"נחסל את הדימוי של אמסטרדם כעיר סקס וסמים"

זף המל (Zef Hemel), הממונה על תכנון העיר אמסטרדם, סבור כי הצדק פוגע לפעמים דווקא בחלשים.

בראיון למוסף "גלובס נדל"ן", המל מספר: "בשליש מהדירות בבנייה הציבורית באמסטרדם גרים אנשים שמשכורתם גבוהה מכדי שתצדיק את זכותם לדיור מוזל. לעומת זאת, תושבים שהקריטריונים שלהם מצדיקים קבלת דיור ציבורי צריכים לחכות בין 10 ל-12 שנים כדי להיכנס לדירות מוזלות, ועד שמגיע תורם, במקרים רבים זה כבר לא רלוונטי. הם נרשמו לדיור הציבורי כשהיו סטודנטים וכשהגיע תורם הם כבר מבוגרים מדי, עשירים מדי או שדרושים להם מגורים אחרים. יוצא שהחוקים החברתיים והשאיפה להיות שוויוניים וצודקים הובילו לעיוות שוק ולחוסר צדק".

המל, בן 57, למד גיאוגרפיה חברתית באוניברסיטה של חרונינגן בהולנד, והשלים הדוקטורט באוניברסיטת אמסטרדם, שבה הוא משמש פרופסור חבר מ-1994. הוא כיהן כעורך כתב העת לתכנון אזורי ועיצוב עירוני של המשרד הממשלתי לשיכון ותכנון הסביבה, סגן מנהל המחלקה לתכנון וחבר מועצת התכנון של אמסטרדם מ-2004.

בתפקידו כיום, יש לו חזון ברור בנוגע לתדמית העיר: "אנחנו רוצים לחסל את הדימוי של אמסטרדם כעיר היפית של סקס, סמים ורוקנ'רול. היינו מרכז תיירות צעירים משנות ה-80 עם פתיחת הקפה הראשון שהתירו לעשן בו מריחואנה, דבר שהתחבר ל'רובע האורות האדומים' שההיסטוריה שלו עתיקה יותר. הליברליות של הסמים הזרימה תיירים מהמדינות השכנות ומכל העולם אשר באו לנצל את הפתיחות של העיר. בלי לוותר על הטולרנטיות, המטרה ברורה: צמצום סוג התיירות הזו. אנחנו לא נחסל הכל, אבל ננרמל את התופעות הללו מאוד".

- ומהם התיירים הרצויים מבחינתכם?

"הגענו למסקנה שאנחנו רוצים תיירים, אבל לא את אלה שמגיעים עם תרמיל על הגב, אלא את אלה שבאים עם הכסף הגדול בכיס. אנחנו רוצים מבקרים שבאים לפה לעשות עסקים ומבקרים שבאים לצרוך תרבות ברמה גבוהה ושירותי יוקרה - אופנה ומסעדות. אנחנו סוגרים את הקופי שופס אחד-אחד. למשל קובעים שאסור לקופי-שופ לפעול בטווח 500 מ"ר מבית ספר. לא יהיה פשוט, זה מוליד מאבקים כי הקופי שופ טוען שהיה שם לפני בית ספר. כבר היום יש לנו מפה עתידית שמראה שיהיו פה מחצית מהקופי שופס שפעילים היום בעיר. המאבק בקופי שופס מסובך גם משום שהלכה למעשה אנחנו נלחמים נגד חוקי המדינה, נגד בית המשפט העליון שמגן על זכויות הפרט והעסקים.

"לאמסטרדם יש עבר של עיר מסחרית. אנחנו רוצים להחזיר אליה את האווירה שמושכת כוחות כלכליים, לעודד חברות בינלאומיות לפתוח כאן אם לא את המשרדים הראשיים, לפחות סניפים. הצלחנו להביא בשנה האחרונה בין 100 ל-120 חברות בינלאומיות. התחרות שלנו היא עם וינה, ברלין, ברצלונה וערים בסדר גודל דומה באירופה, שמציעות תנאים דומים. אנחנו חוזרים למעמד של עיר מבוגרת, בונים משרדים מתאימים ודואגים לתשתיות שחברות כאלה זקוקות להן".

- מה המטרה: ונציה, פריז?

"בסך הכול מגיעים לאמסטרדם בין 4 ל-5 מיליון תיירים בשנה, שנשארים בין שניים לשלושה לילות בממוצע. הגידול הרב ביותר בתיירות לאמסטרדם הוא של הולנדים מרחבי המדינה. הוספנו תוך פחות מ-5 שנים 9,000 חדרי מלון, השקענו 375 מיליון אירו רק בשיפוץ של הרייקסמוזיאום ואנחנו משקיעים מיליונים בשיפוץ והקמה של מוזיאון הקולנוע, מוזיאון למוזיקה, ובמלונות יוקרה. גם ההכרה של אונסק"ו במערכת התעלות כאתר מורשת מביאה עוד תיירים מהסוג שאנחנו מבקשים להביא. לא מכרנו את עצמנו לתיירים, עדיין גרים במרכז העיר 100 אלף אמסטרדמים, הרבה יותר מאשר בוונציה, שבה גרים בקושי 50 אלף תושבים, ובפריז, שבמרכזה כבר לא מתגוררים תושבים בכלל".

- תהמרו על מגה פרויקטים?

"מגה פרויקטים הם סכנה, כי עיר משתנה במהירות. פיתוח צריך להיעשות חתיכה אחרי חתיכה, בשביל גמישות לשינוי תוך כדי. צריך להימנע מפרויקטים שיתקעו את הציבור עם הוצאות בסדר גודל בלתי אפשרי תוך כדי בנייה, וחוסר התאמה למציאות בסיומם.

"התחנה המרכזית היא דוגמא לחוסר היעילות של מיזמי ענק עירוניים. התחילו לתכנן אותה בשנות ה-80. הפרויקט נמשך 30 שנה, ונתקע בגלל מחסור בתקציבים. העלות תגיע למיליארד אירו למדינה ועוד 3 מיליארד שתשלם אמסטרדם, וכבר ניכרות הטעויות שנובעות מתכנון שהתאים לזמנו, אך לא מתאים לזמננו. לדוגמא, הדרך שתחתיו, שלמזלנו שהצלחנו להפוך אותה מכביש, לשדרה להולכי רגל ואופניים".

להמל יש גם תובנות שעשויות להפתיע את עיריית ת"א בכל הנוגע לשימוש באופניים בעיר: "כשבאתי לעבוד בעירייה לפני עשר שנים, היה איש אחד בעירייה שעסק בתשתיות לאופניים. אמרתי שמוכרחים להגדיל את המספר, ואף אחד בעירייה לא האמין לי. היום עובדים בתחום הרבה יותר, אבל גם פה הגזמנו. נתנו יותר מדי מקום לרוכבי אופניים ושכחנו את הולך הרגל. התשתיות לאופניים היו צריכות לבוא על חשבון מכוניות, ולא על חשבון הולכי הרגל".

■ לראיון המלא ב"גלובס נדל"ן"