"אנו עדיין סובלים מהשפעות קטסטרופליות של מערכת העבדות"

לרגל יציאת ספרו "ספינת העבדים", מספר ההיסטוריון פרופ' מרקוס רדיקר על תעשיית השינוע של אפריקאים לעבדות בארה"ב ועל האופן הישיר שבו השפיעה על הקפיטליזם העולמי כפי שאנו מכירים אותו כיום

מרקוס רדיקר / צילום: אתר אוניברסיטת פיטסבורג
מרקוס רדיקר / צילום: אתר אוניברסיטת פיטסבורג

בחודשים האחרונים אנו עדים לגל חדש של עיסוק בנושא העבדות בארה"ב וביחס שהתפתח שם לאפרו-אמריקאים. אפשר לכלול במגמה זו את הסרט "המשרת" שיצא ב-2013, וכמובן את הסרט "12 שנים של עבדות" (שגם זכה ב-3 פרסי אוסקר), ואליהם מצטרף עכשיו בישראל גם הספר "ספינת העבדים" של ההיסטוריון והאקטיביסט בתחום, פרופ' מרקוס רדיקר (הוצאת בבל ו"ידיעות ספרים").

"ספינת העבדים" מתאר את שינועם של תושבי אפריקה, שנחטפו בדרך לחייהם החדשים כעבדים בצפון אמריקה, נושא שנחקר אך מעט בתוך ההתייחסות הכוללת לעבדות השחורים בעולם החדש. רדיקר: "היינו זקוקים ללימוד הזה כדי להשלים את ההבנה שלנו לגבי האופן שבו העבדות פעלה, עד כמה הייתה שם דה-הומניזציה אלימה וכיצד פעלה ההתנגדות לכך. יש לנו הרבה מחקרים לגבי נושאים מרכזיים אחרים במסגרת העבדות - על המטעים למשל, אבל מעט על הספינות, שהיו חשובות לא פחות. הספינה היא החוליה החסרה בכל מערכת העבדות הבינלאומית".

- אתה מציין שהעבדות הייתה בדרכים רבות המפתח לגלובליציה, למהפכה התעשייתית באירופה, להתפתחות האימפריות ולקפיטליזם.

"היסטוריונים מסכימים שמערכת העבדות הגדולה והרווחית הייתה חיונית לעלייתו ולצמיחתו של השוק הקפיטליסטי העולמי, מתחילת המאה ה-17 עד תחילת המאה ה-18. מוצרים שיוצרו באמצעות העבדים, כמו טבק, אורז ובמיוחד סוכר, היו לחלקים דינמיים ממערכת המסחר הגלובלית".

- אתה כותב ש"ספינת העבדים היא גם סיפור של יכולת התאוששות והישרדות ויצירה של משהו חדש לגמרי, דבר שיכול להיקרא רק "אפרו-אמריקאי". מדוע?

"כי רוב האפריקאים היו במשך חודשים על ספינת העבדים, שהפכה לאתר של שינוי תרבותי. מערב-אפריקאים מקבוצות אתניות שונות, הוכרחו להיות במקום סגור, אחד עם השני. הישרדותם הייתה תלויה בכך שישתפו פעולה. באוניות העבדים, הם תקשרו בדרכים חדשות - בשפה, בשירים ובטקסים.

"הצורות התרבויות שהם פיתחו, נשאבו מהרקע האפריקאי, אבל הם נזקקו למשהו חדש, כי הם נאלצו להסתגל להרבה סוגי רקע שונים. השינוי התרבותי באוניות היה תחילתו של שינוי ארוך - מתרבות אפריקאית לתרבות אפרו-אמריקאית (או אפרו-קריבית, או אפרו-ברזילאית)".

- העבדות בצפון אמריקה היא טרגדיה ענקית, שמכילה טרגדיות אישיות של מיליונים. מהו השיא של אותה טרגדיה לדעתך?

"האלימות של השעבוד ניתצה אלפי קהילות, מאות אלפי משפחות ומיליוני בני אדם. אחד הדברים הגרועים בכל זה, הוא שעוד לא התגברנו על כך. חוסר הצדק שבעבדות, האפליה, העוני וחוסר השיוויון - המשיכו לעוד דורות רבים, עד ימינו".

- הנטייה כיום היא להשליך את כל האשמה בטרגדיה הזו על אנגליה וארה"ב של אותה תקופה, כמייצגות הקולוניאליזם באפריקה. בלי להפחית אפילו במעט מאחריותן לכך, מה היה חלקם של ה"מקומיים" בטרגדיה הזו, כגון שבטים אחרים וסוחרי עבדים ערבים?

"סוחרי העבדים האירופים היו זקוקים לבעלי ברית באפריקה. הם נעזרו בטקטיקה העתיקה של 'הפרד ומשול'. הם חימשו קבוצות אפריקאיות כדי שיתקפו אחרות וכדי שיסייעו בהבאת השבויים מהלחימה לחוף. לצד סחר העבדים האטלנטי (לצפון אמריקה), היה מסחר בעבדים בתוך היבשת, שבאמצעותו נשלחו בערך 9-14 מיליון עבדים לצפון אפריקה ולמזרח התיכון. השילוב של שתי מערכות העבדות הללו, היה הרסני עבור התושבים של מערב אפריקה".

- ועדיין, עוסקים הרבה פחות במערכת העבדות הזו. מדוע לדעתך?

"אני מסכים שמערכות סחר עבדים אחרות ראויות למחקר יותר מעמיק. לגבי השאלה, אני יכול להעלות בדעתי 4 סיבות מרכזיות. ראשית, לסחר הערבי בעבדים לא היה אותו אפקט כלכלי והוא לא שיחק תפקיד כה מרכזי בצמיחת הקפיטליזם הגלובלי. העבדים במערכת הסחר הזו היו ברובן נשים והוא התרחש בעיקר בשווקי עבודה מקומיים ולא במערכת העולמית, בשונה ממה שאירע עם אלו שנלקחו לעבדות אל שדות הסוכר, האורז והטבק בעולם החדש.

"שנית, הסחר האטלנטי בעבדות מתועד הרבה יותר. שלישית, מאחר שרוב החוקרים בתחום העבדות, מוצאם אירופי או אמריקאי, הייתה להם היכולת מבחינת השפה ללמוד הרבה יותר על המסחר האטלנטי מאשר על הסחר הפנים-יבשתי (הערבי).

"ולבסוף, פעילות תנועות זכויות האדם והשוויון לשחורים, המריצה מבחינה פוליטית חוקרים להתמודד עם העבר בהקשר הזה באופן יותר כן ואמיתי, מאשר במקומות אחרים".

תעשיית ההרג

ההשוואה השכיחה מדי של אירועים קשים שקורים בעולם לשואה היא תופעה שמקוממת רבים. אבל המערכת השיטתית של העברת האפריקאים בספינות לעבדות באמריקה, נדמה שמצדיקה השוואה כזו. ראשית, מהבחינה הכמותית - מדובר בטרגדיה עבור מיליונים (לפחות 12 מיליון, לפי הערכות עדכניות), שגם הביאה למותם של מיליונים. ושנית, בגלל שבשני המקרים, של השואה היהודית והעבדות האפריקאית, אנו רואים "תעשייה" של הרג והתנהגות כלפי אנשים ככאלה שאינם באמת משתייכים למין האנושי.

רדיקר: "קנה המידה שעל-פיו ניתן להשוות בין שני האירועים מבחינת היקף המוות הוא חשוב, וכך גם מבחינת ההשקפה הפוליטית הגזעית, שהייתה קיימת. היא שימשה למתן לגיטימציה לאלימות, הטלת אימה ומעשי טבח. בוא לא נשכח גם את חשיבות כוח העבודה של עבדים במכונת המלחמה הנאצית. סוחרי עבדים ופשיסטים גם יחד התייחסו אל קורבנותיהם כאל תתי-אדם".

- לאחרונה, זכה ספר הזיכרונות "12 שנים של עבדות", להפקה קולנועית גדולה. מה אתה חושב על הספר ועל הסרט?

"את הסרט לא ראיתי עדיין. לגבי הספר שכתב סולמון נורת'אפ - זוהי יצירה רבת-עוצמה. אני מקווה שהסרט יעורר דיון ציבורי על משמעות העבדות בהיסטוריה האמריקאית".

- כיום, 150 שנה לאחר סיום העבדות, זו נראית תופעה קשה לתפיסה. אתה מזהה תופעה דומה לכך שמתארעת היום, שאנשים בעתיד יסתכלו עליה ויאמרו "אני לא מאמין שפעם אנשים נהגו כך"?

"כן. לעתים קרובות, כשאנשים מעומתים עם ההיסטוריה, הם מעדיפים להתעלם מכך, אבל העבדות טרם הסתיימה. לדברי, החוקר האקטיביסט קווין ביילס - 28-35 מיליון עבדים הם כיום חלק מהכלכלה הגלובלית - מתעשיית המין במזרח אירופה, המשך בעבדות ילדים בהודו וכן באזורים הכפריים של ברזיל. אלו אנשים 'חד-פעמיים', שעשויים להיקנות בסכום כסף נמוך מאוד ולהיות מנוצלים באופן חסר רחמים. עלינו לעבוד קשה מאוד כדי להכחיד את העבדות".

- מחוץ לארה"ב, לאנשים יש דימוי שלילי ביחס לתושבי מדינות הדרום, ככאלה ששונאים אפרו-אמריקאים, ובמידה מסוימת גם יהודים, וחשים הזדהות עם הקו-קלוקס-קלאן. עד כמה הדימוי הזה תואם את המציאות כיום?

"אני לא מומחה להיסטוריה אמריקאית מודרנית, אבל אני יכול לספר שגזענות היא בהחלט כוח מרכזי, אף באמריקה של היום, וזה למרות שלא מעט אנשים מתעקשים לטעון שאנו חיים בעידן של 'חברה פוסט-גזענית', אחרי-שברק אובמה נבחר לנשיאות. במובנים מסוימים, הגזענות אף נעשתה גרועה יותר. גם אנטישמיות קיימת ברמות שונות. ארגונים ניאו-נאצים הם לא דבר בלתי מקובל בארה"ב. ארגון Southern Poverty Law Center counted מנה ב-2013 - 939 קבוצות פעילות בארה"ב המטיפות לשנאה".

- ובכל זאת, מה השתנה לטובה?

"אמנם נעשו מספר שינויים לטובה מאז מלחמת האזרחים ומאבק השחורים לשיוויון בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, אבל אנו עדיין סובלים מהשפעות קטסטרופליות של מערכת העבדות".

- אילו תהליכים חשובים התרחשו ביחסי שחורים-לבנים במדינות הדרום בעשורים האחרונים?

"התרחשו במקביל שני תהליכים הפוכים - אינטגרציה וסגרגציה (הפרדה י.מ). אחוז גבוה מהגברים השחורים נמצאים בבתי כלא, שנקראים 'ג'ים קרואו החדש' (החוקים שהיו נהוגים בשנים 1876-1965 ואפשרו הפרדה גזעית דה יורה י.מ). הרבה אסירים קוראים לכלא 'ספינת עבדים מודרנית'".

- ובכל זאת, כיום יש בדרום ראשי ערים שחורים וגם לבנים שמצביעים למועמדים שחורים ויותר שכיח לראות שחורים ולבנים באותה כיתה או אוניברסיטה במדינות כמו אלבאמה.

"זה אכן יותר שכיח מאשר בעבר, אבל יש שיטה חדשה של הפרדה גזענית הולכת וגדלה, כאשר הלבנים בורחים ממרכזי הערים לפרברים".

- ותנועות הקו-קלוקס-קלאן ודגל הקונפדרציה עדיין פופולריים בדרום?

"כן, וגם בחלקים גדולים של הצפון".

- בהשוואה למצב לפני מספר עשורים, מצב השחורים מבחינה חברתית וכלכלית טוב יותר בדרום?

"תוצאה אחת של המאבק לזכויות האזרח, היא שחלק קטן של האפרו-אמריקאים קיבל הזדמנויות חדשות והשיג מוביליות למעלה. אבל רוב האנשים, בעיקר בערים הקטנות יותר, נשארו לכודים בעוני ובאומללות".

4 עובדות על סחר בעבדים

1. מקור המילה "slave" מקור המילה "Slave" הוא מהמילה "sklabos" ביוונית ביזנטית, שהתייחסה לאנשים ממוצא סלאבי (מזרח-אירופה ורוסיה). הסיבה לכך היא שהוויקינגים היו חוטפים סלאבים ומוכרים אותם לרומאים כעבדים.

2. עדויות ראשונות עדויות ראשונות לעבדות נמצאו מהתקופה שלפני 11 אלף שנה - עם התפתחות החקלאות. בתקופת הציידים-לקטים שקדמה לתקופת החקלאות היא הייתה נדירה.

3. ארה"ב לא לבד רק לפני 200 שנה כשלושה רבעים מאוכלוסיית העולם חיה בצורה מסוימת של עבדות.

4. בניגוד לחוק כיום העבדות אינה חוקית בשום מקום בעולם. עם זאת, לפי הערכות עדכניות: 29.8 מיליון בני אדם נתונים במצב של עבדות.

מרקוס רדיקר
 מרקוס רדיקר