עכשיו זה רשמי: חנונים הם אכן ממושקפים יותר

מובילי הדעה בתחום רפואת העיניים לא היו בטוחים עד היום מה משפיע יותר על ההתפתחות של קוצר רואי - גנטיקה או פרמטרים התנהגותיים

זה לא כל כך נעים לראות סטראוטיפ מוכח באופן מדעי. אבל זה בדיוק מה שקרה לחוקרים מהמרכז הרפואי האוניברסיטאי במיינץ, גרמניה, שגילו קשר ברור בין הצורך במשקפיים לבין השכלה. הסטראוטיפ במקרה הזה מוצדק: חנונים הם אכן ממושקפים יותר.

מובילי הדעה בתחום רפואת העיניים לא היו בטוחים עד היום מה משפיע יותר על ההתפתחות של קוצר רואי - גנטיקה או פרמטרים התנהגותיים. מחקרים קודמים הראו תוצאות לכאן ולכאן. המחקר שנערך כעת בגרמניה, בקרב אוכלוסייה גדולה, מספק לראשונה אינדיקציה דרמטית לגבי האספקט ההתנהגותי - שנות השכלה רבות יותר מקושרות עם קוצר ראיה.

במחקר הנוכחי שבחן רשומות מרפואיות של מעל 4,600 גרמנים בני 35 עד 74 (כלומר אנשים שילדותם עברה עליהם ללא סמארטפון), 24% מחסרי ההשכלה התיכונית היו קצרי רואי, וכך גם 35% ממסיימי התיכון ו-53% מבוגרי האוניברסיטה. נבחנו גם 45 מאפיינים גנטיים של אותם אנשים, אך הקשר של הגנטיקה לתופעת קוצר הראיה היה הרבה יותר חלש. המחקר פורסם בכתב העת Opthalmology.

קוצר רואי הפך לנפוץ הרבה יותר בשנים האחרונות, עם ההתמכרות שלנו לבהייה ממושכת יותר ויותר במסכים שהולכים ונהיים קטנים יותר, על חשבון הצפייה לעבר האופק.

בארה"ב, קוצר רואי מאפיין כ-42% מהציבור. במדינות המפותחות יותר באסיה - 80% סובלים ממנו, ושיעור זה צמח משמעותית מאוד בשנים האחרונות - עוד עדות ברורה למדי לכך שמדובר בתופעה שמושפעת מאוד ממאפיינים התנהגותיים, במדינות בהן בעשורים האחרונים מושם דגש רב מאוד על השכלה בקרב כלל האוכלוסייה, שעות הלימודים הפכו ארוכות מאוד וכך גם מספר שנות הלימוד. התיאוריה החלופית הייתה שמאז המצאת המשקפיים והמעבר לעולם מתועש יותר, קוצר רואי אינו מהווה חיסרון אבולוציוני, הוא אינו שם את בעליו בסיכון חיים מיידי, ולכן לגנים של קצרי הרואי הייתה אפשרות להתרבות ולהפוך שכיחים יותר מאשר בעבר. עם הזמן, ההסבר הזה התאים פחות ופחות לנתונים.

קוצר רואי, מעבר להיותו עניין מציק שמחייב משקפיים או עדשות מגע לשם ראיה נכונה, מסכן את הסובלים ממנו במגוון מחלות ראיה חמורות יותר בעתיד, לרבות קטרקט, גלאוקומה, היפרדות של הרשתית ממקומה ועוד. הפתרון שעשוי למנוע קוצר רואי הוא כנראה לעודד ילדים להפסיק לצרוך תוכן ממסכים קרובים לעין (או מספרים - הם אינם עדיפים במקרה הזה), להעדיף ישיבה רחוק מהטלוויזיה או מהמחשב ופעולה מרוחקת מהמחשב (למשל להחליף משחקים שמשוחקים עם האצבעות במשחקים שמערבים את כל הגוף כמו Wii) והכי חשוב - לצאת החוצה ולהביט רחוק. מחקרים קטנים יותר, שנערכו בשנים האחרונות בדנמרק ובאסיה, הראו כי משחק מחוץ לבית בעיקר בשעות היום, הפחית את קוצר הרואי.