פרופיל 21

"פנים אמיתיות" תציג הערב סיפור מופלא שנדמה כאילו נלקח מסרטי ג'יימס בונד

"פנים אמיתיות", יום חמישי 21:00, ערוץ 10

אי-שם, בערך בשש לפני המלחמה, קרה משהו טוב מאוד ל"פנים אמיתיות" של אמנון לוי: כמעט כל שבוע הביא איתו סיפור מרתק או חשוב - מהראיון המרגש עם מני פאר ועד לתחקיר חברות הביטוח שהפך אולי לצידוק הגדול ביותר לקיומו של ערוץ 10: ערוץ במצב כלכלי קשה שלא מפחד לצאת נגד אחד המגזרים החזקים ביותר בעוגת הפרסום בישראל.

הערב, בעיתוי מקרי (לפחות על פניו), יסופר הסיפור המופלא שנדמה כאילו נלקח מסרט של ג'יימס בונד, על הטייס העיראקי שערק ביחד עם מטוס ה"מיג 21" שלו, פאר התעשייה הסובייטית, היישר לזרועותיו של חיל האוויר.

למה שאלת העיתוי חשובה? מפני שהבון-טון של מומחי המערכה הנוכחית הוא לשאול איפה מערכת הביטחון שחושבת מחוץ לקופסה. במילים אחרות - הקו שנמתח כאן בין המוסד לחיל האוויר, קו שכולו יצירתיות מחשבתית, הוא לכאורה מה שחסר למנגנוני הביטחון בישראל של 2014.

אפילו הבן שלי, "ינוקא" בן 15 שצפה בקדימונים לתוכנית, הפטיר לעברי: "אז מה, אבא? פעם היינו טובים!".

אני לא בטוח עד כמה הוא צודק או עד כמה צודקת המקהלה שמבכה את מות היצירתיות הישראלית (ומהי כיפת ברזל אם לא חתיכת מפגן של אותה חשיבה יצירתית? ומי זוכר שאחת הפעולות הכושלות הבודדות בתחילת "צוק איתן", הייתה דווקא של אחת היחידות המהוללות בצה"ל?).

לטעמי זה לא הראש הישראלי שהפסיק להמציא לנו פטנטים, אלא יותר השטח האפור, זה שבו הילכו רבים מ"טובי בנינו" שהלך והצטמצם.

בכל מקרה, סיפורו של המיג 21, הוא סיפור מרתק שראוי שיסופר לפרטיו.

גלויה משדות הקטל

"המלחמה המודרנית הראשונה", יום שישי מ-21:20, ערוץ ההיסטוריה

נשארים במדים: חטיפת שלושת הנערים, שהתניעה את סיבוב הלחימה הנוכחי, דחקה קצת מתשומת-הלב הישראלית את אירועי 100 השנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה (אירופה שטופה בהם).

קצת מאכזב לגלות שאף אחד לא הרים את הכפפה כדי לחשוף ולו את הנקודה היהודית-ישראלית: סכנת הכחדה של ראשית המפעל הציוני, הצהרת בלפור שהיא המסמך המכונן של הלאומיות היהודית, גירוש תושבי תל-אביב בידי הטורקים, העובדה שיהודים לחמו לעיתים אלה מול אלה (היו חיילים יהודים בכל אחד מהצבאות ששירת במלחמה), ועוד.

בצר לנו נסתפק ביבוא, ואפילו מדובר ביבוא ספציפי מאוד ששם את הדגש על אספקט ספציפי אך מכריע של המלחמה ההיא: הטכנולוגיה.

טנקים, מטוסים, צוללות - רבים מכלי הנשק שאנו מכירים עד היום, הופיעו לראשונה בזירה במלחמת העולם הראשונה. אמנם מאז ימי העולם העתיק, נהגו מצביאים לרתום מדענים למאמץ המלחמתי, אך אין עוד שדה קרב שבו הייתה התפרצות שכזאת - מפלצתית מחד ומעוררת השראה מאידך, של טכנולוגיה בשירות הצבא.

מי שלא מפחד מתמונות דהויות בשחור ולבן, יוכל לצפות ברצף בכל ארבעת פרקי הסדרה (כ-3 שעות). לעומת זאת, אני מודיע מראש שלא יהיו לי טענות לכל מי שיטען שכבר היו לו יותר מדי סרטי מלחמה בצבע ובשידור חי לאחרונה.

* ציון: 9

שיר שחלמתי על פראג

"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", יום שבת 22:00, ערוץ yes3

אני מתנצל מראש על כך שגם להמלצה השלישית יש נגיעה לקרבות, כנראה תסמונת פוסט-מבצעית שבה לקו המדור וכותבו. לפחות הפעם לא מדובר במלחמה "נטו", אלא גם - ואולי בעיקר, על אהבה.

תומאס (דניאל דיי לואיס), הוא רופא צ'כי שמחבב מאוד נשים (וגם חביב עליהן), סבינה (לנה אולין) היא אמנית שחיה חיים בוהמיינים (מונח שבשנות ה-60 עוד היה מותר בשימוש) לצידו של תומאס. תרזה (ג'ולייט בינוש) היא נערה מן הכפר שחולמת על העיר הגדולה ונפלאותיה שאותן היא מגלה באמצעות תומאס - ועל רקע משולש היחסים הזה פולשים הסובייטים לפראג. השלישייה גולה לשווייץ אך תומאס מחליט לחזור לצ'כוסלובקיה בעקבות תרזה, על אף שצעד כזה עולה לו בחירותו וגם במשרתו.

הסרט, שמבוסס על רומן של מילן קונדרה, מעבר לכך שהוא טוב לכשעצמו, מציג כאן כמעט לראשונה את ג'ולייט בינוש הצעירה וכן משמש עמדת הזנקה מעולה עבור דניאל דיי לואיס שבשנים הבאות (בעיקר עם "כף רגלי השמאלית" אך לא רק) יהפוך לאחד השחקנים המובילים בתעשיית הקולנוע.

אפילו לנה אולין השבדית - לטעמי אחת הנשים המרשימות בתולדות הקולנוע - המשיכה מהסרט הזה לכמה תפקידים מעניינים, אם כי לא גדולים.

בעיצומו של קיץ ישראלי לוהט, אין כמו האביב של פראג בכדי להפליג למחוזות אחרים.

* ציון: 9