"כלל ההוצאה יגרום להרעה נוספת בשירותים האזרחיים"

פרופ' בן בסט מזהיר מפני הקטנה נוספת של ההוצאה האזרחית והחרפת אי-השוויון והעוני

"לצערי, האוצר הציע להגדיל את התקציב ב-2015 ב-2.6% בלבד. שיעור זה יגרום להמשך הירידה במשקל ההוצאה הציבורית בתוצר, להרעה נוספת בשירותים האזרחיים, ולא יתרום לצמצום ההאטה בתוצר כפי שהכלל שאני מציע יכול היה לתרום", כך אומר היום (ב') פרופ' אבי בן בסט, מבכירי המאקרו-כלכלנים במשק, שינחה מושב על מדיניות התקציבית לשנים הבאות בכנס השנתי של האגודה הישראלית לכלכלה שיערך מחר (ג') בתל אביב. בכך מצדד בן בסט בעמדתה של נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, שהתנגדה לכלל הפיסקלי שהאוצר קבע לפני מספר חודשים, ומבקשת לצמצם את הפגיעה בהוצאה הציבורית-האזרחית.

בן בסט מסביר, כי "הפגיעה בשירותים האזרחיים מתבטאת בכל התחומים. לדוגמה, ההוצאה לתלמיד ירדה מאז 2003 ובשנת 2012 ישראל דורגה במקום ה-26 ב-OECD (מתוך 32 מדינות). גם ההוצאה לבריאות לנפש נמוכה מרוב מדינות המפותחות כאשר אי השוויון ושיעור העוני הוא מהגבוהים ביותר בקרב מדינות הארגון".

לדבריו, "גידול הוצאה התקציבית בשיעור שהאוצר מבקש, רק יחריף את המגמות השליליות בשירותים האזרחיים". בן בסט מזכיר עוד, כי משקל ההוצאה הציבורית ביחס לתוצר נמצא בירידה מתמדת ואומר כי "הגענו לרמה הנמוכה ביותר. משקל ההוצאה הציבורית ברוב מדינות ה-OECD גבוה מזה של ישראל. במיוחד נפגעה הצריכה הציבורית האזרחית (ההוצאה ללא ביטחון - א.פ.), שמשקלה בתוצר הוא הנמוך ביותר מכלל מדינות ה-OECD, פרט לדרום קוריאה".

בן בסט, שכיהן כמנכ''ל משרד האוצר וכחבר הנהלת בנק ישראל ומלמד היום באוניברסיטה העברית, סבור כי יש חשיבות לקבוע כללים ליעדים התקציביים של הממשלה, אך מפציר כי עליהם להיות "יחסית קבועים לאורך הזמן, אחרת, אין טעם בהם. בישראל, בשנים האחרונות, משנים את הכללים התקציביים פעם אחר פעם, וזה פוגע בוודאות הכלכלית ומאותת שלקובעי המדיניות אין השקפה ברורה על היעדים הרצויים", הוא טוען.

בן בסט היה בין הראשונים שביקר באופן קטלני את כלל ההוצאה שעיצב האוצר בסוף שנת 2013 ובראיון ל"גלובס" אמר כי "המטרה האמיתית של ראש הממשלה ושר האוצר היא להקטין את תקציב המדינה. אם אכן זו מטרתם - הם צריכים לעמוד באומץ בפני הציבור ולומר זאת במפורש".

לדברי בן בסט, כלל ההוצאה צריך לקבוע את גבולותיה של ההוצאה אך בה בעת לפעול כ"מיצב" של הפעילות הכלכלית. לכן, הוא מציע שקצב גידול ההוצאה ציבורית יהיה שווה לקצב הצמיחה הפוטנציאלי של המשק שהוא כ-3.5%, ולא לקצב הצמיחה בפועל. "ראשית, הוא פשוט יוצר ודאות לאורך זמן. שנית, הוא מייצב את הפעילות, שכן כאשר התוצר צומח מתחת ל-3.5%, הגידול בהוצאה הציבורית יקרב אותנו לקצב הצמיחה הפוטנציאלי ויקטין את ההאטה במשק", הוא מסביר את היתרונות בהצעתו. "לעומת זאת, כאשר התוצר צומח בקצב מהיר יותר מ-3.5%, התקציב יגדל בקצב איטי יותר ותצנן את עלויות המחירים במשק".

צרו איתנו קשר *5988