"דכנר ידע שלא ישרוד, הבין שתפקידו לבער את השחיתות"

"הייתי צריך להילחם יותר בשביל שמואל דכנר, גם במחיר של עימות עם הפרקליטות, המשטרה או כל מי שצריך, כי אם היו אומרים לי שהבחירה שלי היא בין חשיפת השחיתות לבין מותו של דכנר, בלי שום ספק הייתי מעדיף קודם כל שהאיש יהיה חי. אני לא חושב שיש ערך שעומד לפני החיים. גם אם זה נוגע לכלל הציבור ולביעור השחיתות, חייו של שמואל, בעיניי, שווים יותר מכל דבר אחר. גם אם הוא היה עומד לדין כחלק מהנאשמים שהורשעו, לא היה מגיע לו גזר דין מוות, אבל בפועל הוא קיבל גזר דין מוות במשפט הזה".

עו"ד אמנון יצחקניא, בא-כוחו של דכנר, עד המדינה המנוח בפרשת הולילנד, מרוצה אמנם מהכרעת הדין שיצאה מביהמ"ש בראשית השבוע, אך במקביל עושה חשבון נפש, ובעיקר מקווה שחלק מהאנשים שגרמו עוול ללקוח שלו במהלך המשפט הדרמטי יעשו גם הם חשבון נפש, ואולי אפילו יבקשו סליחה.

"אני צריך להצטער על כך שלא עמדתי בצורה נוקשה יותר על כך שלא יחקרו את דכנר שעות ארוכות, ושיתנו לו מנוחה לפרקים. אבל כולנו קיווינו שהוא יעבור את זה. כמו שהוא שרד את כל החודשים של החקירות הקשות במשטרה ובפרקליטות, והוא אושפז מעת לעת, אחרי אירוע מוחי ואחרי אירוע לבבי, ואחרי צנתור אחד, כי שמואל חזק, כי שמואל גיבור, כי לשמואל יש כתפיים רחבות ושמואל יעמוד בכל. אבל טעינו, לצערי הרב. זו טעות אחת שלי, בולטת, שאני מצר עליה".

- המשפט הרג את הלקוח שלך?

"הוא מת ממתן עדותו. אין לי כל ספק שהוא מת בשל העומס העצום במשפט. אני לא חושב שמישהו כיוון להרוג אותו. גם ראיתי הרבה דברים שאמרו על חקירתו של עו"ד רועי בלכר, שלא כולם ראויים היו להיאמר. אכן, זו הייתה חקירה קשה מאוד, ושמואל דיבר איתי באותו יום, והוא היה נסער והיה קשה לו מאוד, אבל אני לא חושב חלילה שבלכר הרג אותו. אני חושב שהחקירה הייתה קשה מאוד. חקירה היא עניין של טבע אנושי, היא כלי עבודה, אבל כמו שיש אנשי עבודה שונים, גם כלי העבודה שלהם שונים. אני לא הייתי חוקר ככה עד, אבל זכותו של בלכר לחקור כך, והוא יחיה עם מצפונו שלו. לו אני במקומו, לא הייתי ישן בלילה".

יצחקניא אמנם לא מצביע על אשם אחד למותו של דכנר, אך הוא לא חוסך שבטו מכל הגורמים, שלדעתו, צריכים לקחת אחריות חלקית להתדרדרות במצבו הרפואי. "בתיק הזה יש כמה קודקודים, שכל אחד מהם נכשל באופן כזה או אחר ביחסו ובהתנהלותו מול דכנר - הפרקליטות שחתמה הסכם עד מדינה עם דכנר ויכלה לחייב אותו להופיע להעיד בכל זמן. אבל הוא לא מכר את נשמתו, וצריך היה לעשות את הדברים בצורה יותר נוחה לעד שהיה במצבו הרפואי; הסנגור שחקר אותו בצורה, שלטעמי חרגה, מהכללים המקובלים, שלפיהם אסור להשפיל עד; אני, פרקליטו, שאמור לעשות כמיטב יכולתי כדי לשמור עליו. וניסיתי. עשיתי כל מאמץ לעשות את זה, אבל גם אני כשלתי ומצפוני מייסר אותי על דברים מסוימים; והקודקוד הרביעי, האמיתי, הוא בית המשפט.

"לכול אחד מהקודקודים הללו, יש אחריות לעובדה שדכנר מת במהלך המשפט. היה ידוע כבר שהוא איש זקן, חולה מאוד, יש לו מחלה סופנית ועוד מחלות רבות אחרות, ואף אחד - לא המשטרה והפרקליטות, לא ביהמ"ש ובטח לא הסנגורים - לא התחשבו בכך במידה הנכונה, שהייתה עשויה למנוע את מותו".

"רוזן הכביד על דכנר"

- מה חלקו של השופט דוד רוזן במשוואה הזאת?

"אני אתן דוגמא לחלק של רובנו במשוואה הזאת. חודשיים לפני מותו, דכנר חש שלא בטוב. הוא העיד יום קודם חולה וקיבל אקמול מהפרקליטות להורדת החום, אך ביום שלמחרת עולה חומו ל-39.5 מעלות, ובאין ברירה אחרת, הוא לוקח מונית, מלווה בשוטר ששומר עליו, ונוסע לבית החולים. ואז אני מקבל טלפון מהפרקליטות, אחרי שניסו לשכנע אותו לא ללכת לבית החולים, שהם מבקשים ממני לבקש ממנו להגיע, בכל זאת, לביהמ"ש. הם מסבירים לי שכבוד השופט דוד רוזן הבהיר שאם העד לא יגיע עד השעה 11, הוא ייעצר. ואני עושה כאן אולי שגיאה, מתקשר לשמואל ומפציר בו לבוא.

"אני מודע לכך שבשלב הזה הרבה רפש מוטל בו, ואף אחד עדיין לא יודע אם זה נכון שהוא חולה. השופט לא בדק אותו בעצמו. ברור שאפשר לחשוב שהאיש המשוקץ הזה והשקרן-הרמאי-והנוכל הסדרתי כביכול סתם מספר סיפור ולא רוצה לבוא להעיד. והוא הגיע להעיד, והעיד חולה.

"אז אף אחד לא אשם, אבל שמואל מת מזה. השופט ודאי לא ידע אם הוא חולה או לא. אבל תרשי לי להניח שמה שנעשה בתקשורת, ההטיה של דעת הקהל חודשים ארוכים קודם לכן, כשחלק מכלי התקשורת יצרו דיסאינפורמציה באשר לדכנר, השפיע על ההתנהלות בביהמ"ש. השופט חי בתוך עולמו. הוא ממהר בדרכו, וזה משפט עצום וענק שצריך לסיים אותו. רוזן ניהל את המשפט הזה ביד רמה, לפרקים לא לטובתו של זה ולפרקים לא לטובתו של זה, והכביד על כולם - על הפרקליטות, על הסנגוריה, וגם על דכנר".

"בתקשורת חגגו על דכנר"

לבסוף, את האחריות הכבדה ביותר, מטיל יצחקניא על חלק מכלי התקשורת. "אני שתקתי תקופה מאוד ארוכה. הבאתי עד. אני חתום על מהלך מאוד משמעותי. מעבר לשירות הצדק ומילים גדולות כמו לנקות את האורוות, הבאתי אדם, בשר ודם והייתה לי אחריות מסוימת לגורלו ולגורל התיק הזה. לכן, גזרתי על עצמי שתיקה תקשורתית תקופה ארוכה, עד להגשת כתב האישום בפרשה. אבל בתקופה הזאת שבה אני שותק, התקשורת עשתה שמות בלקוח שלי. חובה שהתקשורת תדע, וחובה שתדווח ותאיר בפנס חד את כל מה שקורה, אבל לצערי גיליתי פנים כעורות ביותר בתקשורת. בחלקה.

"אז היום אני לא שותק. יש לי דברים קשים לומר על הקלות הבלתי-נסבלת במדינת ישראל של שנת 2014, להפקיר לגורלם עדי מדינה, שבאים עם חומר דרמטי, שהיום ברורה לכולם מה חשיבותו. עכשיו אני כבר לא מדבר כמי שמתפאר או מלהג לו סתם. היום כבר יש קבלות, חותמת של ביהמ"ש על כל הדברים שעשיתי, על כל הדברים שמסר הלקוח שלי לביהמ"ש, ולכן אני מרשה לעצמי להגיד את זה בצורה ברורה: למרות שהלקוח שלי הביא חומר כזה ולמרות החשיבות הציבורית העצומה, האיש הזה בעצם הופקר לגורלו. דכנר הופקר, וחלקים בתקשורת חגגו עליו".

- התקשורת לא הייתה צריכה לכתוב על אופיו של העד? על עברו?

"כשיש עד מדינה, במיוחד בפרשת שחיתות עצומה כזאת, התקשורת זכאית לשאול שאלות על האיש, להציג אותו כפי שהוא, להראות שהוא לא מהימן, אבל היא אינה רשאית לעשות מסע של דיסאינפורמציה, של שקר ואינה רשאית להציג דברים שאינם אמת. וזה מה שנעשה פה על-ידי חלק מכלי התקשורת. היו חלק מהעיתונים שהובילו ברוע את קמפיין ההגנה של הנאשמים, ובראשם, לבושתי, עיתונאים בכירים, שעשו כמיטב יכולתם כדי להגן על הנאשמים. לא עניינו אותם כל הנאשמים, עניין אותם נאשם אחד בלבד, נאשם מספר 8 - אהוד אולמרט. על זה אף אחד לא עמד לדין. על מה שעשו בתקשורת לדכנר".

על מסע ההכפשות והשפלת העד, שהוסיף עול כבד מאוד על גבו של דכנר, הכפוף ממילא, מבקש יצחקניא שמישהו ייתן את הדין. "הייתה חקירה שניסתה לבחון מי הניע את מסע הדה-לגיטימציה נגד דכנר, אבל לצערי היא הפסיקה. היא צריכה להתחדש. לא ייתכן שאמצעי תקשורת יסייעו לנאשמים, ששלחו להם כל מיני ידיעות כוזבות ומופרכות. זה מעשה של הטרדת עד. המדינה לא צריכה לפחד לבדוק את זה. עכשיו אחרי שהלכתם כברת דרך וניצחתם, תלכו הלאה, כדי שזה לא יקרה לעד הבא. הרי הכוחות האלה שאנחנו מדברים עליהם, הכתבות שצצות נגד עד בתקשורת, זה ההון-שלטון בשיא התגלמותו".

"הוא לא היה בוגד"

יצחקניא ליווה את דכנר הרבה לפני שפרשת הולילנד נודעה כ"פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה". לצדו עבדו עורכי דין ממשרדו, ובראשם עו"ד אילן סובל, שליווה את דכנר ימים כלילות. תחילת הפרשה, שהובילה להרשעה היסטורית ראשונה של ראש ממשלה לשעבר, נדמית כלקוחה מסרט הוליוודי.

"דכנר לא היה בוגד, ולא רצה להיות בוגד", מספר יצחקניא על תחילת הדרך. "הרי הוא 73 שנים עושה מה שהוא יודע, והוא היה בור סוד שאין למעלה ממנו. המשטרה כבר באה אליו חודשים ספורים לפני שהוא הגיע אלי, והוא סירב לדבר. הוא מילא פיו מים, הוא היה בטון יצוק. זאת גם הייתה נקודת הכישלון של כל המושחתים, כי הם חשבו שלעולם חוסן, שהוא את זה לא יעשה".

אבל הוא עשה זאת. כמו הרבה דברים אחרים, הפרשה שהסעירה את המדינה, התחילה כמעט במקרה, רק בגלל שדכנר נקלע למצב כלכלי קשה. "הרבה ניסו לקחת לעצמם את הקרדיט שהם חשפו את הסיפור. גם עיתונאים. גם שוטרים. אבל זה לא נכון", אומר יצחקניא. "מגיע קרדיט, למשל, לעיתונאי יואב יצחק על הרצון הבלתי פוסק שלו לחשוף את האמת, והוא כתב על זה מדי פעם. הוא זיהה את העשן וחשב שיש אש, אבל הוא לא גרם לתיק הזה להתהוות; כי למרות שהמשטרה חקרה והגיעה לדכנר, הוא סכר את פיו. ואלמלא הוא היה נקלע למקום הכלכלי הקשה שהוא נקלע, ואלמלא הוא היה בא אלי, ואלמלא הייתי מוכן אני לעבור איתו חמש שנים קשות, ההרשעה ההיסטורית הזאת לא היה קורית".

הפרשה התעוררה לחיים במשרדו של יצחקניא ב-2008. "כשהוא מגיע אלי ומספר את הסיפור, הוא ביקש לבדוק אפשרות משפטית לקבל כסף שהגיע לו מהיזם של פרויקט הולילנד, הלל צ'רני, על רקע חוזה שהיה להם שהוא יקבל אחוזים מהפרויקט, ממה שיקבל היזם עצמו. במהלך ההתקשרות שלו עם צ'רני, דכנר סבר שכדי להגדיל את הפרויקט צריך לשמן ולשלם שלמונים לאנשי ציבור; אז הוא עושה את מה שצריך, משחד את מי שצריך, ומשלם הכל מכיסו, וכך מגיעה המחלוקת והשבר בינו לבין צ'רני, שלא מוכן לשלם לו יותר על כלום. הוא הגיע אלי לאחר שהוא חתם על הסכם ששולל ממנו את כל זכויותיו, ובו כתוב שהוא קיבל הרבה כסף מהיזם ושאין לו יותר טענות נגד הפרויקט. זה היה הסכם עושק.

"כשדכנר בא אלי, כבר אין לו כסף. השוק האפור רודף אחריו. מס הכנסה רודף אחריו. מע"מ רודף אחריו. המשטרה רודפת אחריו. נושים מתדפקים על דלתו. והוא בצר לו, חותם על ההסכם הזה מול צ'רני כדי לקבל כמה מיליוני שקלים - סכום שאובד בתהום הנשייה מהר מאוד. ואז הוא מגיע אלי ומבקש לדעת מה הוא יכול לעשות. אני מיד אומר לו שאין מה לעשות, רק אם הוא יגיש תביעה, יחשוף את סיפור השוחד ויבטל את ההסכם, וכך נעשה. אבל במקביל אני מחתים אותו על הסכם שבו הוא מתחייב שאני אוכל להגיש את התביעה הזאת, האזרחית, ובלבד שהוא יסכים להיות עד מדינה נגד מי שהיה מעורב בשחיתות הזאת, כי בלי זה הוא גם יעמוד לדין פלילי. מרגע זה הוא היה מחויב לכך.

"במהלך הדרך אנחנו מבינים, כמו שחשבתי מלכתחילה, שלא תהיה פה פשרה מול צ'רני, כי מציגים את דכנר כסחטן סדרתי שכל פעם רוצה כסף, אבל אין לו ברירה, כי הוא צריך לפרוע חובות לשוק האפור, את אותם כספים שהוא לקח קודם, בין היתר, כדי לשלם את כל כספי השלמונים. הבנו שאין לו ברירה והוא צריך ללכת למשטרה ולפרקליטות ולקבל מעמד של עד מדינה".

"כמו סרט מתח הוליוודי"

- כשהוא סיפר לך את הסיפור הבנת את גודל הפרשה?

"בלי שום ספק, אבל לא ביום הראשון. כששמעתי את זה, זה לא שנפלתי מהכיסא. היה קשה לי לקבל את זה. לא חשבתי שהוא משקר, אבל לא הבנתי איך סיפור כזה יכול לקרות. רוחב ועומק השחיתות היו בלתי מתקבלים על הדעת. זה נשמע דמיוני, כמו סרט מתח הוליוודי. לאט-לאט התחלתי לראות את התמונה המלאה, וכשביקשתי ממנו לקבל את הראיות, הבנתי את עומק השחיתות.

"המשפט 'פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל', שמשתמשים בו כל הזמן בנוגע לפרשת הולילנד, זה משפט שלי. ביום שבאתי לפרקליט המדינה, משה לדור, והצגתי לו את הסיפור הזה, אלה היו המילים שלי, כי לא היו מילים אחרות, כי המילים קטנות. מה אתה יכול להגיד יותר מזה על פרשה חמורה כל-כך? כתב האישום בסוף כלל שלוש פרשיות - תעשיות מלח, הזרע והולילנד - אבל אנחנו באנו למשטרה רק עם סיפור הולילנד מול צ'רני, שזה היה הטריגר ותיבת פנדורה של הסיפור כולו, וזה היה מספיק חמור לבד".

- דמיינת שזה יוביל לכך שראש ממשלה לשעבר יורשע בעבירות שוחד, וייתכן שיישב בכלא?

"כן, לחלוטין. כשדכנר מספר לי את הסיפור, הוא מספר לי אותו טיפין טיפין, ואני שואל אותו מי עוד מעורב, אז הוא מנסה להתחמק ואומר לי 'זה מספיק מה שסיפרתי לך'. אבל התעקשתי ואז הוא מספר לי גם על מעורבים אחרים, וגם על אולמרט. אבל הוא לא רוצה כל כך שהדברים ייצאו. הוא גם לא רצה לספר על עוזרו מאיר רבין או על היזם אביגדור קלנר, שהיה חבר קרוב שלו, אבל לא הייתה לו ברירה. מכיוון שהניסיון המינורי שלו לקבל את כספו מצ'רני נכשל, הוא מספר את הסיפור, ולי כבר היה ברור שאם אכן הסיפור הזה הוא אמיתי, ירעדו פה אמות הסיפים".

ואמות הסיפים רעדו. בראשית השבוע, לאחר כשנה וחצי של דיונים בלבד, 9,263 עמודי פרוטוקול, ו-1,425 עמודי סיכומים, הרשיע השופט דוד רוזן את רוב הנאשמים בפרשה (13 מתוך 16), ובראשם רה"מ לשעבר אולמרט, בעבירות שוחד. בהכרעת הדין, מוטט השופט את קו ההגנה שבחר אולמרט, שעיקרו הרחקתו מעד המדינה. על קו הגנה זה, ובעיקר על הדרך שבה הוא יושם, יש ליצחקניא בטן מלאה. לדבריו, "הניסיון לשקץ את עד המדינה, להשחיר את פניו ולהכפיש את שמו כדי להרחיק את אולמרט ממנו ולבטל כל תוקף של אמינות בעיני ביהמ"ש, זה קו ההגנה שבחר אולמרט. אבל קו ההגנה הזה, למרבה הצער, נעשה באופן קשה ביותר. זה היה קו אכזרי, מלבד העובדה שאין בו אמת".

צוות ההגנה של אולמרט, בראשות עוה"ד אלי זהר ורועי בלכר, כבר הבהיר, כי לא נאמרה המילה האחרונה בתיק, וכי בכוונתם לערער על הכרעת הדין.

- אתה חושב שיש סיכוי לערעור?

"אני אשיב כמשפטן, ותוך ניסיון להיות אובייקטיבי. קודם כל לכל ערעור יש סיכוי, אבל יש כללים. הכלל הראשון בערעור אומר שערכאת הערעור לא נכנסת לבדוק פרטי מהימנות, ובמקרה הזה יש קביעות מהימנות בנוגע לנאשמים ולעד, והשופט דוחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה וקובע שהן טענות שקריות - אז יהיה קשה לתקוף את זה.

"שנית, הטענה שאנחנו שומעים הרבה מאז הכרעת הדין, לפיה ההכרעה בעניין השוחד שקיבל אולמרט נסמכת על עדותו של דכנר, וצוות ההגנה לא הספיקו לחקור אותו נגדית והוא לא מהימן - היא לא נכונה. ביהמ"ש ביסס את ההרשעה של הנאשמים האחרים גם על עדותו של דכנר, אבל לעומת זאת באשר לאולמרט, כיוון שהסנגורים לא חקרו את מלוא החקירה הנגדית שרצו, אז השופט כותב במפורש שבעניין הרשעה זו הוא אינו מקבל את עדותו של דכנר כנדבך ולא נותן לה משקל. הוא אומר שהוא לא צריך אותה, משום שיש ראיות נוספות ואחרות.

"אגב, היו לסנגוריו של אולמרט שלושה ימים תמימים, לחקור את דכנר. בכל משפט אחר זה כמעט כל המשפט. אבל במקום לחקור עניינית, עו"ד בלכר העדיף לנצל את הזמן הזה כדי להשחיר את פניו של העד ועכשיו הם מתלוננים שלא חקרו נגדית".

מעבר לכך אומר יצחקניא, "השופט קבע שהכסף הועבר לאח של אהוד אולמרט, יוסי - שהודה בקבלתו ולאחר מכן ניסה לחזור בו מכך - היה שוחד עבור אולמרט. האח יוסי ניסה לטעון, 'אני לא שוחחתי עם אחי על כך', ואהוד אולמרט גם אומר שהוא לא שוחח עם יוסי. אז נשאלת שאלה נוספת: ומה עם דכנר? הוא גם לא שוחח עם אהוד אולמרט? וכאן קובע השופט רוזן את מה שכל אדם רגיל במבחן הפשוט של התבונה יגיד: האם עולה על הדעת שאותו 'מאכער', שפועל כדי להאדיר את המיזם הזה ומשחד את כל הנוגעים בדבר, את ראש העיר ירושלים אחרי אולמרט, את מהנדס העיר, את מזכירת לשכתו של אולמרט - האם יעלה על הדעת שהאיש הזה נותן שוחד בסך 500 אלף שקל לאחיו של ראש העיר המכהן, אהוד אולמרט, מבלי שהוא טורח לקטוף את הפרי וללחוש על אוזנו, 'דע לך, נתתי לאחיך את הכסף'?. זה בלתי הגיוני בעליל".

"תפנית נפשית אמיתית"

עוד מבקש יצחקניא להזכיר כי אולמרט הורשע גם בקבלת שוחד בסך 60 אלף שקל, על בסיס ראיות אחרות, שאינן עדותו של דכנר. "שולה זקן הודתה בזה, לא צריך יותר מזה. אבל כולם מתעלמים מזה, כאילו 60 אלף שקל זה שוחד 'בקטנה'. אנשים אומרים שמול שוחד של מיליונים או אפילו חצי מיליון שקל, מה זה 60 אלף שקל? זה מתגמד, אבל זה הרבה כספים שניתנים - 60 אלף, 20, 30, 50, 20, 10, 8,000 - שאף אחד לא יודע עליהם ואין ראיות עליהם. 60 אלף שקל זה הרבה כסף, ועל זה יהיה קשה מאוד לאולמרט לערער".

- העדות של הלקוח שלך הכריעה את הדין לגבי רוב הנאשמים בתיק, ובכל זאת מדובר על אדם שהעיד על עצמו שהוא שקרן, נוכל ועבריין. למה שיאמינו לו?

"קודם כל הוא לא נלכד בכף. אלמלא היה בא אלי, ואלמלא היה מסכים מיוזמתו ומרצונו ללכת ולספר במשטרה את מה שהוא יודע, התיק הזה לא היה קורם עור וגידים. זו נקודה חשובה ביותר. האיש הזה לא העיד כי הוא עמד לדין - כמו, למשל, סימן השאלה שקיים על זקן, כי היא רצתה להציל את עצמה במשפט, ולכן היא חתמה על הסדר הטיעון - אצל דכנר זה לא היה קיים.

"בהתחלה הוא הסכים להעיד כי חשב שיוכל לגבות את כספו מצ'רני באופן הזה, אבל בהמשך כבר היה ברור שהוא לא יזכה לראות את הכסף בחייו. הוא אמר לי בשלב מסוים, כשהוא היה חולה מאוד ומותש מהחקירה, 'בסוף אני אירקב בקבר, והם יירקבו בכלא'. הוא כבר ידע שהוא לא ישרוד את זה. הוא אמר את זה גם לשופט. הוא בא בהתחלה כדי לקבל את כספו, אבל הוא עבר שינוי והבין שתפקידו כאן לבער את השחיתות הזאת. השופט בצדק התייחס לכך בפתח פסק הדין וכתב על דכנר כעד דברים נהדרים, כי כולנו יודעים שבסופו של דבר מי שהביא את המשפט הזה היה עד המדינה. עליו מושתת המשפט".

יצחקניא קורא היום בשביעות רצון את הקביעות של השופט רוזן בנוגע ללקוח שלו, ורק מצטער שדכנר לא הספיק לקרוא את הדברים בעצמו. "את המעט הזה שנותן כפרה לשנים הרעות שלו, הוא לא זכה לראות, וקשה לי עם זה", הוא אומר.

- מה יש לך לומר היום לכל מי שתקף את דכנר וניסה לקעקע את אמינותו?

"אני לא מצפה מאלה שעשו לו את העוולות הנוראיות לאיזושהי הכרה כיום בטעותם, כי לו הם היו ניחנים ביכולת של חרטה, אז כנראה הם היו ניחנים ביושר אישי שלא לעשות את המעשה מלכתחילה. יחד עם זאת, יש ביניהם אנשים ישרים שתקפו את דכנר בצורה קיצונית והתגייסו להכפשת שמו, בין היתר עיתונאים בכירים, ומהם אני מצפה לומר היום 'סליחה טעיתי'. ירצה עכשיו מי שירצה לבקש סליחה או להתנצל".

- מה היית אומר ללקוח שלך עכשיו, לו היה חי?

"הייתי טופח לו על השכם ואומר לו, 'שמואל, אתה פשעת, היית חלק מחבורה מושחתת, היית מושחת והשחתת אחרים, נכון, אבל לצד זה, אזכור לך את מה שעשית. אזכור את האומץ שבו הלכת ועשית צדק. אמנם לא באת לעשות צדק, לא באת כדי לטהר את השורות, באת כדי לקבל את כספך, אבל עשית תפנית במהלך התיק, תפנית נפשית אמיתית, ועמדת באומץ רב מול כל מי שתקף אותך. טיהרת את השורות. עשית היסטוריה. בלעדיך לא היה תיק'".

"אור אדום לכל מי שנמצא בעמדות מפתח"

במהלך כשעתיים של ראיון, מדבר עו"ד אמנון יצחקניא ללא הפסקה, נסער, נרגש, כועס, עצוב, מאוכזב. "זה בנפשי", הוא אומר, "זה יוצא לי מהלב". את הכאב שהוא חש, רואים בעיניו ובשפת גופו כשהוא מדבר על מותו של הלקוח. "אני זוכר את היום שבו הודיעו לי, ב-5 לפנות בוקר. זה היה יום קשה מאוד עבורי. הטלפון הראשון שעשיתי, לפני הכול, היה לפרקליט המדינה דאז, משה לדור, אבל לא הצלחתי לדבר. ידעתי כמה זה חשוב לעדכן אותו. בגרון מתלעלע אמרתי לו 'משה, שמואל מת'. זה כל מה שהצלחתי לומר. הייתה שתיקה של דקה. אמרתי 'שלום' ושנינו סגרנו את הטלפון. שמואל מת בצורה קשה. הוא לא רצה לסיים כך את חייו. קשה לי וזה כואב לי מאוד".

- מה התחושה המרכזית שמלווה אותך מאז הכרעת הדין? סיפוק או צער שדכנר לא זכה לראות אותה?

"יש כאן תחושה של סיפוק. אין לי לרגע תחושת שמחה לאיד. אני אפילו מצר על חלק מהנאשמים האלה שיש ביניהם גם אנשים טובים. זה שאדם פשע וסרח בשוחד, זה לא אומר שכל-כולו מושחת. כאזרח, לא נעים לי להסתכל על אולמרט שעלול להיכנס לכלא. האיש עשה דברים טובים, אבל כנראה גם ניהל דברים בצורה מושחתת. זה שהוא היה ראש ממשלה שלך, שאתה מזוהה איתו, שזאת המדינה שלך, שאלה הפנים שלך, והוא הולך לבית-סוהר, קשה לראות את המעמד הזה. אבל אין מנוס. האנשים האלה הביאו את זה על עצמם".

- פסה"ד הזה יהיה אבן-דרך?

"אין ספק. זה פס"ד שניתן באומץ, בלי לעשות הנחה לשועי עולם, אין בו חנופה, והוא קובע אמת-מידה בסיסית למלחמה בשוחד. הוא עמוד כסימן וכתמרור של אור אדום לעיני כל מי שנמצאים בעמדות מפתח".

עו"ד אמנון מ. יצחקניא

גיל: 60

תפקיד: ראש משרד עוה"ד יצחקניא

התמחות: ליטיגציה ומשפט אזרחי-מסחרי על רבדיו השונים

לקוחות בולטים: לשכת עורכי-הדין ומוסדותיה, ההסתדרות הרפואית, איגוד שמאי הביטוח ועוד

פרשות ותיקים: הולילנד, אלי ארוך נגד כלל, סופר-באבא בת"א, תקציב ומינויים בלשכת עורכי-הדין, איילת ג'ינו נגד רוכברגר, טלי אורן נגד טבע