נלחמים בהון השחור

תופעת ההון השחור והונאות המס מוכרת זה שנים לרשויות אכיפת החוק בעולם כבעיה גלובלית. הונאות מס מונעות את צמיחתן של הכלכלות במדינות השונות ומצמצמות את המשאבים העומדים בפני המדינה לצורך הפנייתם למימוש המדיניות שלה. מדינות העולם נמצאות במאבק מתמיד לצמצום העלמות המס, להגדלת גביית המסים לקופת האוצר ולאיתור ניסיונות להלבנת הון.

התופעה השלילית הזו לא פסחה גם על ישראל. על-פי הערכות האוצר, בישראל מתגלגלים 200 מיליארד שקל ב"כלכלה שחורה". באיחוד האירופי, בהתאם לנתוניו לשנת 2013, מדובר בטריליון יורו "שחורים", שמקורם בהעלמות ובהונאות מס, שימוש במקלטי מס ובתכנוני מס אגרסיביים של חברות ויחידים.

במאי 2014 חתמו 46 מדינות החברות ב-OECD (לרבות ישראל) ובאיחוד האירופי על הצהרה הכוללת קבלת תקן בינלאומי להעברת מידע בתחום המסים.

האיחוד האירופי פרסם המלצות למלחמה בהון השחור ברחבי אירופה. בין ההמלצות ישנה הגמשה בגביית מע"מ. בעסקאות מסוימות מחויב הרוכש - ולא המוכר - לדווח על הרכישה, וכך חובת הדיווח אינה חלה על המוכר בלבד. הדבר נעשה בתנאי שמדובר ברוכש שאינו אדם פרטי ותוך יכולת למנוע אפשרויות קיזוז מס ללא תשלום מס על עסקאות שנעשו.

המנגנון מיושם בענפים "מועדים", תוך שימוש במנגנון ה-mandatory reverse charge (היפוך הדיווח מהמוכר לקונה). זאת, לנוכח החשש כי מוכר הטובין לא ידווח כנדרש לשלטונות.

מנגנון דומה הוכנס בישראל כבר בשנת 2005 כמלחמה בסחר במתכות על-ידי גורמים שאינם מדווחים לשלטונות המס כנדרש. כך הוחלט כי חברה תעשייתית תדווח על הרכישה בחשבונית עצמית, וכי תכלול בדיווח פרטים על זהות המוכר. זאת, כדי למנוע מצב של קיזוז מס תשומות על-ידי הרוכש, בעוד המוכר כלל לא העביר את מס העסקאות לשלטונות.

יצוין כי נוסף לשמירה על קופת האוצר, מדובר במנגנון יעיל והוגן כלפי הרוכש התמים, שאין לו יד בהעלמת המס, ואשר סופג לא אחת את הנזק הכרוך בשימוש בתום-לב בחשבוניות פיקטיביות.

אמצעי נוסף שנכנס לתוקף בשנת 2010, ומאז הלך והורחב, הוא הטלת חבות על חייבי מס להגשת דיווחים מפורטים לגבי כל חשבונית וחשבונית באופן מקוון, באופן המאפשר לרשויות לבצע הצלבה ב"זמן אמת" בין הדיווח למע"מ על-ידי הספק לבין הדיווח על-ידי לקוחותיו שהם עוסקים, מלכ"רים ומוסדות כספיים.

בהקשר זה נציין כי המלכ"רים והמוסדות הכספיים אינם מנהלים כרטיס מס תשומות בהנהלת החשבונות, ואינם מקזזים מס-תשומות (למעט חריגים). כיום, חובת הדיווח המקוון חלה על עוסקים בעלי מחזור שנתי של 2 מיליון שקל בלבד (החייבים בהכנת מאזן), ובקרוב הרף יירד ל-1.5 מיליון שקל, וכן יחויבו בדיווח מקוון מוסדות כספיים בעלי מחזור שנתי של לפחות 4 מיליון שקל, ומלכ"רים שמחזורם השנתי עולה על 20 מיליון שקל. גם באירופה יושמו מנגנוני דיווח מקוון ברחבי האיחוד, תוך הצלבה של עסקאות בקרב חייבי המס.

אמצעי נוסף שנעשה בו שימוש במדינות כגון צ'כיה וסלובקיה הוא הטלת חיוב במע"מ של עוסק הרוכש טובין ושירותים "יחד ולחוד" עם ספק, הנמנה עם "רשימה שחורה" של ספקים ש"סרחו". כך שבהתקשרות עמם, על ציבור העוסקים להביא בחשבון כי תושת עליהם חבות המס של הספק אם הוא לא ידווח כהלכה על המכירה.

בהצעת החוק הישראלית להעמקת גביית המסים והגברת האכיפה מיוני 2013, נכללו מנגנונים שונים לייעול האכיפה, הדיווח, ההרתעה וצמצום העלמות המס. בין היתר, נכללה הצעה להרחיב מנגנון המחייב רוכש בדרישת חשבונית מס מהקונה, והגבלת אמצעי התשלום המותרים על-ידי הקונה.

למעשה, נעשה שימוש ברוכש כאמצעי אכיפה על המוכר, תוך חיוב קונה שהוא עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי, לדרוש ממוכר שהוא עוסק מורשה חשבונית מס; ומעל לסכום עסקה מסוים (כיום 20 אלף שקל) לשלם באמצעי תשלום שאינו מזומן (כגון העברה בנקאית או כרטיס אשראי).

על-פי ההצעה להעמקת גביית המסים, רף התשלום במזומנים יירד ל-10,000 שקל, ויוטלו קנס וסנקציות משמעותיות על המפר.

ענף נוסף שנמצא תחת הפוקוס של רשויות המס הוא עסקי המרת מט"ח (צ'יינג'ים/חלפני כספים). אלה אמורים להיות מסווגים כמוסד כספי, לשלם מס הכנסה ובנוסף מס רווח ומס שכר (שהם תחליף למע"מ וחלים על מוסדות פיננסיים כגון בנקים), אולם האכיפה עליהם עדיין מוגבלת. לחלופין, קיים מנגנון בחוק מע"מ לדיווח ולחיוב במע"מ על רווחיהם, תחת סיווג כעוסק מורשה בענף זה.

בדומה לענפים אחרים שלקוחותיהם הם הצרכנים הסופיים, חולשתה של רשות המסים נובעת, בין היתר, מאי-יכולת להטיל את חובות הדיווח על הצרכן הפרטי. לפיכך, הנושא שזוכה כיום ליותר ויותר התעניינות הוא הגבלת השימוש במזומנים, ומעבר לאמצעי תשלום אחרים, שהם הרבה יותר קלים למעקב.

לסיכום, נראה כי יש מקום לבחון עד כמה הנטל הכבד והגורף של הדיווחים המוטל על חברות, הרוכשות טובין ושירותים, שעניינו שקיפות ואכיפה כלפי הצד השני לעסקה (ספק הטובין או השירותים), סביר וראוי, מהבחינה התפעולית והכלכלית הכרוכה ביישום הדרישות, ההטמעות במערכות וכוח-האדם הנדרש לטיפול השוטף בכך, ועד כמה ממוקד במגזרים ה"מועדים".

כמו כן, ראוי לבחון אם ישנם אמצעים חלופיים יעילים יותר, אשר עשויים ללכוד ברשתם ענפים ותחומים שאינם מכוסים כיום במערכת הדיווחים הענפה הנ"ל, כגון חלפני כספים הפועלים בעיקר מול צרכנים סופיים וללא חשבוניות מס בנות דיווח.

■ הכותבת היא שותפת מסים עקיפים (מע"מ ישראלי, אירופי ומכס) ב-BDO-זיו-האפט.