ביה"ד: לשון ההסכם הקיבוצי בבנק לאומי מפלה על בסיס גיל

בנק לאומי ישלם פיצוי של 50 אלף שקל לעובד הבנק, דוד כהן, בגין אפלייתו מחמת גילו המבוגר ביחס לעובדים צעירים ממנו - כך קבע היום (ד') בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. בנוסף, ישלם לאומי לכהן פיצוי בסך 100 אלף שקל בגין הפרת זכויות נוספות ושונות שלו, ובסך-הכול יפצה אותו ב-150 אלף שקל.

עוד נקבע בפסק הדין כי ההסכם הקיבוצי משנת 1980, שחל על עובדי בנק לאומי (שכונה "הסכם הקשישים") הוא מפלה מעצם טבעו ולשונו, גם ללא קשר לאופן שבו יושם בפועל.

דוד כהן, כיום בן 73, הועסק כשומר בסניף בנק לאומי מאפריל 1993 ועד פרישתו באופן כפוי לפנסיה ביוני 2009, בגיל 68. במהלך 3 שנות עבודתו הראשונות בבנק הועסק כהן במעמד של עובד זמני, ומשהגיע לגיל 55 הועסק לפי ההסכם הקיבוצי החל על עובדי הבנק משנת 1980. אותו הסכם קבע כי חוקת העבודה במשק לא תחול על עובדים שהתקבלו לעבודה בבנק בגיל 55 ומעלה, ולפיכך עובדים אלה זכאים לזכויות פחותות.

בתביעה, שהגיש באמצעות עו"ד אלכסנדר ספנרד, טען כהן כי הפסקת עבודתו מהווה אפליה מחמת גיל, והוא עתר לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולפיצוי בגובה הזכויות שנמנעו ממנו עקב העסקתו בהסכם 1980 כהסכם מפלה מחמת גיל, שהקנה לו זכויות פחותות מאלה הקבועות בחוקת העבודה.

יישום בלתי מפלה

לאחד הגשת התביעה וטרם ההכרעה בה ניתן על-ידי בית הדין הארצי לעבודה פסק דין שקיבל חלקית את תביעתו של עובד אחר בבנק (יוסף מוצפי), שטען לאפליה מחמת גיל והעלה טענות דומות לאלה של כהן.

בית הדין הארצי פסק כי ההסכם הקיבוצי המיוחד, עליו חתם בנק לאומי עם עובדים שנקלטו לעבודה לאחר גיל 55, מהווה אפליה בלתי חוקית. זאת, משום שההסכם העניק לעובדים אלה תנאי עבודה פחותים מאלה הקבועים בחוקת העבודה ליתר עובדי הבנק.

בהתבסס על פסק הדין של בית הדין הארצי בעניין מוצפי, קיבל בית הדין האזורי גם את תביעתו של כהן, תוך שהוא דוחה את ניסיונו של בנק לאומי לאבחן בין המקרה של מוצפי לזה של כהן, ולטעון כי הלכה למעשה ובתקופה הרלוונטית הוא יישם באופן בלתי מפלה את ההסכם המפלה מ-1980.

הבנק טען כי הוא שינה את יישומו של ההסכם מהסכם תלוי-גיל להסכם תלוי-תפקיד.

סיווג סטראוטיפי

השופטת נטע רות דחתה את טענת הבנק. "לשיטת הבנק, המבחן העיקרי, אם לא היחיד, על-פיו יש להכריע אם התנהגות היא מפלה טמון בתשובה לשאלה - האם היא גרמה לעובד, באופן הניתן לזיהוי מיידי וקונקרטי במציאות, פגיעה בתנאי העסקה, בקידום וכיוב'. אם נקבל את עמדת הבנק הרי המסקנה שתיגזר מכך היא - כי שימוש בשפה סטראוטיפית או בסיווג סטראוטיפי בלתי רלוונטי, המעצים דימוי של הקבוצה המופלית כשהוא ניצב לבדו - לא ייחשב כהתנהגות מפלה". קבעה השופטת. "ההתייחסות באופן המצמצם המוצע על-ידי הבנק להגדרה של התנהגות מפלה איננה מתיישבת עם תכליתם של דיני איסור האפליה ועם הצורך לאמת דרכים יעילות למיגורה".

במילים אחרות, לפי פסק הדין, גם בהתעלם מאופן יישומו, ההסכם הקיבוצי משנת 1980 הוא מפלה. "אנו סבורים כי לשונו של 'הסכם 1980', ובמיוחד הסיווג הסטראוטיפי הבלתי רלבנטי שהוא מבנה על בסיס גיל וגלגוליו, מהווים דוגמה מובהקת למכניזם של השרשת סטיגמות ומלמדים על החשיבות שיש לייחס לשיח הלשוני, כשהוא לעצמו לצורך המשגתה של ההתנהגות המפלה וגבולותיה", כתבה רות.

לדברי השופטת, הכינוי שדבק ב'הסכם 1980' במהלך השנים - "הסכם הקשישים" העצים עוד יותר את התפיסה הסטראוטיפית, או ליתר דיוק את האבחנה הסטראוטיפית הטמונה בו.

השופטת ציינה כי המילה "קשיש" מבטאת חולשה וזקנה מופלגת, ובמובנה החברתי מבטאת הדרה מתחום החיים הפעילים מטעמים התלויים בחולשתו הפיזית או המנטלית של הקשיש.

הפיצוי בסך 150 אלף שקל שנקבע כי ישולם לכהן מורכב מ-5 רכיבי תביעה שהתקבלו: 50 אלף שקל כפיצוי על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (בגין אפלייתו מחמת גילו); 55.8 אלף שקל בגין פגיעה באינטרס ההסתמכות של כהן כי תינתן לו הזדמנות לעבוד בבנק עד גיל 72; כ-20 אלף שקל בגין אי-קבלת עיתון יומי בתקופת עבודתו; כ-4.6 אלף שקל בגין 22 ימי חופשה שהגיעו לו; ועוד 22 אלף שקל בגין ארוחות.

לאור תוצאות ההליך פסק בית הדין בנוסף כי על בנק לאומי לשאת בהוצאות המשפט ושכר-טרחתו של עורך הדין של התובע בסך 15 אלף שקל.

יצוין כי טענתו של כהן כי גם הפסקת עבודתו בגיל 68 הייתה נגועה באפליה אסורה, נדחתה על-ידי בית הדין לעבודה.

בנק לאומי יוצג בידי עורכי הדין נחום פינברג וקרן שליט.