פטה מורגנה במדבר: על הניצחון השקרני של ב"ש על מכבי

אליניב ברדה הופיע לתצוגת יחיד פנומנלית, אבל התוצאה הסופית משקרת: ב"ש שוב התגלתה כזנב לאריות ■ דעה

1. השאלה החשובה של הערב אתמול (ב') בווסרמיל חייבת להישאל: עד כמה הניצחון של הפועל ב"ש והמעמד שלה בטבלה, לפני מכבי ת"א, משקפים משהו? ב"ש פתחה רע את העונה, וראינו את זה באירופה. היא גם לא שיחקה משובח מדי אמש. ההגנה שלה התפוררה בחלק מהמקרים מול משחק הצירופים של מכבי ת"א, והמשחק הזה היה תלוי לחלוטין במכבי, בהתקפה הבעייתית שלה ובהגנה היותר בעייתית שלה (אליהן נחזור בהמשך). זה שב"ש כבשה שלושה שערים מבערך שתי התקפות שהיו לה כל המשחק - זו הרבה יותר בעיה של מכבי מאשר איזה עילוי של ב"ש. משחק הבית הקודם של ב"ש - מול בית"ר ירושלים - נתן לנו להבין שמול קבוצות שרוצות יותר, ב"ש מתגלית כמו שב"ש גלויה לנו כבר שנים: זנב לאריות.

אלונה ברקת עמלה כבר שנים על שדרוג המערכת, על הפיכתה למערכת גאה, שתלויה בעצמה ובתנובתה. היא החזירה לארץ ארבעה-חמישה ליגיונרים משמעותיים, בראשות ברדה, אבל אין במה לזלזל בבוזגלו, מליקסון וארבייטמן, אלה ארבעה שחקנים שביום נתון נכללים בסגל הנבחרת למשחק רשמי. ברקת מנחיתה כאן זרים עם רקורד. גליינור פלט מוכיח העונה בזולטה וורחם הבלגית שאין מה לזלזל בליגה הישראלית, ולהביא לכאן עוג כמו ג'ון אוגו (1.92 מ' על-פי מודדי ויקיפדיה), עם עבר בליגה הספרדית והפורטוגלית והווה בנבחרת ניגריה - זו אמירה. ברקת גם הביאה לנגב את אלישע לוי ונתנה לו שקט תעשייתי שנמשך כבר עונה שלישית. ב"ש אכן מסתכלת לגדולות בלבן של העיניים, אבל עדיין לא נמצאת שם, למרות המיקום הטבלאי. אפשר לקנות הכל, ברגע, בהרבה כסף, ועדיין קשה מאוד לשנות מנטליות ולהטמיע מנטליות אחרת.

בשורה התחתונה: המשחק אתמול היה דרמטי, מפתיע בהתרחשויות שלו, מרגש בממד של אליניב ברדה, אבל גם לא ברור. התוצאה לא משקפת כלום: לא את מה שקרה על המגרש, לא את הפער האמיתי בין שתי הקבוצות וכנראה שלא את הטבלה בסיום העונה. בעונה שעברה ניצח ערן זהבי את הפועל ת"א בדרבי בלתי נשכח, כמעט באותה דרך, אבל הייתה שם אמירה: "מה שאתם תעשו, אני אעשה טוב יותר". אני לא בטוח שאפשר לומר את אותו דבר על המשחק אמש בווסרמיל.

ערן זהבי, אובידיו חובאן, מכבי ת
 ערן זהבי, אובידיו חובאן, מכבי ת

2. אם אני אלי גוטמן, הבחירה שלי לשישי הבא בקפריסין בהגנה היא מאוד פשוטה: אני מוציא משם את כל שחקני מכבי ת"א, בעיקר את איתן טיבי ועומרי בן הרוש, ולא רק בגלל שטל בן חיים ורמי גרשון משחקים קבוע, וטוב, בקבוצות שלהם באירופה.

מכבי ת"א ספגה אמנם ב-14 המשחקים הראשונים של העונה (שישה אירופה, שלושה ליגה, וחמישה בגביע הטוטו) רק תשעה שערים (בחמישה משחקים בלבד מתוך ה-14). ואלו של אמש היו הראשונים שלה העונה בישראל (בשמונה משחקים!). אבל בכל פעם שדרגת העצימות של המשחק גבוהה מעט מהממוצע בגביע הטוטו או מול סנטה קולומה, מתברר שלמכבי יש בעיות בהגנה, אפילו גדולות יותר מאלה שיש לה בהתקפה. אם אנחנו מוציאים ממכבי ת"א את ערן זהבי, אנחנו כבר מדברים במונחים של פיאסקו.

קרלוס גרסיה הוא בלם איטי, אבל הוא מחפה על כך בהמון נחישות ובמיקום נפלא. הוא גם היחיד שבאופן טבעי חש לכל סכנה. אתמול הוא רדף אחרי ברדה בשער הראשון, לבדו. איפה טיבי? למה האגף של בן הרוש שקוף? איך האיטיות הזו תתמודד במחזור הבא מול המהירות של עזרא, הזריזות והחוכמה של בניון והריקוד הראיוסי באגף השמאלי של בן הרוש?

למכבי ת"א יש בעיית חלוץ, או יותר נכון פאקו לא מאמין בחלוצים שלו, אבל ההגנה של מכבי היא הבעיה המרכזית. מכבי שולטת, משחק הצירופים שלה אמור לפרק כל הגנה, ויש לה שחקנים פנומנלים בהתקפה, אבל חוסר היכולת שלה לתרגם את זה לתוצאות בזמן האמת, נובע מהבעיות בהגנה.

לא פלא שבמכבי מודאגים מעזיבה אפשרית של ג'ורדי קרויף. לפי ההתנהלות שלו בקיץ האחרון - בחירת מאמן, רענון סגל ורכש - נדמה שהוא כבר מזמן לא כאן.