפ אנד אנדר משויפים שהזכירו את המשחקים הטובים של רוג'ר מייסון ג'וניור במלחה בעונת 2005/6.

נראה שמה שעשוי לעשות את ההבדל עבור ירושלים במאבק האליפות הם דווקא שני השחקנים שזוכים לפחות פוקוס אבל שיפרו את משחקם משמעותית בחודש האחרון: רייט ורונלד דופרי. הימים שבהם נתפס הראשון כפתרון לעומס על הגארדים הירושלמים ותו לא והשני כשחקן התקפה מוגבל שתפקידו להוריד ריבאונדים ולשמור על דווין ודונטה סמית' בפלייאוף, נראים כעת רחוקים. כל אחד מהם, דווקא משום תשומת הלב האדירה שנותנות ההגנות היריבות להלפרין, קיצ'ן, דאנקן ואליהו, עשוי להוות גורם מכריע בדרך לאליפות היסטורית של ירושלים.