עריפת הראשים היא רק אפקט

המצב הרבה יותר מורכב, סבוך וכאוטי מאשר אז ב-6 באוקטובר

ארגון דאעש בעיראק/ צילום:רויטרס
ארגון דאעש בעיראק/ צילום:רויטרס

"האם עץ שנופל ביער ואיש לא שומע זאת, משמיע רעש?" זאת הייתה ועדיין התהייה הפילוסופית שבה דנים בכובד-ראש חוקרי תחום האפיסטמולוגיה, תורת הידיעה, ההכרה, מאז המאה ה-18. מבחינת הפילוסופים, זו סוגיה די בסיסית: האם ישנה קיימות לעצמים, לתופעות, לצלילים, גם אם איש אינו תופס אותם?

לשאלה הזו יש השלכות על רציונליות, על תפקוד העולם, ועל תפקוד החברה. נראה, כי איש מאנשי המהפכה המדעית ומאנשי תנועה ההשכלה, לא היה יכול להעלות בדעתו תופעה מופרעת כל-כך, של עריפת ראשים נוסח ימי-הביניים, המשמיעה הרבה מאוד רעש, לא רק בקרחת היער, אלא בכל העולם, באמצעות מיטב הטכנולוגיה המערבית, הקפיטליסטית, המתבססת על פירות המדע וההשכלה.

האם עריפת ראש שאינה מצולמת בשלוש מצלמות משלוש זוויות שונות, ושאינה הופכת לוויראלית ולסרטון יו-טיוב מבוקש ברשתות החברתיות, הייתה גורמת לאותו אפקט שהייתה גורמת אלימות לא מתועדת ולא משוכפלת ומופצת ביו-טיוב ובשאר הרשתות?

עבור עובד הסיוע הבריטי אלן הנינג כל זה הוא דיון סרק. ההוצאה להורג הרביעית של אזרח מערבי באותו פורמט בדיוק: התליין ג'ון הג'יהאדיסט הלבוש שחורים, הרקע המדברי, הקורבן הלובש את מדי האסיר הכתומים נוסח כלא גואנטנמו, והסוף המחריד.

העובדה שהנינג סייע לאזרחים סורים בהסעות לא סייעה לו, כפי שהיא לא תסייע למי שיהיה כנראה קורבן היו-טיוב מספר חמש, החייל האמריקני לשעבר פיטר קסיג שהתאסלם, והפך לעבד-אל-רחמן קסיג, ושהוצג בסוף סרט הרצח של הנינג.

זהו מוטיב קבוע נוסף בסרטי דאע"ש, שבהם הקורבן הבא נראה תמיד כ"בקרוב" בסיומו של סרטון הזוועה התורן, כדי לסמן שרשרת והמשכיות במעשי ההוצאה להורג הבלתי נגמרים. איש לא יודע את שמותיהם של אלפי הכורדים, הסורים והעיראקים שאנשי דאע"ש רצחו במגוון שיטות. המערב כולו יודע לדקלם את שמות ארבעת ערופי הראש.

אלא שעריפות הראשים הן רק אפקט. אפקט רב-רושם, הצלחה תקשורתית מסחררת, אבל בסופו של דבר רק אפקט. מה שיותר מדאיג כרגע הוא שארגון המדינה האסלאמית אינו חושש כנראה מלנסות להמשיך להתקדם למרות הקואליציה ההולכת ומתרחבת נגדו.

קואליציה, שאליה הצטרפה גם טורקיה, שזו בשורה בהחלט חיובית מבחינתה של ישראל, גם אם הדרך רחוקה מאוד מסולחה אמיתית עם נשיא טורקיה, רג'פ ארדואן האסלאמיסט, שיש המאשימים אותו בהנהגה הישראלית באנטישמיות של ממש.

בסוף השבוע חדרו לוחמי המדינה האסלאמית לעיר הכורדית, בת ה-200 אלף תושבים, קובאני, שבגבול סוריה-טורקיה, מה שהביא להברחת עוד 150 אלף כורדים, ולהעלאת כוננות בצבא הטורקי.

ומי בכלל זוכר שזה אמור להיות החג מהשמחים בלוח-השנה המוסלמי, העיד אל-אדחא, חג הקורבן (החג הגדול), כאשר במקום לחגוג עם המשפחות, אלפי פליטים כורדים וחיילים טורקים "בילו" את החג בתצפית ממקום בטוח בגבול הטורקי על ההפגזות על קובאני, בשעה שהצבא הטורקי מפזר אותם לעתים בגז מדמיע ובתותחי מים מנגמ"שים לפיזור הפגנות.

הקונספציה של אובמה לא עומדת במבחן המציאות

לא ברור עד כמה רואים בכפרים בגבול סוריה-טורקיה סרטוני יו-טיוב, אבל כן ברור, שהאימה, הו האימה, משחקת תפקיד משמעותי כמכפיל-כוח בכל מקום שאליו מגיעים אנשי דאע"ש. פחד שגרם ל-150 אלף איש, כפריים ועירוניים, לארוז את הנשים, טפם והוריהם, ולברוח ברגל מאימת גדודי הפורעים נוסח ג'ינגס-חאן המונגולי.

סיפורים על אונס קבוצתי, על עקירת לבבות ואיברים פנימיים, אלה הם דברים שגם אחרי ארבע שנים של מלחמת-אזרחים מדממת בסוריה, עם עשרות-אלפי הרוגים, אינך מתחסן מפניהם. ההפצצות האמריקניות פוגעות אמנם פה במכונת-ירייה ושם במרגמה, אבל לא מצליחות לעצור את התנופה של דאע"ש.

הקונספציה של ממשל הנשיא ברק אובמה, שלפיה הפצצות וסיוע אווירי לכוחות הכורדים, הצבא העירקי והמורדים ה'טובים' הסורים יספיקו למיגור דאע"ש נראית בינתיים כלא עומדת במבחן המציאות.

השאיפה של אובמה למלחמה נקייה וללא נפגעים, כפוסט-טראומה אמריקנית לעשור של מלחמות בעיראק ובאפגניסטן, נקלטה היטב בראשי דאע"ש, שהחלו בסרטוני תעמולה לקרוא לאמריקנים לשלוח כוחות קרקעיים להתעמת איתם.

על-פי ההערכות במערב, ישנם עוד בני-ערובה רבים שגורלם נחרץ לסרטון עריפה ביו-טיוב. נוסף לכמה בני-ערובה אמריקנים שהממשל בארה"ב מסרב לפרט את מספרם המדויק, ישנן שתי עובדות סיוע איטלקיות שנחטפו באוגוסט, יחד עם אנשי סיוע מדנמרק ומיפן. עובדת סיוע אמריקנית, כבת 26, נחטפה על-ידי המדינה האסלאמית לפני כשנה.

ארגון הצלב-האדום דיווח כי שלושה מאנשיו נחטפו בידי המדינה האסלאמית; וכן עיתונאי פרי-לאנס אמריקני, אוסטין טייס שנחטף באוגוסט 2012, ועוד בן-ערובה בריטי, ג'ון קאנטלי.

בשבוע שעבר ניסה ראש הממשלה בנימין נתניהו להציג באו"ם טיעון קוהרנטי שלפיו דאע"ש שווה חמאס שווה איראן שווה נאצים. אלא שטיעון זה אינו מתיישב עם מטרות מבצע "צוק איתן", ולמעשה מהווה ירייה ברגל בטיעון הישראלי. אם דאע"ש הוא חמאס, יש לשמר את שלטונו, להכיל אותו, ולקיים איתו דו-שיח של תותחים; כפי שישראל מנהלת בשנים האחרונות עם החמאס. אם דאע"ש הוא איראן, מדוע מטוסי חיל האוויר נחים בבסיסים ולא בדרך להשמדת הפרויקט הגרעיני של משטר האייתוללות?

כי התמונה היום מורכבת, סבוכה, כאוטית. אפילו יותר מכפי שהייתה אז, ב-6 באוקטובר 1973. אנשי קהיליית המודיעין של אוקטובר 2014 יכולים רק לחלום על היציבות היחסית של אוקטובר 73'. מבחנם יהיה בקריאה נכונה של המציאות.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10