סבב הסניורים: למה הזקנים השתלטו על הטניס העולמי?

הימים שטינאייג'רים זוכים בטורנירים גדולים עברו מהעולם, וכיום יותר ויותר שחקנים מושכים את הקריירות עמוק לתוך העשור הרביעי לחייהם

רוג'ר פדרר, סרינה וויליאמס / צילומים: רויטרס
רוג'ר פדרר, סרינה וויליאמס / צילומים: רויטרס

רק לפני שנה רוג'ר פדרר נחשב לטניסאי בשקיעה: בתחילת הקיץ הוא הודח בסיבוב השני בווימבלדון, התוצאה הכי גרועה שלו בטורניר גראנד סלאם מאז 2004, וערב היו.אס אופן הוא הידרדר למקום השביעי בדירוג העולמי. ערב היו.אס אופן 2014, לעומת זאת, פדרר בן ה-33 הוא שוב הלהיט של סבב הגברים, אחרי קמפיין נהדר בווימבלדון (הפסיד בחמש מערכות לנובאק דיוקוביץ' בגמר) וזכייה מרשימה בטורניר המאסטרס בסינסנטי לפני שבוע.

בגמר טורניר סינסנטי פדרר, היום המדורג שלישי בעולם, ניצח את דויד פרר מספרד, שבגיל 32 מדורג חמישי. בטורניר הנשים בסינסנטי זכתה סרינה וויליאמס, המדורגת ראשונה בסבב הנשים, שבסוף ספטמבר תחגוג 33 ומגיעה ליו.אס אופן כפייבוריטית. ב-2013 וויליאמס זכתה ב-11 תארים, כולל ברולאן גארוס ובווימבלדון, וסיימה את העונה עם 12.4 מיליון דולר בסכומי פרסים - שיא בסבב הנשים. והיא לא היחידה שמשגשגת בגיל שנחשב מבוגר: נה לי מסין, המדורגת שלישית בעולם ואלופת אוסטרליה השנה, כבר בת 32.

טניס, במילים אחרות, הוא כבר לא ספורט לצעירים בלבד. בסבב הגברים גיל מבוגר הוא אפילו יתרון. לפי מחקר של המכון לספורט, אימון גופני וחיים אקטיביים באוניברסיטת ויקטוריה במלבורן, שניתח את הדירוג של סבב ה-ATP בין 1978-2013, הגיל הממוצע של שחקן במאייה הראשונה בעולם עולה בקצב של שנה פר-עשור. העליונות של השחקנים הוותיקים מתבטאת באופן ברור בתוצאות: ב-2013 רק ארבעה שחקנים מתחת לגיל 24 זכו בטורניר ATP (יש 64 טורנירים בשנה בסבב), ובתחילת 2014 היו רק שני שחקנים מתחת לגיל 23 בין 100 המדורגים הראשונים בעולם.

***

המגמה הזו ניכרת בעוד ענפים. פייטון מאנינג, 38, הקוורטרבק של דנבר ברונקוס, זכה בתואר MVP חמישי בקריירה בעונה הקודמת. ב-NBA שחקנים כמו דירק נוביצקי (36), טים דאנקן (38) ומאנו ג'ינובילי (37) עדיין מככבים בפלייאוף. ב-1982 רק שני שחקנים בני 35 או יותר פתחו את העונה ב-NBA, ב-2012 המספר קפץ ל-20. ב-NFL שיחקו 14 שחקנים בני 35 או יותר ב-1982, ו-20 שנה אחר כך כבר היו 40 כאלה. ב-NHL: ארבעה ב-1982 לעומת 56 ב-2012. "אני חושב ש-35 הוא ה-32 החדש", אמר פיטר צ'יארלי, הג'נרל מנג'ר של בוסטון ברואינס מליגת ההוקי קרח, שבעונת 2012/13 החזיקה 10 שחקנים מעל גיל 30 בסגל. "צריך לשנות את החשיבה לגבי זה".

מי שכבר שינו את החשיבה שלהם הם הספורטאים עצמם. לפי דוק ריברס, מאמן לוס אנג'לס קליפרס ששיחק ב-NBA בין 1983-1996, בעבר המטרה של שחקנים הייתה קריירה של 10 שנים בליגה, בעוד שכיום הם שואפים ל-15 שנים או יותר. "אני אעזוב את המשחק אך ורק כשאני ארצה", אמר קווין גארנט, הפאוור-פורוורד של ברוקלין נטס, שבגיל 38 עומד לפתוח את עונתו ה-20 ב-NBA. "וכשאני אעזוב, זה בוודאי לא יהיה בגלל הגוף שלי".

היכולת של ספורטאים לשמור על הגוף שלהם - בעיקר בזכות ההתקדמות בידע הרפואי, תזונה נכונה וטיפול פיזיותרפי שוטף - היא אחת הסיבות המרכזיות להתארכות הקריירות. פדרר, למשל, סבל מבעיות גב בקיץ 2013, אבל השנה הוא משחק חופשי מכאבים. "הגוף מחזיק מעמד יותר זמן כיום", אמר סקוט מינטו, מנהל התכנית ללימודי ניהול ספורט באוניברסיטת סן דייגו סטייט, "אם ספורטאים נמנעים מפציעות קשות כמו קרע ברצועה, הם יכולים לשחק תקופה ארוכה מאוד. הם נשארים בכושר גופני מעולה כל השנה, ואנחנו הולכים לראות יותר מזה".

עולם הטניס שייך למבוגרים
 עולם הטניס שייך למבוגרים

***

עוד סיבה לכך שנראה יותר קריירות ארוכות היא המשכורות וסכומי הפרסים בספורט, שממשיכים לעלות. סכומי הפרסים ביו.אס אופן, לדוגמה, עלו ביותר מ-430% מאז 1990; השנה הם יעמדו על 38.3 מיליון דולר, וראשי הטורניר הצהירו כי המטרה היא לחלק 50 מיליון דולר ב-2017. ווימבלדון מוביל בסכומי הפרסים, עם 42.3 מיליון דולר שחולקו השנה, הרולאן גארוס (34.5 מיליון דולר) מדורג שלישי בין הסלאמים, ואליפות אוסטרליה (33 מיליון דולר) אחרונה. כשהפסד בסיבוב הראשון בגראנד סלאם שווה כ-30 אלף דולר, ברור למה אפילו שחקן כמו מייקל ראסל, בן 36, שביוני עדיין דורג בפאתי המאייה הראשונה (כרגע מדורג 130), מעדיף להישאר בסבב: "אני עדיין יכול להרוויח יותר מ-200 אלף דולר בשנה".

ברמה המקצועית, טניס הפך בעשור האחרון לספורט יותר ידידותי לבני 30 פלוס, או יותר מדויק: לפחות ידידותי לצעירים. הסגנון שהשתלט על המשחק ברמות הגבוהות - נקודות ארוכות ומתישות מהקו האחורי - מחייב את השחקנים להיות הרבה יותר פיזיים, עניין שברוב המקרים דורש זמן. גריגור דימיטרוב מבולגריה, המדורג שמיני בעולם ומכונה "בייבי פדרר", הוא דוגמה טובה; כטינאייג'ר, למרות הכישרון הנדיר שלו, הוא דורג בסביבות המקום ה-100 בעולם; רק השנה, בגיל 23, אחרי שהוא התחזק מספיק, הוא הצליח לפרוץ לטופ 10. כלומר: הימים שבהם ילדים זכו בטורנירי גראנד סלאם (בוריס בקר בווימבלדון, מייקל צ'אנג ברולאן גארוס) חלפו, גם בסבב הנשים (הטינאייג'רית האחרונה שזכתה בסלאם הייתה סבטלנה קוזנצובה ב-2004).

זה לא אומר, כמובן, שבקרוב נראה יותר בני 30 פלוס זוכים בסלאמים. זה רק אומר שהנטייה להספיד אותם, שבמקרה של פדרר הפכה לסוג של אובססיה, היא טעות קשה. "אתה רק מכין את עצמך לאכול את הכובע", אמר פול אנקון, לשעבר המאמן של פדרר ושל פיט סמפראס, שגם הוא הוספד לפני שזכה בסלאם האחרון שלו בגיל 31. "האנשים האלה עשו דברים שאף אחד אחר לא יכול לעשות, פשוט לא כדאי להמר נגדם".