רשות השידור - הגוף הציבורי עם הכי הרבה תלונות מוצדקות

כך עולה מהדוח השנתי של נציב תלונות הציבור ■ בין התלונות: מקרה של עיוור הפטור מתשלום אגרת טלוויזיה, שהמשיך לקבל דרישות תשלום והתראות מהרשות

‎‎רשות השידור שמרה גם השנה על מעמדה כגוף הציבורי בעל מספר התלונות המוצדק ביותר. הדוח השנתי של נציב תלונות הציבור, השופט בדימוס יוסף שפירא, מביא כמה דוגמאות שמדגימות את התנהלותו הרשלנית של גוף השידור הציבורי כלפי לקוחותיו.

כך למשל מובא מקרה של עיוור - שעל-פי חוק פטור מתשלום אגרת טלוויזיה - שהמשיך לקבל דרישות תשלום מרשות השידור ואף התראות לפני נקיטת הליכי גבייה.

למרות שלל מכתבים שהעביר לרשות השידור המאשרים את נכותו, הרשות התעלמה מהמכתבים והוסיפה לשלוח אליו דרישות תשלום והתראות. "בירור התלונה העלה כי בתקופות שונות שכרה הרשות את שירותיהם של 3 משרדי עורכי דין לטיפול בגביית אגרת טלוויזיה מהמתלונן".

הנושא הגיע לבית המשפט שפסק לטובתו של המתלונן, ועדיין המשיכה הרשות לשלוח לאיש התראות. "במשך השנים שעברו מאז ניתן פסק הדין שלחו המתלונן ובא-כוחו פניות רבות לרשות ולמשרד עורכי הדין השלישי, שפעל בשמה, וביקשו כי פסק הדין יקוים וכי הדרישות לתשלום יבוטלו - אך לשווא: הרשות כלל לא השיבה לפניות והמשיכה בנקיטת ההליכים לגביית האגרה".

רק בעקבות התערבות הנציבות קבעה הרשות, ביולי 2012, כי המתלונן זכאי לפטור מאגרה גם לעתיד לבוא. נציב תלונות הציבור קבע כי על הרשות לפצות את המתלונן ב-5,000 שקל.

סמנכ"ל הגבייה בפועל ברשות השידור, יואב אשכנזי, מסר בתגובה כי "עקב תלונת הלקוח התקבלה החלטה ברשות השידור, בהסתמך על המלצת מבקר המדינה ובכפוף לחוות-דעת משפטית, להעניק פטור מאגרת הטלוויזיה לכל עיוור, ללא קשר לגילו. בהתאם לכך שונו נהלי האגף, והעובדים תודרכו בהתאם למדיניות החדשה. רשות השידור, כגוף ציבורי, תמשיך לפעול ככל שניתן על מנת להקל על אוכלוסיית העיוורים בחברה הישראלית".

במקרה אחר, על חשבון הבנק של המתלונן הוטל עיקול עקב חוב לרשות השידור בגין אי-תשלום אגרת טלוויזיה בסך 4,600 שקל בעבור 2007-2011. לדבריו, הוא כלל לא החזיק במקלט טלוויזיה באותן שנים.

הרשות טענה כי בביקור שקיים בביתו ביוני 2011 נציג של משרד עורכי הדין שמונה מטעמה לנקוט את הליך הגבייה, נמצא מקלט טלוויזיה המחובר לחברת ‏yes‏. המתלונן המציא אישור מחברת הלוויין, ולפיו מעולם לא היה לקוח של החברה, אך הדבר לא שכנע את החברה.

בדיקת הנציבות גילתה כי לא הייתה בידי הרשות תשתית ראייתית מספקת לדרישת תשלום האגרה בשנים אלה, ולכן גם לא היה בסיס לפתיחת תיק הוצאה לפועל. על כן הנציבות הודיעה לרשות כי עליה להשיב למתלונן את סכומי האגרה ששילם בעד 2010 ובעד המחצית הראשונה של 2011, וכן את הוצאות הגבייה ושכר-טרחת עורכי הדין שחויב בהם בגין הליכי הגבייה שננקטו נגדו שלא כדין.