פני הרפואה הציבורית: סיפורו של ביה"ח לילדים החדש בחיפה

בית החולים לילדים שהושק השבוע ברמב"ם מבוסס על טכנולוגיות מתקדמות ועל המילה האחרונה בעיצוב, באבזור ובלוגיסטיקה ■ סיור בבית החולים החדש חושף את פניה של הרפואה הציבורית בישראל, לטוב ולרע

ביה"ח החדש לילדים ברמב"ם / צילום: אלון רון
ביה"ח החדש לילדים ברמב"ם / צילום: אלון רון

בית החולים החדש לילדים ברמב"ם בחיפה, שנחנך ביום רביעי השבוע, מתנוסס כמו אצבע זקורה אל מול התקציבים העלובים שמעניקים משרדי הבריאות והאוצר לבתי החולים הציבוריים מצד אחד, ולמקוננים מרה על תופעת התרומות הפרטיות והשתלטותם של אילי הון על מערכת הבריאות מצד שני.

אין שום סיכוי שבית החולים הזה, על תשע קומותיו המפוארות ומחלקותיו המרווחות, היה יכול לקום עם 30 מיליון השקלים שהעניקה לו המדינה. רמב"ם הממשלתי, בית החולים הגדול ביותר בצפון הארץ והשלישוני היחיד בגזרת חדרה עד מטולה (כלומר זה שמשלב את כל תתי-ההתמחויות), גייס בשמונה השנים האחרונות תרומות לטובת המרכז החדשני, עד שהוקם בהשקעה של קרוב ל-200 מיליון שקלים.

הפער הכספי הזה הוא רק דוגמה אחת לכך שהמדינה למעשה מעודדת את מנהלי בתי החולים לחזר על פתחיהם של טייקונים. הכסף שהיא נותנת ביד קמוצה רחוק מאוד מלספק את צורכי המערכת, והתוצאה היא שבפועל, חלק ניכר מהרפואה הציבורית בישראל מקודם מכספם הפרטי של מיליארדרים. מה זה אומר "צורכי המערכת"? מספיק לעשות סיבוב ביחידה לרפואת ילדים דחופה, חדר המיון, ששירת את רמב"ם מאז שנות ה-80 ועד השבוע, כדי להבין: שטחה כ-250 מטרים רבועים בלבד (רק התחלנו בסיור וכבר סיימנו אותו) ופוקדים אותה כ-22 אלף ילדים בשנה.

"במשרד הבריאות אין תקציב פיתוח לבתי חולים באופן מובנה, וזאת אחת מהבעיות", אומר פרופ' רפי ביאר, מנהל המרכז הרפואי רמב"ם. "אנחנו מצליחים לגייס 25-20 מיליון דולרים בשנה לבית החולים. הרוב הולך לפיתוח הקמפוס, אבל גם לתרופות ולמכשור חדיש. אחרי שאני מוצא תורם, אני בא למשרד הבריאות והרבה פעמים מבקש התאמה".

- ומה קורה הלאה?

"לא על כל דבר אני מקבל. לא תמיד יש, ולא תמיד יש הבנה. האוצר לא תמיד רואה עין בעין את מה שרואה מנהל בית חולים. מנהל רואה את הצרכים האמיתיים של בית החולים ושל המטופלים; האוצר מסתכל על זה מלמעלה וחושב איך זה ישפיע על ההוצאה הלאומית לבריאות ולפעמים הוא אפילו גורם מגביל".

מנהלי בתי החולים הגדולים בישראל אינם מתנצלים על כך שהם מעניקים יחס מועדף לתורמים ולבני משפחותיהם על-פני שאר הציבור. "לקחתי את סמי עופר וגם את תד אריסון על כיסא גלגלים מבדיקה לבדיקה", אמר לאחרונה מנהל המרכז הרפואי איכילוב, פרופ' גבי ברבש, בראיון ל"מוסף הארץ". "אם לא הם, לא היה פה כלום". גם מנהל המרכז הרפואי שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, הודה בהענקת טיפול מיוחד לידידים קרובים.

"לא מדובר ביחס מועדף", אומר ביאר בנוגע לתורמים אצלו. "נכון שאם תורם בא אליי, אני יושב איתו בחדר ומשוחח איתו. אבל גם החולה הכי פשוט וגם התורם העשיר יקבלו את אותו טיפול, אותו סטנט, אותו שסתום ואותו ניתוח עם אותו המנתח. אגב, התורמים שלנו לא מבקשים הקדמת תור. אני נותן יחס אישי לתורמים ולחברים, וגם לכל חולה במצוקה שמגיע למשרד שלי. אני חושב שאפשר לחיות ככה טוב מאוד. דבר אחד אנחנו לא עושים ואסור שיקרה - לא נגרום לכך שחולה שלא תרם יורד משולחן הניתוחים".

מיהם התורמים במקרה של בית החולים לילדים? את התרומה העיקרית, כ-80 מיליון שקלים, העניקו בני הזוג הישראלים-שווייצרים ברוס (ז"ל) ורות רפפורט, שתרמו רבות למוסדות חינוך ורפואה. בהתאם, בית החולים נקרא על-שמה של רות רפפורט, "שהחלום שלה", מציין פרופ' ביאר, "היה להקים בית חולים לילדים, והיא גם נולדה בחיפה".

תורם נוסף הוא סנדי וייל, מיליארדר אמריקאי שהקים את סיטיגרופ, ולימים הפך אותה לקבוצת הפיננסים הגדולה בעולם. הוא הזרים לרמב"ם 23 מיליון שקלים לטובת הקמה של מחלקה אונקולוגית לילדים. חלק מהתורמים האחרים אינם מעוניינים לפרסם את שמותיהם, אם כי אין ספק שהם יתנוססו על קירות המרכז החדש.

גוף בריא בנפש בריאה

נניח בצד את הדיון החברתי על-אודות התרומות, ונספר שבית החולים החדש מרשים מאוד. בכל מחלקה ניכרת המחשבה על המטופלים הקטנים ועל בני משפחותיהם - פרי תכנון ובנייה שנמשכו כארבע שנים, בשיתוף הצוות הרפואי ובניצוחו של האדריכל ארד שרון, החתום על עיצוביהם של מרכזים רפואיים נוספים בישראל. אגב, בשנים האחרונות התחדשו גם סורוקה בבאר שבע וקפלן ברחובות בבתי חולים עדכניים לילדים, וגם שם מגמת העיצוב רחוקה מלהזכיר את המוסדות המדכאים שנבנו בעבר.

אנחנו מסיירים בבית החולים שבוע לפני פתיחתו. ההכנות קדחתניות, ובכל מקום עמלים אנשי מקצוע על סיום העבודות. שטחו של הבניין נאמד בכ-18 אלף מטרים רבועים, כמעט פי שלושה משטח בית החולים לילדים הנוכחי של רמב"ם, מאייר, (6,500 מטרים רבועים), והוא יאוכלס בהדרגה החל מהשבוע ועד לחודש אוקטובר.

כ-120 מיטות אשפוז יכלול בית החולים, מספר דומה לזה שקיים גם כיום. פרופ' עמוס עציוני, סגן מנהל רמב"ם לענייני רפואת ילדים, מסביר: "הצורך במיטות אשפוז יורד בגלל שיש פחות דלקות קשות של ריאות ושל קרום המוח, הודות לחיסונים. יש גם יותר טיפולים שמתבצעים בקהילה". הבשורה הפחות טובה היא שיש שתי מחלקות שמספר המטופלים בהן רק גדל בשנים האחרונות: אונקולוגית וטיפול נמרץ.

לכל קומה יש נושא וצבעיה בהתאם: קומת הקרקע קיבלה את נושא הים, ולכן מעוטרים חדרי המיון בגוונים תכולים; מחלקת הפגייה הענקית, המשתרעת על-פני קומה שלמה וערוכה לקלוט פגים מכל אזור הצפון במצב חירום, צבועה ירוק (נושא הפרדס); טיפול נמרץ זכתה בנושא הכרם, וזה אומר שדווקא המחלקה הקשה הזאת, ששטחה כאלף מטרים רבועים ושבה כ-15 עמדות עבור מטופלים המאושפזים בה בדרך כלל בין שבוע לשלושה שבועות, מעוטרת בצבע סגול בוהק ומלא חיים. "שלוש הקומות הללו גם ממוגנות, כך שבשעת מלחמה לא נצטרך להעביר את המטופלים", אומר אריה ברקוביץ', ראש אגף בינוי ברמב"ם.

מחלקות האשפוז עברו שינוי של ממש. לעומת הסטנדרט שהיה נהוג עד כה ברמב"ם - חמש-שש מיטות בכל חדר, ושירותים ומקלחות שמצויים רק בחלק מהחדרים; המחלקות החדשות כוללת שתי מיטות בלבד, חדר מרווח מאוד (כ-34 מטרים רבועים), ספה להורים ("חדל נוהל שדה שבמסגרתו ההורים ישנים על מזרן", כך ברקוביץ'), ואפילו שולחן יצירה וארון בגדים "אמיתי", שמחליף את הארוניות המצ'וקמקות המוכרות. ויש גם חיבור לאינטרנט ופינת עבודה להורים, "שיוכלו לשבת ולהמשיך קצת בחיים, אף שהילד שלהם מאושפז בבית חולים", אומר פרופ' עציוני.

שתי מחלקות אשפוז, המשתרעות על-פני שתי קומות, לא ייפתחו: "השמיכה לא הספיקה, ובית החולים מחפש תורמים למטרה זו", מסביר ברקוביץ'. מדובר בסכום של כ-16 מיליון שקלים שהמרכז עדיין לא הצליח לגייס. גם בתרומות לילדים חולים, מתברר, יש היררכיה: קל יחסית לגייס עבור מחלקה אונקולוגית וטיפול נמרץ, אבל קשה מאוד לעשות זאת עבור אשפוז.

מחלקות אחרות שיאוישו במרוצת החודשים הקרובים הן, בין היתר, נוירולוגית, אונקולוגית, המטולוגית, כירורגית ועוד. בין הקומות מתגלות ההפתעות: חדר מדע - פרויקט משותף עם מוזיאון המדעטק החיפאי ("המטרה היא משחק אבל יש גם מטרה חינוכית: שהילדים ילמדו על מים ועל ים, הרי אנחנו בחיפה", מעיר פרופ' עציוני); אודיטוריום בעלות של 250 אלף דולרים שתרמה משפחת גרדינגר, המפעילה בתי קולנוע בישראל ("כולל הבטחה להקרנות טרום בכורה של סרטים לילדים"), ובו כמאה מקומות ישיבה והנגשה לילדים הישובים על כיסאות גלגלים; ספרייה ("התורם, שנתן 140 אלף דולרים, ביקש שהספרים יהיו מפוזרים בחופשיות", כך ברקוביץ'), מרפסות עם דקים, חדרי מנוחה וטלוויזיה.

מתחם נוסף המושך את העין ממוקם בקומת מרפאות החוץ, לשם מגיעים קרוב למאה אלף ילדים בשנה. האזור המרכזי שלו מעוצב כלוח שחמט, המרוצף באריחים אדומים ולבנים, ועליו ימוקמו משחקים ועמדות אינטרנט, ואף יותקנו בו חימום וקירור תת-רצפתיים, לטובת הילדים הישובים על הרצפה. יש גם חדר הירגעות, עם מיטת מים ועם ערסל, המיועד לילדים שסובלים ממחלות כרוניות הנדרשים להתאשפז לזמן ממושך.

ואחרון חביב, שמגיע חינם וללא שום תרומה: הנוף החיפאי. הים ורכס הכרמל ניבטים מחדרים רבים, וביום טוב אפשר לראות גם את ראש הנקרה. "המחשבה הייתה לתת דגש על הילד ועל המשפחה ופחות על הצוות", אומר פרופ' עציוני. "אם בבית החולים הנוכחי כל החדרים של חברי ההנהלה פונים לים וחדרי המטופלים לצד שני - בבניין החדש זה הפוך".

יש דבר כזה "ללא כאב"?

עד כמה הצבעוניות, העדכנות והמרחבים יכולים בכלל להסיח את דעתם של ילדים חולים וכאובים ושל הורים מודאגים? הצוות הרפואי ברמב"ם משוכנע שהסביבה משפרת לאין ערוך את תהליך ההחלמה. "היום אנחנו יודעים היטב שנפש וגוף הולכים יחד", כך פרופ' עציוני. "ככל שהילד ירגיש יותר טוב במקום שבו הוא נמצא, גם תהליך ההבראה שלו יהיה מהיר יותר".

"מיון ילדים זה לצערנו אחד המקומות שיש בו הכי הרבה כאב וחרדה", אומר ד"ר איתי שביט, מנהל היחידה לרפואת ילדים דחופה. "מתזזים ילדים בין מחלקות ורופאים, בתהליך ארוך ולא נעים. במיון החדש הילד ייכנס לחדר אחד ובו יקרה כמעט הכול: הבדיקה, השיחה עם ההורים, ובמקרים רבים גם הטיפול - הכול כדי להשאיר את הילד בסביבה רגועה ומוכרת. זה גם בית החולים היחיד בישראל שבו ילדים במצב חירום מגיעים למיון ילדים ולא למיון הכללי, למעט מקרים של טראומה קשה. המטרה היא שילד לא יסתובב על-יד מבוגרים מטופלים, בין שיכור שנחתך מבקבוק לאישה בהיריון שנפלה, ובין המיטות שוכב תינוק".

- המוטו של המרכז החדש הוא "בית חולים ללא כאב". איך בדיוק עושים את זה?

"אנחנו משתמשים בהרבה טכניקות של הסחה כדי למנוע חרדה - משימוש בדי.וי.די ובאייפד, וכלה בתרופות", משיב ד"ר שביט. "אנחנו מקטינים את הסבל למינימום. היום, לעומת העבר, ילדים עוברים פעולות בצורה רכה ונעימה. בסוף, כל היופי שבעניין בא לידי ביטוי בילד אחד שמגיע למיון ולא מפחד. זה סוג של סטארט-אפ שלא נועד לרווח כלכלי אלא לרווחת הציבור".

"אין אצלנו ילד שעושים לו בדיקה והוא ירגיש כאב", מתפאר פרופ' עציוני. "אנחנו אפילו נותנים אלחוש מקומי לפני שעורכים בדיקת דם. פעם אימהות היו אומרות לילדים: 'אם לא תאכל יפה, ניקח אותך לרופא. אנחנו מנסים להוריד מהפרק את האמירה הזאת ורוצים שהילד לא ירגיש מאוים".

בית החולים לילדים הוא רק חלק מקמפוס חדש שנבנה ברמב"ם, הכולל גם בית חולים תת-קרקעי (שהוקם, בין היתר, על-ידי תרומה של סמי עופר), מרכז הסרטן ומרכז הלב (שעדיין לא נמצא לו תורם). עלות הפרויקטים יחדיו עומדת על כמיליארד שקלים, מתוכם רק כ-20% מתקציב המדינה.

בניין נוסף בקמפוס, הנתון במחלוקת חריפה, הוא מגדל המחקר שגלובס חשף את בנייתו: המדינה ביטלה לאחרונה את תוכניותיו של פרופ' ביאר להקים מגדל בבעלות פרטית בלב בית חולים ציבורי, וטענה כי המרכז פעל שלא בסמכות ובניגוד לחוק נכסי המדינה.

"אין לנו כוונה להקים רפואה פרטית ולא שום דבר מהסוג הזה", משיב פרופ' ביאר. "אנחנו בדיונים מול החשבת הכללית מבחינת מבנה השליטה על הבניין. המדינה רצתה לראות מבנה אחר של שליטה. אנחנו רוצים לבנות את המגדל בשיתוף עם הטכניון, אבל עוד אין לנו תרומה עבורו ולא ניכנס לפרויקט אם לא תהיה לנו תרומה שתכסה את כל הבניין ואת היכולת לעשות מחקר עתידי. מצד שני, הפרויקט מאוד נחוץ. יש מקום לבנות מגדל מחקר יישומי שגם יביא חברות סטראט-אפ. אין אף בית חולים ממשלתי שיש לו מכון מחקר מסודר. משרד הבריאות מבין את זה ותומך בנו. אני לא מצפה שבממשלה יתקצבו את זה, אבל אני כן מצפה שהם יבינו את הפוטנציאל".

אחד האנשים שתמכו בהקמת המגדל הוא איתן ורטהיימר, לשעבר מבעלי ישקר ותורם מרכזי לרמב"ם. ביאר מוכן רק לומר כי "ורטהיימר הוא חבר שמלווה את בית החולים ואת החזון שלו, ותורם לכלל הקמפוס, כולל הבאה של חברים שלו, שזה משהו מאוד חשוב, דוגמת אנשים כמו וורן באפט שתרמו למרכז".

את הכסף הגדול של מערכת הבריאות, סבור פרופ' ביאר, המדינה צריכה וגם יכולה לתת. "יש סכנה בכל מערכת הבריאות. חסר בה הרבה כסף; להערכתי מדובר ב-10 מיליארד שקלים בשנה כדי להגיע להוצאה לאומית לבריאות של 9% מהתמ"ג, לעומת 7.4% כיום. כך נגיע לממוצע האירופי. אני מאמין שיש למדינה היכולת הכלכלית לעשות את זה. הצעתי לוועדת גרמן (שצפויה לפרסם בימים אלה את מסקנותיה, ר' נ') שאת הפער הזה נדביק בתוך חמש שנים, בתכנון ארוך טווח. לא צריך לתכנן רק את השנה הבאה. והכי חשוב ברפואה הציבורית: שזה לא יבוא מהכיס הפרטי אלא מהציבורי".

צרו איתנו קשר *5988