גרוניס דחה את בקשת הפסילה של השופטת שרה דברת

בקשת הפסילה הוגשה בהמשך לפרשה התביעה שהגישו 82 תובעים, שטענו לנזקים בריאותיים שנגרמו להם עקב פעילות אזור התעשייה של רמת חובב

נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, דחה השבוע (ג') בקשת פסילה של השופטת שרה דברת מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, תוך שהוא תוקף את בקשת הפסילה במילים חריפות.

בקשת הפסילה הוגשה בהמשך לפרשה התביעה שהגישו 82 תובעים, בראשם הפרופ' שאול לדני לצד עשרות בדואים, שטענו לנזקים בריאותיים שנגרמו להם עקב פעילות אזור התעשייה של רמת חובב. השופטת דברת דחתה את תביעה, והתיק תלוי ועומד בערעור שהגישו התובעים בבית המשפט העליון.

במקביל, לאחר מתן פסק הדין במחוזי, התבקשו הצדדים להתייחס לשאלת הוצאות המשפט. לשופטת דברת הוגשה רשימה של הוצאות וקבלות מצד הנתבעות. מדובר בכ-20 חברות הפועלות באזור התעשייה. לאחר הגשת המסמכים ולפני שניתנה החלטה בסוגיית הוצאות המשפט, הגישו התובעים בקשה לפסילת השופטת דברת מלדון בתיק.

לטענתם, דברת היא ידידה של בכיר במועצת רמת חובב, שאמור היה להעיד במשפט אלמלא מת; עוד נטען כי בן זוגה של דברת הוא עורך דין המייצג גורמים נגד ההתיישבות הבדואית בנגב, ולכן לדברת יש הטיה כנגד בדואים; בנוסף הוא מייצג את היישוב עומר, וראש המועצה של היישוב הביע את דעתו בצורה נחרצת שהמקום בטוח.

השופטת דברת דחתה את הבקשה, בציינה כי אותו בכיר לא היה אמור להיות עד, וגם אם היה מעיד, לא בטוח שהיא הייתה פוסלת את עצמה, מאחר שהיכרותה עמו כללית בלבד, והוא אינו נמנה עם באי ביתה. לגבי הטענות שהועלו לגבי בן זוגה ציינה השופטת כי הן לא רלוונטיות וחסרות בסיס עובדתי.

על החלטת השופטת לא לפסול עצמה הוגש ערעור לנשיא גרוניס, ואולם הוא דחה את הערעור וחייב את המערערים בהוצאות של 50 אלף שקל. החלטתו בתיק זה משתלבת עם גישתו בתחום פסלות שופטים, המצמצמת באופן חריף את האפשרות לערער על החלטות של שופטים שלא לפסול את עצמם.

"דין הערעור להידחות מכל וכל", כתב גרוניס בתקיפות. "אין בערעור ובבקשת הפסלות שהוגשה לבית המשפט המחוזי כל ממש. על פני הדברים נראה כי הם אכן הוגשו כדי להלך אימים על השופטת או כדי לחפש 'פתח מילוט' מביצוע פסק הדין, ככל שמדובר בהוצאות משפט, תוך הטחת האשמות חמורות בשופטת ללא כל בסיס עובדתי או משפטי, בעיתוי המעורר תהיות".

עוד ציין גרוניס כי "ארד ז"ל כלל לא צוין כעד ברשימת העדים שהגישו המערערים וכלל לא העיד בהליך. העלאת טענה כאילו היה בקשר של השופטת עמו כדי לפסול אותה בדיעבד מלדון בתיק היא חסרת תום-לב. זהו משפט שנזרק לחלל האוויר ללא כל ביסוס, רק כדי להטיל רפש על השופטת. נדמה כי המערערים חיפשו כל דרך לגרום לפסילת השופטת, באופן העולה עד כדי שימוש לרעה בהליכי המשפט". (ע"א 5601/13)