77 מדורים של קלון ציבורי

בית המשפט חייב לתת לקלון הציבורי משקל רב בגזר הדין

פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו

לאחרונה שבה והתחדדה הבעיה של צווי איסור הפרסום, כשעלו לכותרות הפרשיות של חברת ב. יאיר ושל הזמר אייל גולן. השאלה שטרם מצאה את פתרונה היא - כיצד ניתן להגן על פרטיותו של חשוד בעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות והכפר הגלובלי הקטן שבו מצויה העיתונות הזרה.

לשיטתי, אין מקום לאיסורים שהציבור אינו יכול לעמוד בהם, ואין מקום לאיסורים שאינם ניתנים לאכיפה. השארת איסורים כאלה על כנם אינה אלא תשלום מס-שפתיים למצפון שאבד לנו זה מכבר. נראה כי מקומם של הצווים הללו, במתכונתם הנוכחית, עבר מן העולם.

על מנת להגיע למענה הראוי לדילמה, עלינו לבחון את מלוא המרחב שלה. הממד המלא של הבעיה הוא ההפקעה של הטבעת הסטיגמה מבית המשפט והעברתה לכיכר העיר.

על-פי התפיסה המשפטית, רק בית המשפט מוסמך "להקלין" את החשוד, לאחר בירור משפטי מלא. לבית המשפט יש סמכות להטיל עונשים, אך תהיה זו טעות להתייחס להטלת העונש כעיקר המשפט הפלילי.

לשיטתי, עיקרו של המשפט הפלילי הוא הטלת הסטיגמה. אלמלא הסטיגמה, אפילו עונש מאסר כשלעצמו אינו אלא אי-נעימות, נסבלת פחות או יותר.

המשפטנית פרופ' הלן סילבינג העלתה פעם הצעה לבטל את מה שהיא כינתה "הפן הדתי של המשפט הפלילי" ולדון במה שייעשה בנאשם בהתאם לסכנה שהוא מהווה לחברה, ובהתאם לתוצאות המוכחות של הטלת הסנקציה, ללא קשר ל"culpa" (מידת האשם) של הנאשם או למחשבה הפלילית שלו. ההצעה הזו מעולם לא עברה את רף הדיון האקדמי, משום שהקלון ואות-הקין הם-הם הפועלים את פעולתו של המשפט הפלילי.

והנה היום, בעידן המודרני, אות-הקלון מוטל בפועל על-ידי החברה, מיד עם פרסום החשד. כבר בשלב הזה עובר החשוד 77 מדורים של "הקלנה", בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות, באינטרנט, ב"טוקבקים" ארסיים וברשתות החברתיות, ועיקר ה"הקלנה" מתרחשת כבר אז. קולם של המשפט והשופט יישמע בעולם רק לאחר זמן רב, וברוב המקרים הרושם שהתגבש עד אז, יישאר חרות בתודעה להרבה שנים.

מה שהמשפט חייב לעשות הוא תיקון העוול הזה. בית המשפט חייב להכיר בבעיה, לאפשר לחשוד להביא מומחים לבדיקת כמות הפרסומים וה"הקלנה" שכבר הוטלה בו, ולתת לכך משקל רב בגזר הדין.

אמנם על הנייר ניתן גם היום משקל לפרסומים ולקלון שעובר נאשם, אולם המשקל הזה בטל בשישים בשיקולי גזר הדין. על מנת לוודא כי המשקל שיינתן הוא המשקל הראוי, היום, בעידן "מתחמי הענישה", יש לקבוע מתחם משמעותי ביותר של קולא לפרסומים ול"הקלנה" (במגמה להקל על הנאשם). אפשר אפילו לבטא זאת במתחם של אחוזים מהעונש שייקבע לבסוף.

אך בכך לא די. יש להקים מנגנון סטטוטורי שישקול את ה"הקלנה" לפני פסק הדין. במקרה של זיכוי - מלא או חלקי - גוף זה יהיה מוסמך לחייב את כלי התקשורת וספקי האינטרנט לפרסם את תיקון המעוות, בתנאים ובאופן שהוא ימצא לנכון.

כך יבוא על סיפוקו הן עניינו של החשוד, וגם תישמר סמכותו המשמעותית כל-כך של בית המשפט, להיות הגוף המטיל את הקלון ואין בלתו.

■ הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין ד"ר י. וינרוט.

צרו איתנו קשר *5988