עמדה / מוטי שרף: יש לנו, הישראלים, הזדמנות להציל את העולם

"המציאות שבה אתה בוחר לחיות היא הסיפור האחרון שסיפרת לעצמך בבוקר; שנה את הסיפור ושינית את המציאות שלך". אמרו את זה כבר לפניי, הפסיכולוג הנודע ד"ר טימותי ד.ווילסון, אבל כישראלים, התובנה הזו רלבנטית לנו כיום יותר מתמיד.

במבצע "צוק איתן" תקענו לעצמנו גול עצמי בכך שאימצנו תודעה כוזבת. כל עוד לא נשנה את הסיפור שאנו מספרים לעצמנו, העולם ימשיך להיות נגדנו, וחוסננו הלאומי ייגרס, עד כדי איום קיומי אמיתי.

גילוי נאות: יותר מ-20 שנה אני עוסק בייעוץ תקשורתי לגופים מסחריים, ממשלתיים וביטחוניים בישראל ובעולם. היום-יום שלי בנוי ממשימות מורכבות של שינוי תודעתי. זוהי התמחותי המקצועית המובהקת, והיא משלבת ידע מתחומי הפסיכולוגיה ותורת המשחקים.

כ"מהנדס תודעה", כמי שנחשף לתמונת הרנטגן של המציאות, אני בא להתריע בידיים נקיות, חף מכל אינטרס. אנא ראו בטור זה ייעוץ פרו-בונו.

תנועת מספריים קטלנית

"צוק איתן" הוכיח לנו עד כמה אנו חיים בגן עדן של שוטים, מתבוססים בתודעה כוזבת. תמיד חשבנו כי ישראל מסוגלת להכריע באופן טוטאלי כל יריב, אם רק תרצה בכך. כמו תוכים חזרנו על המנטרה הזו אחרי הפרשנים, אך המציאות הוכיחה לנו עד כמה מסוכן השיח הזה, שעוצב על-ידי מהנדסי תודעה מקצועיים בצבא, בפוליטיקה, בהנהגה הלאומית וביצרני תוכן עיתונאיים.

המציאות הכואבת היא שלא בטוח שאנחנו, הישראלים החזקים, מסוגלים להתמודד עם חמאס, שלא לדבר על "לרסק ולפורר" "ארגון קטן ופרימיטיבי", במונחים של צה"ל והטכנולוגיות שלו.

בזירה הבינלאומית, לעומת זאת, קיימת תודעה אחרת לחלוטין: מבחינתם, הפלסטינים משגרים צינורות חלולים עם קורט של חומר נפץ ומתחפרים במנהרות מימי הביניים. מנגד, הישראלים משגרים פצצות מגה-חכמות, המסוגלות "להקיש בדלת" טרם התפוצצות, בריונים שמשחקים באופן לא הוגן.

שתי תודעות אלה, הישראלית והזרה, נעות בתנועת מספריים, המאיימת לגזור את חוסנה ומעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, גרוע מכך - בקרבנו אנו. אם נמשיך כך, ישראל תהפוך למוקצה בינלאומית, חלשה אזורית ועסוקה במלחמות פנימיות בין אזרחיה על הגדרת זהותה ודרכה.

להלן נדבכים נוספים בתודעה הכוזבת בה מחזיקים הישראלים כיום:

■ "אנו חיים תחת איום קיומי, ויכולה לקרות שואה שנייה".

■ "אפשר להגיע לשלום - תלוי כמה נוותר ועל מה".

■ "העולם שונא אותנו ותמיד יהיה בעדם".

אסתכן ואומר שאם אלה הם בסיסי התודעה הכוזבת שנצרבה בנו כאומה, אז אנו במסלול בטוח לקריסה.

לספר לעצמנו סיפור אחר. מוטי שרף

אם נוותר, נקבל?

בוא ננסה להביט במציאות: אנו כבר לא חיים ב"שכונה גרועה", כי גם בשכונה גרועה שבגרועות יש חוקים ברורים. סביבתנו הגיאוגרפית, לעומת זאת, נעשתה שטח הפקר נטול חוקים, בעוד אנו נדרשים על-ידי העולם לשחק על-פי חוקים ואמנות בינלאומיות נוקשות.

מנגד, לא כל איום עלינו ייגמר בשואה שנייה, גם לא ריתוק אוכלוסייה שלמה תחת צינורות מעופפים ואזעקות עולות ויורדות. לזה קוראים טרור, שמטרתו להטיל פחד. אם אנו מתרגמים פחד וטרור לאיום קיומי, אז בהגדרה איננו חסינים.

במקביל, אנו חייבים להבין כי עשיית שלום עם הפלסטינים אינה תלויה בוויתורים שתעשה או לא תעשה ישראל. לחשוב כך פירושו כישלון מסוכן בהבנת הראש הערבי-אסלמיסטי, בעל האסטרטגיה הצבאית והמדינית שצופה לטווחים של מאות שנים. סכסוך בן 100 שנה, מבחינתם, הוא רק אבן-דרך בדרך למטרה הסופית - עולם הנשלט על-ידי האיסלאם.

סוכני התודעה הכוזבת

למעשה, רק נדבך תודעה ישראלית אחד נותר נכון: כן, העולם שונא אותנו, כי תמונות של ילדים מתים תחת הריסות לא ישתוו לעולם לתמונות שדובר צה"ל מנפק. אנו שוכחים שגם לנו אין מושג מי הורג את מי באפריקה, אבל תמונת ילד רעב עם בטן נפוחה תשבה את לבנו, גם אם בפועל הוא משתייך לשבט המרצחים האכזרי ביותר ביבשת.

כשקרל מרקס טבע את המונח "תודעה כוזבת", הוא טען כי היא כלי אפקטיבי לשליטה בהמונים. השימוש בתודעה כוזבת משרת משטרים, ממשלות, מנהיגים וחברות מסחריות.

את מי משרתת תפיסת המציאות בה אנו חיים? בראש ובראשונה, אינטרסים פוליטיים-מפלגתיים. שטיפת מוח לאומית, לפני הכול, היא כלי לאיסוף קולות בקלפי. אחריהם נמצאת ההנהגה הצבאית לדורותיה. לגנרלים, למרות שאנו נוטים לראות בהם מי ש"חפים מאינטרס", יש זווית ראייה צרה ביותר, ובל נשכח - גם אופציה לתיק בממשלה.

הבאים בתור הם העיתונאים, ש"מביאים לנו את המציאות לסלון" ומרכיבים תמונה "אמיתית" באמצעות פרשנים, מומחים, ניתוחים וסקרים. איש אינו מגלה לציבור שאלה נגזרו מראש לפי מידות המדיום: רייטינג ופרסומות.

השתלת שיניים דחופה

זה הזמן להתעורר ולהתנער. העיתונות החופשית בישראל חייבת לנער מעליה את חוצנם של סוכני התודעה המניפולטיביים, אשר דוחפים לפיה מציאות מדומה שאינה משרתת את ישראל יותר. דווקא היום, דווקא עכשיו, זהו תפקיד בעל משמעות קריטית לחברה בישראל.

יש ליצור קוד אתי ברור יותר ביחס למרחב העיתונאי, כך שאולפני החדשות לא יהיו שטח הפקר לסוכני תודעה מניפולטיביים. יש להטיל מגבלות חמורות על ראיונות עם אישי צבא, פוליטיקאים ופרשנים פסבדו-אובייקטיבים, ולתת גילוי נאות בכל אייטם או ראיון, עם הנחיות לציבור כיצד יש לבחון אותו. יש לאמץ משטר חדשותי נוקשה, בדומה לחוק תעמולת הבחירות, ולהביא קולות ומראות נוספים מהעולם ומסביבתנו, על מנת לגוון את הדיון הציבורי.

במקביל, יש לבצע השתלת שיניים דחופה למועצת העיתונות, בכדי שתוכל להתמודד עם הפרות אתיות חמורות שמסייעות למניפולציה שנעשית על מוחו של הישראלי. גם תוכנית לימודים מסודרת, בהובלת משרד החינוך ובפיקוחה של וועדה ציבורית בלתי תלויה, תוכל להעניק לישראלים את היכולת לצרוך חדשות באופן נכון ומבוקר מגיל צעיר.

להחליף גשם בגשם

רעיונות אלה הם רק פסיעות קטנות בדרך לניקוי השיח הציבורי שלנו, אך לצערי אני פסימי. כשם שטען מרקס, יש כאלה שאינם רוצים בשינוי הסדר הקיים, הם מעטים מאיתנו אך משפיעים מאיתנו.

אם בכל זאת נצליח לעשות את השינוי, תפקידה ההיסטורי של מדינת ישראל יוכל להיות מוגדר בדומה לזה של ארה"ב במלחמת העולם השנייה: ישראל תהפוך לחזית הראשונה להצלת העולם החופשי במלחמתו באיסלאם הפונדמנטליסטי. גשם הקסאמים יתחלף בגשם של דולרים, ואת קואליציית הגינוי תחליף משמרת תמיכה עולמית בישראל.

זה אפשרי, כי הכול מתחיל ונגמר בסיפור שאנו בוחרים לספר לעצמנו כל בוקר.