הצלבנים החדשים

החלטת הממשלה להשקיע למעלה מ-400 מיליון שקל בחיזוק הכלכלה, התחבורה, הרווחה, והבריאות ביישובי עוטף עזה, היא אחת ההחלטות החשובות שהתקבלו בזמן האחרון, למרות שאינה כוללת רק מיגוניות, רכזי ביטחון, כיפות ברזל ונשק.

ההחלטה חשובה, אבל לא מספיקה. תושבי עוטף עזה לא זקוקים רק למבצר בלתי חדיר לרקטות ולמחבלים של חמאס. הם משתוקקים לסדר יום אזרחי, כמהים לחיים נורמליים. כי אין ערך לחיים באווירת חירום תמידית.

חיים נורמליים הם קודם כל יכולת להתפרנס. ולכן ההחלטות על הרחבת אזור התעסוקה ספירים ופיתוח מסלולי סיוע לתעסוקה - מבורכים. גם הארכת הזיכוי ממס על 20% מהכנסותיהם הפטור מתשלום דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל, הנחה בארנונה למגורים ועסקים, ומענק חד פעמי לרשויות, יועיל להתמודדות הכלכלית.

כל זה טוב וחשוב. אבל חשוב לא פחות הוא שיפור תשתיות התחבורה שבו, כמתוכנן, יושקעו 15 מיליון שקל, ופינוי פסולת בשדרות. אבל איפה השקעה בתרבות? לתושבי עוטף עשה לא מגיע לראות הצגות, מופעים, לשמוע הרצאות ולפתח תחביבים? מה עם הקמת עוד מוסדות חינוך איכותיים ולא להסתמך רק על מכללת ספיר? מערך הסעות טוב יותר? הקמת מרכז רפואי גדול? כל אלה לא נמצאים בראש סדר העדיפויות הממשלתי, כי אלה מותרות. השקעה במרכזי חוסן ורפואת חירום הרבה יותר אקוטיית תמיד, כמו מיגון מעונות יום שכלולים בתוכנית.

מאז ההתנתקות הפכנו את תושבי עוטף עזה למגן אנושי. ומגן אנושי צריך לבצר כדי שתהיה לו יכולת עמידה. זו חשיבה צלבנית וכמו הצלבנים, שכדי להעמיק את אחיזתם בקרקע ולגבור על האוייבים, בנו עוד ועוד מבצרים עם קירות עבים, כך התמקדו ממשלות ישראל במיגונים, ומכשולים, ופטרולים, ופחות בהפיכת חיי התושבים לאיכותיים.

יהיו שיטענו מנגד, שהצורך הראשון במעלה הוא ביטחון לתושבים, ביטחון שנסדק עם החלטת צה"ל בספטמבר 2013 להפסיק לאבטח יישובים סמוכים לגבול בצפון ובדרום, ובו בעת להמשיך לאבטח התנחלויות, וכוונת פיקוד העורף לבטל את תקני רכזי הביטחון השוטף הצה"לי וכתות הכוננות ביישובי העוטף, למרות שלפני 3 שבועות היה זה רבש"צ שמנע חדירה לאחד היישובים.

הביטחון חשוב. אין ספק. רק שבהפוגות שבין עופרת יצוקה לעמוד ענן וצוק איתן, נוח לכולם לשכוח באיזו מציאות מעוותת חיים תושבי העוטף. בתקופות של לחימה הם הופכים ליקירי האומה ושנייה אחרי הפסקת האש, הם נגרסים במערבולת המאבקים הפוליטיים- כלכליים, ונשכחים מאחור.

כשיסתיים המבצע, סביר להניח שצה"ל יחזיר את השמירה על הגבול, את הפטרולים, רכזי הביטחון וכל מה שקוצץ, כי הרי אנחנו אלופים בתורות לחימה ואמצעי מניעה צבאיים. אבל כשנחזור לשגרה השוחקת, חובה עלינו לתת לתושבי עוטף עזה תשתית אזרחית עליה יוכלו בפשטות, לחיות, להחליף את תרבות הביטחון בתרבות אזרחית. וכשהם יחיו חיים נורמליים ועשירים, הם יוכלו להיות צוק איתן שיעמוד בכל המבחנים הקשים שהמציאות כופה עליהם.