החוק מפגר מאחור: מדוע עדיין משלמים לעובדים לפי שעות?

הגבולות בין העבודה לבית מטושטשים, אבל חוקי העבודה אנכרוניסטיים ■ לא הגיע הזמן שנתחיל למדוד גם את התפוקות?

הייטק אינטרנט מחשב נייד סלולרי מקוון רשת חברתית היי טק / צלם: thinkstock
הייטק אינטרנט מחשב נייד סלולרי מקוון רשת חברתית היי טק / צלם: thinkstock

החתמת כרטיס נוכחות היא פרקטיקה שבאופן מסורתי הייתה נהוגה בחברות גדולות במגזר הציבורי, ובעיקר בחברות בתעשייה המסורתית, שמעסיקות עובדים במשמרות מוגבלות בזמן. ב-17:00 המכונה מפסיקה לעבוד או העיפרון נשמט מהיד, והעובדים אורזים את החפצים, הולכים הביתה ושמים את העבודה מאחור.

אלא שבעולם העבודה של היום מיטשטשים הגבולות בין הבית לעבודה, העבודה זולגת אל החיים הפרטיים והטלפון והמייל לא מפסיקים לעבוד לעולם. הדבר אפיין בעבר בעיקר חברות היי-טק או משרדי עורכי דין, אבל בגלל הזמינות הטכנולוגית, גולש בהדרגה כמעט לכל תחום עיסוק אפשרי.

החוקים, כמו תמיד, מפגרים מאחור ולא התאימו את עצמם למציאות הרלוונטית: חוק שעות עבודה ומנוחה מ-1951 עדיין מגביל את ההעסקה למספר שעות יומי ממוצע, 12 שעות, גם אם הסך השבועי או החודשי של השעות מתאים לחוזה ההעסקה; ותיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקף בשנת 2009, מחייב את המעסיקים לנהל רישום של שעות העובדים בכל החברות ובכל הענפים.

לדברי אפרת קארין סלטון, יועצת ארגונית ומרצה במסלול האקדמי המכללה למינהל, במודל העבודה שרווח היום יש יותר דגש על תפוקות מאשר על שעות, ומבחינה התנהגותית ידוע שכאשר מגבירים את ההתנהגות שמודדים - כלומר אם מודדים לאנשים שעות זה ממריץ אותם לעבוד יותר שעות - אבל לאו דווקא להגדיל את התפוקות.

"במדידת ביצועים של עובדים, צריכים לבדוק גם תשומות כמו שעות עבודה, וגם תפוקות. נכון למדוד את שניהם, כי לא תמיד השקעה מביאה לתוצאה, ולהפך - יש עובדים מוכשרים מאוד שבהשקעה קטנה מגיעים לתוצאות מדהימות. המדידה צריכה להיות מאוזנת. אם אמדוד רק שעות עבודה או אדגיש אותן מאוד, אנשים מאוד ידגישו את עניין שעות העבודה ולאו דווקא יעמדו ביעדי התפוקה".

עו"ד רחל הררי ליפשיץ, מנהלת מחלקת דיני עבודה במשרד עמית פולק מטלון, טוענת שבעידן שלנו, שבו חלקנו עובדים מהבית, אי אפשר להסתמך על רישום שעות דוגמטי. "עבודה מהבית היא עבודה שלא יכולים לפקח עליה. גם אם אני כמעסיק שלך רואה שהמחשב מחובר, לא בטוח שאתה עובד. לעבודה מהבית יש המון יתרונות, אבל אי אפשר להחיל עליה החתמה של כרטיס נוכחות ורישום. רישום שעות מתאים לתעשייה המסורתית".

- יש פה עניין של אמון.

"תמיד יש עניין של אמון ואנחנו רואים את האמון נפרץ. המעסיקים עומדים במלכוד ומבקשים מהם להגן על הפרטיות של העובדים בעידן האח הגדול. אם יש לי נהג חלוקה, שהוא נוסע במסלול מסוים ויש לו ג'יפיאס, שמותר לי על פי הפסיקה של בית הדין להתקין, אפשר לפקח עליו למרות שהוא לא מחתים כרטיס. אבל אם אדם עובד מהבית והוא קם לערבב את המרק או להוריד כביסה מהחבל, השעות הן פחות רלוונטיות. זה הסדר עבודה גמיש שלא הולך עם הדוגמטיות של השעון. הכלים של התעשייה המסורתית לא רלוונטים. להלביש אותם זה חיבור עקום".

עניין האמון רלוונטי גם מצד העובד, שרישום השעות עלול לפגוע במוטיבציה שלו. לדברי סלטון, יש מחקרים המעידים שמדידה פוגעת במוטיבציה. "יש עובדים שעובדים מתוך מוטיבציה פנימית ומתוך מחויבות פנימית וזה מכבה אותם, נותן להם תחושה שלא סומכים עליהם", מבהירה סלטון.

הררי ליפשיץ מתקוממת על חוק שעות עבודה ומנוחה. כאמור, החוק קובע שאי אפשר להעסיק עובד יותר מ-12 שעות ביום. "החוק נחקק בשנת 1951 והמחוקק הכי נאור לא היה יכול אז לחזות את המציאות התעסוקתית הקיימת.

"משרדי עורכי דין הפכו בגלל החוק הזה לעבריינים, שזה בלתי נסבל. בגלל האומדן היומי, אין אפשרות להעסקה ביותר מ-12 שעות, אבל אם אני סטארט-אפ ואנחנו בשיא של האקזיט וצריכים לעבוד שעות ארוכות, או אני עורכת דין ויש לנו צו מניעה והשופטת נתנה לי 24 שעות עבודה, והמתמחה שלי צריכה לשבת איתי עד 2:00 בלילה, כמו שאני עשיתי כשהייתי מתמחה, אז אני אהיה עבריינית".

הררי ליפשיץ מביאה דוגמה לאבסורד: עובדת מחשוב מבאר שבע שעבדה ארבעה ימים בשבוע שעות ארוכות, תבעה מבית המשפט תשלום שעות נוספות על הימים שעבדה מעל המכסה היומית. "לפי החוק, מגיע לה, אבל יורים פה ברגליים לגמישות, אומרת הררי ליפשיץ, "השופטת במקרה הזה קבעה שדווקא היה פה חוסר תום לב של העובדת, כי ההסדרה של ארבעת הימים בשבוע הייתה לטובתה". דוגמה נוספת היא סטודנטים שעובדים משמרת כפולה כדי לפנות יום ללימודים, והמעסיק לכאורה צריך לשלם שעות נוספות בגלל ההגבלה היומית.

"זו איוולת", אומרת הררי ליפשיץ. "חוקים צריכים להיות קשיחים, אבל צריכים להתחשב במציאות. אנחנו בעידן של ערכים, של תום לב ושל גמישות ויכולים לייצר עולם חדש של תעסוקה.

"אני עם הסמארטפון יכולה ללכת בשוק הכרמל ולעבוד בכל מקום. העובדים שלי במשרד יוצאים אחה"צ להיות אבא ואמא וחוזרים לעבוד בערב. לקחת חוק אנכרוניסטי ולהלביש אותו על המציאות של היום מביא לתביעות מיותרות ובזבוז זמן שיפוטי. הפתרון של תיעוד שעות עבודה לא יצר מהפכה, אלא הסדרה. צריך פתרונות אחרים".

- אילו פתרונות?

"באנגליה קיימת הסדרה לפי ענפים, למשל לענף הריטייל יש שעות מסוימות ולמתמחים ברפואה שעות אחרות. בנוסף מדברים על שעות חודשיות. החוק מאפשר לתת שעות נוספות גלובליות שמכסות את מקסימום שעות העובדה. למשל משלמים 40 שעות נוספות גלובליות, אלא אם עוברים את הסף הזה ואז משלמים יותר".

אחד החסרונות הנוספים של תיעוד שעות העבודה הוא הפרוצדורה של הרישום. לדברי סלטון, "לטיפוסים אדמינסטרטורים זה קל יותר, אבל מי שקצת פחות אוהב לתעד זה מתחיל להיות סיפור".

לסרבול הזה ניתן היום מענה טכנולוגי, שמאפשר רישום מכל מקום ולכל שעה, למשל באמצעות המובייל. את אחת התוכנות שנותנות את השירות הזה פיתחה חברת פריוריטי. התוכנה מאפשרת לדווח על שעות מכל אתר - במשרד, בבית או בשטח - ומעבדת את רישום השעות בהתאם לחוזה ההעסקה של העובד.

אם עובד לא החתים שעות - הוא מקבל התראה אוטומטית לדיווח. הרישום האוטומטי, שהעובד צריך לאשר בסוף החודש, מאפשר "ראש שקט" למעסיק ומוודא שהוא לא עובר על החוק ושעות העבודה של העובד אינן חורגות משעות ההעסקה המותרות בחוק. לדברי החברה, השימוש בתוכנה מונע טעויות וחיכוכים ותביעות בין העובדים להנהלה. התוכנה עברה הטמעה מלאה של חוקי העבודה ומאפשרת אוטומציה מלאה של התהליך.

רישום שעות שישקף את היקף העבודה בפועל, מוסיפה סלטון, יכול להעלות את תחושת ההוגנות של העובדים ושל המעסיקים. "מבחינת המעסיק, הוא יכול לקבל תמונה מדויקת של היקף השעות, ולדעת האם העובד מתוגמל כראוי או שאולי הוא עובד הרבה מדי או מעט מדי. מבחינת העובד, הוא יכול להראות למעסיק כמה הוא משקיע ולמה מגיע לו לקבל משכורת גבוהה יותר".

עובדים סביב השעון
 עובדים סביב השעון