"Nobody's Smiling" של קומון: אלבום היפ-הופ ראוי לציון

‎הראפר הנהדר, שקרא לעצמו בהתחלה "קומון סנס" ואז בקיצור "קומון", שר על הקהילה המסוכסכת שבה גדל, באחד מאלבומי ההיפ-הופ הטובים שיצאו בשנים האחרונות

קומון/ צילום: רויטרס
קומון/ צילום: רויטרס

כשמישל אובמה הזמינה אותו לערב שירה בבית הלבן, דובר הנשיא נאלץ להדוף את הביקורות ולהצהיר שברק אובמה לא בהכרח תומך בכל הטקסטים שלו. זה קרה לקומון, שנולד כלוני רשיד לין, לפני 3 שנים, בסביבות יציאת האלבום הקודם שלו. את המהומה חוללו התבטאויות שלו כנגד שוטרים, והוא לקח אותה בקלות והפטיר ש"כנראה שרה פיילין ופוקס ניוז לא אוהבים אותי".

קומון, 42, הוא דווקא מהדמויות בהיפ-הופ שהכי רחוקות מאלימות, ובמשך שנים לא מעטות הובא כדוגמה לפנים היחסית מרוככות, מודעות, יפות, של הראפ. אלבומו החדש, העשירי והיפה, מוקדש ברובו לקהילה השחורה בעירו, שיקגו. והוא נכנס לקרביים של טיפוסים ומערכי כוח ומערכות יחסים בקהילה השחורה פנימה. מי שקרא לעצמו תחילה בכינוי המלא "קומון סנס", "שכל ישר", ואז בקיצור קומון, רחוק מלהיות הפרופיל הטיפוסי של אמן היפ-הופ מלבה סערות. התקרית ההיא סביב ביקורו בבית הלבן רק מוכיחה עד כמה בארה"ב, גם תחת הנשיא השחור הראשון, הפחד משחורים נותר עמוק, קמאי, מושרש באופן מצער. קומון מעולם לא היה צ'אק די המיליטנט מפאבליק אנמי ולא טופאק שקור המנוח שגדל לאם פעילה פוליטית והפך לסמל כל הטוב והרע באמריקה השחורה הצעירה.

צו פיוס

קומון היה יכול להיות הפוסטר לצו הפיוס בחברה האמריקאית. הוא בנם של דוקטורית לחינוך ויועץ חינוכי שהתגרשו כשהיה בן 6. הוא למד שנתיים מנהל עסקים. הוא קצת מזכיר ברקע ובמעמד המשפחתי את קאניה ווסט שצמח יחד איתו בשיקגו והרקיע להיות אחד מכוכבי הפופ היותר מדוברים.

יחד עם ווסט ועם מפיקו הוותיק המתכנה "נו איי.די" קומון בנה את עצמו ביסודיות, עד שהפך לאחד הבולטים במה שכונה פעם ה"אנדרגראונד" היפ-הופ או "אלטרנטיב" היפ-הופ. המונח שימש לבידול צורני ואסתטי ממצעדי הפזמונים ומהפקות האינסטנט של הז'אנר, אבל גם כדי לבטא תחושת וערכים אמנותיים של יוצרים שבמקום לשאת עיניהם אל טבלאות המכירות, חיפשו השראה אצל ענקי הג'אז והסול לפניהם. השיא המסחרי של קומון הגיע בערך לפני 10 שנים באלבומים שמכרו כמעט מיליון יחידות כל אחת, ועם כמה להיטים ושיתופי-פעולה, גם עם חברו הטוב ווסט, שהפכו אותו למותג פופ.

סחף של גרוב

גם מערכות היחסים עם עמיתתו אריקה באדו ועם סרינה וויליאמס לא הזיקו. וגם הקריירה הקולנועית, עם יותר מ-20 סרטים, סייעה בכך. באלבום הטרי, התכנים מזכירים במיוחד סרט נפלא שבו שיחק לצד דנזל וושינגטון וראסל קרואו, "אמריקן גנגסטר" של רידלי סקוט, שדיבר על הסמים בקהילה השחורה של ניו-יורק בשנות ה-60 וה-70. חלקים מהאלבום החדש מדברים על האלימות בתוך הקהילה השחורה בשיקגו כמעט כמו הסרט ההוא. קומון גם מארח כאן שלל אמני היפ-הופ צעירים בני העיר, ובשיר - "Rewind That", דוחס כמעט את כל ההיסטוריה המוזיקלית והעירונית שלו ל-5 וחצי דקות.

אבל פסגות האלבום מתרחשות בדיוק ברצועות שבהן התמלילים הופכים למשניים מרוב הסחף שמחולל הגרוב: זה קורה ב-Kingdom עם מקהלת הגוספל התומכת, ובעיקר ב-Hustle Harder ו-Out On Bond, שבהם קומון נשמע סקסי ואפל לא פחות משהוא חכם וצודק. אחד האלבומים הכי טובים שיצרו בשנים האחרונות ותיקי ההיפ-הופ.

* ציון: 8

קומון/ צילום: רויטרס
 קומון/ צילום: רויטרס

בורקה סום סיסטמה: בורקה

בני המהגרים האנגולים מליסבון איבדו את הברק ואת רוח הרחובות

לפני 6 שנים, Kalemba ((Wegue Wegue, היה אחד השירים הכי מסעירים של סוף העשור שעבר. הוא נשען על סגנון מוזיקלי מאנגולה, קודרו, ונשמע כמו אפשרות לעתיד של המוזיקה האלקטרונית ושל הפופ בכלל: קצת כמו מ.י.ה וכמו הצלילים שמפיקה דיפלו ואחרים שלו מהפאבלות בברזיל, החבורה הזו של בני מהגרים מאפריקה שגדלו בליסבון, הביאו תמהיל מקורי ועירוי דם חיוני לתרבות פופ לבנה, שבעה, שמנה וממוחזרת. הם הביאו את רוח רחובות העולם השלישי אל מועדוני העולם הראשון. אבל האלבום השני שלהם, שיצא 3 שנים אחר-כך, כבר היה פחות מבריק, וכעת בא השלישי ומגלה שההרכב, שהתרחב מאז, כנראה חותר לכיוונים יותר מסחריים ולמרבה הצער פחות מעניינים. רק Bumbum מזכיר את הקצב-עצב הישן שלהם, את השילוב של משהו נוגה ומסעיר בו-זמנית. בשאר השירים, כמו Parede או Toque, בורקה סום סיסטמה קרובים מאד להישמע כמו אלפי קטעי רחבות אחרים, לגמרי יעילים ולחלוטין זניחים.

* ציון: 6

יורקים את הבאר? דוראן דוראן נגד המעריצים

דוראן דוראן שחררה בסוף השבוע הצהרה לעיתונות שבה הבהירה את נסיבות התביעה שלה כנגד מועדון המעריצים שלה עצמה

זה מקרה ראשון מסוגו, ודי משעשע, שחושף צדדים פחות מוכרים בשולי תעשיית הפופ העולמית. דוראן דוראן נאלצה לשחרר בסוף השבוע הצהרה לעיתונות שבה הבהירה את נסיבות התביעה שלה כנגד מועדון המעריצים שלה עצמה. הידיעות הראשונות שלפיהן אייקוני הפופ משנות ה-80 תובעים את מועדון המעריצים שלהם עוררו תדהמה. דוראן הביעו אמון מוחלט במעריצים עצמם, ודיווחו כי התביעה מוגשת למעשה כנגד חברה בשם Worldwide Fan Clubs המספקת שירותי ניהול למועדוני מעריצים ועבדה גם איתם בשנים האחרונות. מסתבר שהחברה הזו יוצרת ומנהלת מועדוני מעריצים, ולפי ההסכם עם דוראן, הלהקה הייתה אמורה לקבל 75% מהכנסות כל מכירות המרצ'נדייז המתבצעות דרך מועדון המעריצים. כעת דוראן תובעת 40 אלף דולר שלטענתה טרם שולמו לה, אבל העבירה את ניהול מועדון המעריצים שלה פנימה, לאנשים מטעם הלהקה עצמה.

לה בון/ צילום: רויטרס
 לה בון/ צילום: רויטרס