האם ישראלי שגר בחו"ל ומשפחתו בארץ צריך לשלם מס בישראל?

ישראלי המתגורר בחו"ל יכול להיחשב, לצורך דיני המיסוי הישראליים, כמי שמרכז חייו איננו בישראל, גם אם בני משפחתו הקרובים מתגוררים בישראל - כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, שדחה אתמול (ג') את ערעורה של רשות המסים כנגד מיכאל ספיר, ישראלי המתגורר בסינגפור, שנקלע לסכסוך מס עם רשויות המס בישראל סביב השאלה היכן מרכז חייו.

שופטי העליון אסתר חיות, חנן מלצר ועוזי פוגלמן אישררו את פסיקתו של השופט מגן אלטוביה בסוגייה זו, ממאי 2013, ואף חייבו את פקיד השומה בתשלום הוצאות משפט לטובת ספיר, בסך 30 אלף שקל.

פקיד השומה כפר-סבא הוציא שומת מס לספיר ביחס לשנים 2002-2005, שעליה נסוב הסכסוך. בשנת 1994 עבר ספיר להתגורר בסינגפור עם אשתו ושתי בנותיו, שהיו אז קטינות. ב-1998 חזר לישראל, אך עבר בחזרה לסינגפור ב-2001, הפעם ללא משפחתו, והמשיך לעבוד כיועץ שכיר, ובהמשך הקים חברה סינגפורית.

ספיר הגיש דוחות שנתיים למס הכנסה בשנים 2001-2005, אך לא כלל בהם את ההכנסות שצמחו לו בסינגפור. רשות המסים טענה כי יש לראות בהכנסותיו מסינגפור כהכנסות של תושב ישראל.

בית המשפט המחוזי קבע כי בשנת 2001 היה ספיר עדיין תושב ישראל, מאחר ששהה בארץ 224 ימים מתוך אותה שנה. לפיכך נקבע כי באותה שנה הוא אכן חייב במס בישראל בעבור הכנסויו מסינגפור, בכפוף להוראות בדבר הקלה מכפל מס.

לעומת זאת, ביחס לשנים 2002-2005 מצא השופט אלטוביה כי מרכז חייו של ספיר היה בסינגפור - זאת בהסתמך על העובדה שבבעלותו דירה, תושבות קבע בסינגפור, חשבונות בנקים, קשרים חברתיים, פעילות בקהילה היהודית וכו'. עוד ציין ספיר כי הוא מדווח לשלטונות המס הסינגפוריים על כל הכנסותיו ומשלם בסינגפור מס כדין.

השופט הוסיף וקבע כי מודל הזוגיות של ספיר ואשתו מחזק את המסקנה כי הוא העתיק את מרכז חייו לסינגפור, ואין לייחס משקל לכך שנותרו נשואים.

רשות המסים עירערה כאמור על פסק הדין לעליון, ואולם גם שופטי העליון קבעו כי אין לחייב את ספיר במס בישראל. הם ציינו כי מאז הרפורמה בדיני המס בישראל בשנת 2003, העיקרון המרכזי הוא העיקרון הפרסונלי - ולא הטריטוריאלי. פירוש הדבר הוא שמי שמרכז חייו בישראל, יהיה חייב במס בישראל.

החוק קובע חזקה לקביעת "מרכז חיים" של אדם בישראל לצורך דיני המס - למשל, שהות של 183 ימים בישראל בשנת מס נתונה. אם אדם שהה בישראל 30 ימים בשנת מס נתונה, ובמשותף עם השנתיים שקדמו לאותה שנה שהה בישראל לפחות 425 ימים - הוא ייחשב תושב ישראל אלא אם יוכיח אחרת.

ספיר אכן שהה מספר ימים שכזה בישראל, ביחס לכל אחת מהשנים שבמחלוקת. לכן יצאו השופטים מהנחת מוצא שמרכז חייו בישראל, אלא אם יצליח להוכיח אחרת.

השופטת אסתר חיות קבעה כי "נטל הראיה להוכיח מרכז חיים בסינגפור מוטל על ספיר, ובראיות משכנעות". בעניין זה, השתכנעו הן המחוזי והן העליון כי ספיר עמד בנטל.

"הנתונים האובייקטיביים שהציג ספיר, יש בהם כדי ללמד על זיקתו המובהקת לסינגפור במכלול ההיבטים הרלוונטיים ובמידה המטה את הכף אל עבר הקביעה כי מאז שנת 2002 הפכה סינגפור למרכז חייו. זאת, למרות העובדה שבמהלך השנים הרלוונטיות שהה פרקי זמן בלתי מבוטלים גם בישראל".

השופטת חיות ציינה כי אמנם, "בדרך-כלל מרכז חייו של אדם ובית הקבע שלו הוא במקום שבו מתגוררת וחיה משפחתו, אך המציאות מלמדת כי יש משפחות הבוחרות לחיות אחרת, ועל כן אף שמדובר בנתון משמעותי הנושא משקל ממשי לצורך ההכרעה בסוגיית התושבות, הוא לבדו אינו יכול להכריע את הכף". (ע"א 4862/13).