"אני רוצה להיות בפוליטיקה אבל מחשבת נזק מול תועלת"

שנת האבל על מות אביה, הרב עובדיה יוסף, מייסד ומנהיג תנועת ש"ס, הסתיימה השבוע, ולחייה של בתו הבכורה עדינה בר שלום, המכהנת גם כיו"ר המכללה החרדית ירושלים, רק נוספו עוד כמה קונפליקטים בחיים. עומס בל יתואר של חזיתות, מאבקים, דילמות ופוטנציאל להסתבכות, לאישה החרדית שניהלה קריירה בעיצוב אופנה, הקימה מכללה אקדמית חרדית והספיקה לקבל תואר של דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בן גוריון ולזכות השנה בפרס ישראל. כל זאת לצד חיים חרדיים כבתו של הרב עובדיה יוסף על כל המשמעויות הנלוות לכך.

לכל הקונפליקטים האלה מתווספת בימים אלה התלבטות אישית עזה וממושכת: מצד אחד רצון "לקחת אחריות אישית", למעורבות בחברה ובמדינה, כלומר להיכנס לפוליטיקה; מצד שני, המשמעות של זה, הסיכון של זה וההשלכות על עתיד הלימודים האקדמיים לחרדיות ולחרדים בכלל, והמכללה האקדמית הירושלמית שלה בפרט. דילמות אישיות קשות ומורכבות עם השפעות חברתיות סביבתיות ומשפחתיות שחילונים יכולים לא להבין. לא בכדי היא, שתחגוג 70 בעוד ארבעה חודשים, אימא לשלושה וסבתא לנכדים, שומרת על מילותיה בקפידה, אומרת לא אומרת, אבל תמיד אפשר לדעת מה היא חושבת.

- אחד, איש ש"ס, מעריץ וקרוב מאוד לאביך אומר עליך: "היא האמת של אבא שלה, האמת לאמיתה וכול כולה - רק בלי הפוליטיקה ובלי מה שמסביב".

"אבא שלי נעזר באנשים כדי לעשות את הפוליטיקה ואת מה שהפוליטיקה מחייבת. אני, אין לי במי להיעזר. לצערי, לא הצלחתי לסחוף אחרי מנהיגות. אולי אצליח בעתיד הקרוב, אני תולה בזה תקוות רבות. בשביל להצליח בכך צריך ליצור רישות שיהיה הכי נכון לעשייה. לצערי, לא ידעתי לעשות את זה, לא חשבתי על זה קודם, והיום אני מרגישה שזה מה שחסר לי".

- מה היית רוצה?

"הייתי רוצה סביבי 100 אנשים - גברים, נשים, חרדים, דתיים, חילונים - שיהיו מאוד פעילים. שכשאני מדברת על נושא משמח יהיה לזה הד, וכשאני נאבקת שיצטרפו למאבק הזה, יובילו אותו, יסבירו ויזדהו אתו. שלא רק אני אתראיין, שיתראיינו גם הם. שיסבירו מה קורה כאן במכללה, מה כואב, מה צריך".

- פתחת בפוליטיקה של מדינה והצטמצמת למיקרו, למכללה.

"זה פועל יוצא. בוודאי שאני מדברת על השפעה רחבה על המדינה והחברה. המכללה זו ההתחלה. המכללה עושה שינוי חשיבה לכל מי שמצטרף אליה. אדם שלומד פה יוצא עם כלים לחיים, לישראליות, להוויה הישראלית. הוא צריך ויכול להתמודד עם כל 'החדש' הזה בשבילו, שבשבילי הוא לא חדש, כי אנחנו פה נותנים לו כלים".

- האם תיכנסי לפוליטיקה? נראה שזה בוער בך.

"שאלה קשה. אין לי אלא לתת דוגמה: כשאבא שלי החליט ללכת לפוליטיקה לפני שלושים שנה, אימא שלי ואני התנגדנו מאוד. הפוליטיקה יורדת לחיים של המנהיגים שלה, לכן אנחנו לא רואים מנהיגים בקנה מידה שראינו בעבר".

- אולי את הופכת את היוצרות והמנהיגים חלשים ואז "יורדים לחייהם"?

"אני יודעת שאנשים טובים שיש בהם את חיידק המנהיגות - פוחדים. אני פחדתי פחד מוות כשאבי הלך לפוליטיקה. פחדתי מהבוז, פחדתי מהלעג. אני יודעת שנתפסים לכל מילה, מדגישים כל חולשה אנושית ומעצימים אותה כאילו הייתה האדם כולו".

- מי עושה את זה?

"גם התקשורת וגם המתנגדים לקו החשיבה הזה".

- וזה מה שעשו לאבא שלך?

"בטח, בוודאי, הרבה פעמים".

- מה השיב אביך להתנגדות של אמך המנוחה ושלך?

"אבי קיבל את מה שאמרנו ורק אמר: 'ומה אומר לקדוש ברוך הוא - שאני חסתי על כבודי ולא על עם ישראל?'"

- ולימים, כשהיו התנפלויות על הרב ועל מפלגתו האם הוא היה מודע לעוצמה?

"בוודאי. אבא שלי קרא עיתונים בשעת הארוחה, בעיניים מרחפות ובקריאה מהירה. תמיד שמע חדשות, תמיד ידע מה קורה בארץ. הוא גם לקח בחשבון את מה שיעשו לו. אנחנו, אמי ואני, זה לא שפחדנו מהלעג שיעשו לו, אנחנו פחדנו שתיפגע השליחות שלו בעולם התורה, ייפגע הרצון שלו להנחיל פסק אחד לכולם, פסיקה מקלה על עם ישראל, רצון לעשות נפשות בין הרבנים שילכו בעקבותיו. חששנו שזה ייפגע, שאנשים יקבלו אותו כפוליטיקאי ולא כתלמיד חכם".

- עברו 30 שנה מאז ייסד אביך את ש"ס. כשאת מסתכלת אחורה את חושבת שצדקת בזמנו כשהתנגדת שייכנס לפוליטיקה?

"בזה ברוך השם אימא ואני התבדינו לחלוטין. עולם התורה של אבי נשאר שלם כשהיה, והעולם החברתי שלנו, של עדות המזרח, פרח והתעצם, החזיר גאווה ושמחה".

"מחשבת את הנזק מול התועלת"

בר שלום עדיין לא נכנסה רשמית לפוליטיקה, אבל ביטוי לדעותיה הפוליטיות ניתן כאשר לפני מספר שנים חתמה על "יוזמת השלום" והייתה חברה במועצה הציבורית של יוזמת ז'נבה. צעד זה עורר לא מעט ביקורת בקהילה המורחבת שלה, אך בר שלום לא מתרגשת.

"אז כתבו נגדי, אז מה?", היא אומרת. "אבא שלי עבר את הסכם אוסלו וגיבש את דעתו המדינית כאשר מול ביתו הפרטי הפגינו נגדו יומם ולילה. אבא שלי אמר שחברי הכנסת של ש"ס ימנעו מהצבעה על הסכם אוסלו, כאשר ידע שיש מספיק קולות בעד וההסכם יעבור. הקולות מול בית הורי היו רמים וקשים, הם התעקשו לעשות את זה מול הבית ולא במשרדים. אלה היום ימים אכזריים ביותר שקשה לי לסלוח עליהם. זה פגע קשות באבי ובעיקר באמי, לאבא כאב בעיקר הכאב של אימא".

- אז מתי נראה אותך בפוליטיקה?

"אני על יד הפוליטיקה עכשיו, אבל אני לא בתוכה ואני מאוד מתלבטת אם להיכנס. אני כל הזמן מחשבת את הנזק מול התועלת. מצד אחד, אני מרגישה רצון להיכנס בגלל האחריות האישית, אני לא רוצה לבטל את האחריות שלי על מה שקורה בארץ והיא צריכה לבוא לביטוי. מצד שני, אני לא רוצה שהכניסה שלי לפוליטיקה תפגע במכללה. אם זה יקרה - אז אני לא שם. חד-משמעית. המכללה חשובה לי יותר כי זה העתיד של כולנו, זה השינוי שכולנו מצפים לו".

- בראיון עם אריה דרעי ב"גלובס" לפני כשנה שאלנו אותו מדוע אין מעורבות של נשים בש"ס, והוא השיב שאלה הנשים שלא רוצות. את האמירה הזאת שמענו גם מכמה וכמה בכירים בכל המפלגות החרדיות - אשכנזיות וספרדיות.

"אני נפגשת לאחרונה עם קבוצות גדולות של נשים חרדיות מכל הזרמים ששואלות את עצמן מדוע יימנע מהמדינה שנשים כל כך מוכשרות ייקחו חלק בעשייה בה, גם הפוליטית. המשפט אולי מסורבל אבל המשמעות שלו ברורה. יש עניין ורצון להשתלב, אבל יש לעשות את זה באופן שהתמורה תהיה מרובה מהבעיה".

- הנשים חוששות שלכניסה לפוליטיקה עלולה להיות השפעה לא חיובית על המשפחה, עד כדי התנכלויות.

"נכון, ואני לא רוצה להרחיב עוד. גם כך זו בעיה קשה ביותר".

- אז מה הסיכוי שנראה אותך מתמודדת בבחירות הבאות?

"אני באמת לא יודעת, ומשגע אותי שאני עוד לא יודעת. אני כל כך רוצה להיות שם, אבל כל כך חוששת שזה יפגע במכללה".

- היו לך ויש לך הצעות להצטרף - מתנועות חרדיות או גם אחרות?

"שאלה מיותרת".

- הצעה מכיוונו של משה כחלון?

"לא אומר אף שם".

- מתי תחליטי?

"כשיכריזו על הבחירות, לא קודם".

- 31 שנה להקמת ש"ס ונראה שהאפליה נשמרת - רמת מסלולי הלימוד הספרדיים נמוכה יותר, ראשי ש"ס שולחים את ילדיהם לישיבות אשכנזיות והם בעצמם מפטפטים יידיש חופשי. למה זה קרה?

כי ש"ס לא השכילה, לדעתי, להקים מספיק מוסדות משלה. ודאי שקיימים כאלה, חלקם מפוארים, אבל חלק אחר לא, לא ברמה של בתי הספר והישיבות האשכנזיות, לבנים ולבנות. עם זאת, באיזשהו מקום אני שמחה שאנחנו מבינים ורוצים להתחבר לאליטות, להיות האליטות. אני רוצה שנשמור על הייחודיות שלנו, ובמקביל חשוב שנהיה במסלולים שמעניקים רמה גבוהה במיוחד של לימודים".

- אבל בפועל שום דבר לא ממש השתנה.

"בוודאי שהשתנה, אבל לא מספיק. יש היום תיכונים חרדיים שמכניסים לימודי אקדמיה. בית הספר 'בית יעקב' של ש"ס בפתח תקווה כבר הכניס לימודים של האוניברסיטה הפתוחה למסלולי הלימוד שלו. בסמינרים מלמדים הנדסאות, עיצוב פנים, תכנות מחשבים ועוד. יפה דרעי פתחה אצלה בסמינר מסלול אקדמי, את המכללה למהנדסים. כשאני הקמתי את המכללה האקדמית היא אמרה לי שאסור לעשות את זה, והנה היום היא מתחברת לזה. אז בוודאי שיש שינוי עמוק ויסודי, אבל לא מספיק עמוק ולא מספיק מהיר".

- השאלה היא האם חרדים וחרדיות בוגרי ובוגרות המכללות האקדמיות מצליחים להשתלב במקומות עבודה שהם גם חילוניים?

כן, לא קיימת בעיה ייחודית לבוגרים חרדים וחרדיות. עם זאת, קיימת בעיית השתלבות בעבודה למי שלומדים לתואר כללי, לא ממוקד. גם לחילונים קשה למצוא עבודה בתארים כאלה. מי שמתמקצע - בעבודה סוציאלית, הנדסת מחשבים, לוגיסטיקה וכלכלה, מקצועות התרפיה למיניהם ועוד - מחכים לו כבר בשנה השלישית ללימודים".

- אבל אתם לא מרגישים שלעסקים יש בעיה בצורך להתאים את מקום העבודה הקיים לעובד החרדי - בתנאי הכשרות, התנור, המיקרוגל, הגבלת לבוש נשים וכדומה?

"בואו נדבר על תלבושת בעבודה. לא תראו באנגליה ובארה"ב מה שרואים כאן. לא תראו אישה בגופיה בשום בנק או משרד. יש מוסר עבודה שמחייב להתלבש בהתאם. נשים בדרך לעבודה נועלות נעל שטוחה ובעבודה נעלי עקב, וזו דוגמה שולית ביותר. יש לתת כבוד לאדם, ללקוח שמגיע, ולא חשוב אם הוא שומר מצוות או לא. מקום עבודה זה לא שפת הים. לטעמי, אישה שמכבדת עצמה תגיע לעבודה בלבוש הולם, וממש לא קשור אם עובד איתה חרדי".

- הנה את מעבירה לאחרים את האחריות על אי-ההשתלבות.

"כן, בהחלט, למקום העבודה. אני לא מכוונת לכך שנשים יתלבשו כמו 'דוסיות', רק שיכבדו את עצמן ואת מקום העבודה, וזה בכלל לא עניין של צניעות דתית. חוץ מזה, אין באמת בעיות או מגבלות בהשתלבות. מכשיר מיקרוגל הוא דבר שולי במחיר, תנור לא נחשב במקומות עבודה, ועם כל השאר אנחנו מסתדרים ומסתדרים אתנו".

- אישה שיש לה 5 ילדים ויותר באמת יכולה להשתלב בעבודה?

"כן, הן עובדות והן עובדות טובות, גם נשים שיש להן מעל ל-10 ילדים. אני לא אוהבת את זה כי הנשים הללו הופכות להיות עבד של החיים ולא כל אחת רואה בזה ברכה. אני רוצה שאישה תעבוד גם בשביל ההעצמה שלה וגם בשביל הפרנסה, אבל לא רק בשביל הפרנסה משום שאז היא תהפוך לממורמרת".

- מצד אחד את מקימה מכללה שמעודדת נשים ללמוד ולעבוד, מצד שני, את לא נלהבת מכך שנשים עם הרבה ילדים יעבדו.

"אני רוצה שנשים ילמדו לימודים אקדמיים ויצאו לעבודה בשביל ההעצמה שלהן, וגם כדי שיהיה להן מקצוע שבו ירוויחו יותר כסף ולא יצטרכו לעבוד בשתי משרות כדי להביא פרנסה הביתה".

בר שלום מציינת כי בתוך כ-15 שנה חל גידול חד במספר החרדים בעולם האקדמי. "זה הליך איטי וקשה, מטבע הדברים. יחד עם זאת, רק 14 שנים שיש השכלה גבוהה לחרדים. כשאני התחלתי ב-2001 היו 50 סטודנטים חרדים בכל הארץ כולה והיום אנחנו 8,000. אין לזה אח ורע בתרבות שלנו שיש כזאת עלייה גבוהה ויציבה. עם זאת, השנה אנחנו חווים קיפאון מסוים".

- למה?

"בגלל חוק הגיוס. כשהחרדים מרגישים איום הם מתכנסים בתוך עצמם בעוצמה, נסגרים בתוכם כדי להתחזק. אין ירידה כללית במספר, אבל יש קיפאון. בדיוק כמו שיש קיפאון בגיוס חרדים לצבא".

"בזכות ולא בחסד"

המכללה החרדית בראשות בר שלום נפתחה בחודש אדר, מרץ 2001, עם 23 נשים. עשר שנים אחרי, ובמכללה כבר היו 1,200 סטודנטים וסטודנטיות שאושרו על ידי מוסדות המועצה להשכלה גבוהה. מי שמלמד במכללות החרדיות הם מרצים מהאוניברסיטאות המתוקצבות, כאשר במכללה החרדית ירושלים מדובר במרצים מבר אילן ומבן גוריון. נשים יכולות להרצות רק בפני נשים, ואילו גברים יכולים להרצות בפני שני המינים. בין החוגים במכללה תמצאו תואר ראשון בעבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, הפרעות בתקשורת, תרפיה ומוסיקה, מדעי המחשב ותקשורת ומדעי המדינה. הנשים דומיננטיות כאן - בממוצע שני שלישים הן נשים והיתר גברים.

את פתיחת המכללה החרדית הראשונה במגזר, אבל לא האחרונה מאז, ליוו התנגדויות קשות, סערה בעולם החרדי הספרדי והאשכנזי, כמו גם פשקווילים, כרזות קיר לוחמניות ומלאות שטנה. בר שלום עמדה בזה כשבצדה האחד אביה - מרן, גדול הדור, ומצדה השני האיש שלה - הרב עזרא בר שלום מבית הדין הרבני הגדול. מאז, מאבק הנשים והגברים ללימודים אקדמיים נרגע משהו, יותר נכון נראה שעבר למחוזות של המשפחה והקהילה הפרטית. והנה, אולי במסגרת רשימת הקונפליקטים הארוכה מדי שהיא בין כה חיה בה, פרצה בחודשים האחרונים חזית חדשה ודי בלתי צפויה, וזאת שנים אחרי שקיבלה אישור ממוסדות הדת ואחרי שמספר המוסדות האקדמיים החרדים עולה שנה אחר שנה ומספר התלמידות והתלמידים מזנק מדי שנה. לאחרונה התיישב על כיסאו של הרב עובדיה יוסף, הרב שלום כהן, נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס. המכתב הפומבי הראשון שפרסם כנשיא קרא לבנות החרדיות לא לפנות ללימודים אקדמיים, אפילו לא במכללות החרדיות. בסביבתו הוסיפו את המילה "חורבן".

"אני לא אומרת מילה אחת על שום רב, בשום עניין, קטונתי. לי יש את האישור של אבי הקדוש, הרב עובדיה יוסף, זיכרון צדיק לברכה, ואתו חתומים כל חברי מועצת התורה, כמו גם אישור של כל חברי בית הדין הגדול של מדינת ישראל", היא אומרת.

בדקנו ומצאנו שהרב שלום כהן היה חבר מועצת חכמי התורה בעת שהרב עובדיה עמד בראשה, לא כך? אנחנו שואלים, ובר שלום, אישה ששפתה קולחת ומדויקת ולה תשובה ודעה לכל מה שקורה, נעצרת כאן ושותקת. אף לא מילה אחת יותר בנושא הזה. היא אפילו לא נראית כמי שמתאמצת לשתוק, זה בא לה בטבעיות. עם כל הקונפליקטים בחייה זו כנראה הדרך לשרוד.

- למה הוחלט להקים מכללה אקדמית לחרדים וחרדיות?

"עשינו זאת כדי לתת הזדמנות שווה לאוכלוסייה חרדית, גם להתפרנס וגם להגיע לעמדות מפתח. כשאלי ישי היה שר העבודה והרווחה, אבי שאל אותו למה הוא לא ממנה חרדים לדירקטוריונים כדי שישפיעו על החברה ועל כלכלת המדינה. התשובה שלו הייתה שאין לו חרדים אקדמאיים שהוא יכול למנות, שכן אחד מתנאי הסף להתמנות לדירקטוריונים הוא תואר אקדמאי. אני רוצה שחרדים ייגשו למכרזים ויתמנו לתפקידים ולדירקטורים - בזכות ולא בחסד. חסד זה שמקצים תפקידים לאוכלוסייה מיוחדת, מה שמכנים אפליה מתקנת. אז לא - שיתמודדו וייבחרו בזכות עצמם, ואני מדברת על גברים ונשים, גם אבי דיבר על שני המינים".

הצמיחה הנאה בחוגים ובמספר התלמידים במכללה נעצרה לפני שנתיים. בשנת 2012, הכינה המועצה להשכלה גבוהה תוכנית חומש חדשה לאוכלוסייה החרדית בכלל, ובפועל הפריטה את מוסדות הלימוד. במקום שיהיה מוסד אחד גדול בכל עיר שיש בה ביקוש חרדי, שיכיל את כל תוכניות הלימוד לחרדים, הם יזמו הפרדה בין המכללות, עם סוג של תחרות ביניהן. המועצה להשכלה גבוהה גם הפרידה בין המכללות לחרדים למכללות למה שמכונה "חרדלי"ם" - חרדים דתיים-לאומיים, ובעצם אסרה על מכללות אקדמיות שהוגדרו חרדיות לקבל אותם לשורותיהן.

כך קרה שבשנת הלימודים הקודמת, תשע"ד, היו במכללה של בר שלום 860 תלמידי אקדמיה. בשנה שתפתח בימים הבאים, תשע"ה, יהיו 750 תלמידים ותלמידות, רק רבע מהם בנים. כתוצאה מהירידה הדרמטית במספר התלמידים והפגיעה בהכנסות, נכנסה המכללה לגירעון, שהגיע לדבריה של בר שלום ל-3 מיליון שקל.

- איך נכנסתם לגירעון?

"המכללה מימיה לא הייתה קודם בגירעון, אבל המהלך הזה הכניס אותנו לגירעונות תקציביים קשים. זו הייתה מכה קשה שחיינו בה שנתיים תמימות. הייתי בתחילה אובדת עצות. הבניין פה בגן הטכנולוגי בירושלים שכור, ואנחנו מחויבים לחוזה שמתייחס ל-1,200 תלמידים. כשנכנסנו לפה לפני 6 שנים השקענו מעל ל-5 מיליון שקל בהתאמת המקום לצרכים שלנו, ועוד לא גמרנו לשלם את זה".

- מה מצבכם עכשיו?

סיימנו שנתיים קשות מאוד, ולא רק אנחנו, אבל בינתיים הצלחנו לעשות כמה גיוסי כספים, צמצמנו כוח אדם, ייעלנו. השנה הצלחנו סוף סוף לצמצם את שטחים ולהגיע להסדר עם השותפים של הגן הטכנולוגי. לצערי הרב מאוד, גם נאלצנו לוותר על המעון. מדובר במעון לילדי סטודנטים שמסובסד בעזרת משרד הכלכלה, ל-60 תינוקות, מגיל 3 חודשים עד גיל 3 שנים. השנה נקבל רק 40 תינוקות, אבל בינתיים קרה עוד משהו שמאוד צורם לי...".

- את נסערת, מה קרה?

"הוחלט כי החל מהשנה הבאה, תשע"ו, לא יסבסדו עוד תינוקות של סטודנטית שבעלה הוא אברך. זה אומר שסטודנטית שמשלמת היום 750 שקל לתינוק במעון תצטרך לשלם 1,800 שקל לחודש. מאחר שזה בוודאי לא יביא לזה שהאברך יפסיק את לימודיו, הרי זה בלי ספק יביא לזה שהיא, רעייתו הלומדת, תפסיק ללמוד במכללה. וזה אחרי שהכול מדברים ומדברים על חשיבות הלימודים והיציאה לעבודה. אני באמת לא מצליחה להבין מה קורה פה".

- עוד עניין כספי אחד, שמך, שמו של אביך ושל בעלך, הולכים לפנייך. את לא נוסעת להתרים כספים למכללה? הרי זה מה שעושים כל נשיאי האוניברסיטאות.

"אני מתרימה, מנסה, אבל אני לא מקצועית בהתרמה, אין לי אנשי מקצוע שמיומנים בזה כמו שיש לאוניברסיטאות ולבתי החולים ולאחרים, ואין לי תקציב לשלם לאיש מקצוע".

- את לא מסתובבת בעולם?

"מעט. כשהסתובבתי בעולם דווקא הצלחתי, אבל גייסתי למלגות ולא לשוטף. בכלל, בשנתיים האחרונות הייתי שקועה במלחמת הישרדות של המכללה. התייצבנו. אני מתפללת לפתיחת תשע"ה בסימן עלייה, ואני מקווה שבעתיד אוכל גם להביא יותר כסף, מה שקרוי תרומות, למען יותר תלמידים".

- אגב, פורסם בעבר שהייתה לך כיתה מיוחדת ל"סלבריטאי" המגזר, זה נכון?

"כן, נכון. הייתה כיתה ללימודי תואר שני לנשים מנהיגות שלמדו לנהל ולהוביל מהלכים ליישוב סכסוכים בקרב הקהילות שלהן, בחברה בכלל, וגם בינינו לבין ערביי ישראל. אתם קוראים להם 'סלבריטאים'? ניחא, אני קוראת להן נשים מיוחדות מאוד. הן סיימו את הלימודים, ולצערי אני לא מצליחה לפתוח מחזור חדש בגלל שרמת האנגלית בקבלה לתואר אינה מספקת... צריך לעבוד גם על זה".

"ההורים שלי האמינו במה שהמורים האמינו אז - שאישה מזרחית צריכה ללמוד לתפור"

- שתינו ממוצא עיראקי, ובנערותך, כמו בנערותי - את חרדית ואני חילונית מתיכון "קלעי" בגבעתיים - מנהלי בתי הספר שלחו אותנו ללמוד תפירה.

"זה היה העניין: את כל הבנות הספרדיות שלחו ללמוד תפירה, לא משנה מי ומה, רוצה לא רוצה, מתאימה לא מתאימה. כל התיכונים, חילונים כחרדיים - הספרדיות מתאימות לתפירה. זה הכניס בי כל כך הרבה כעס".

- רק שההורים שלך נכנעו למורים ואילצו אותך ללמוד תפירה, וההורים שלי התנגדו.

"ההורים שלי לא נכנעו למורים, הם חשבו בדיוק כמוהם. הם לא האמינו באישה עובדת. הם האמינו במה שהמורים האמינו אז - שאישה מזרחית צריכה ללמוד לתפור כדי שיהיה לה תחביב. שתשב בבית ותתפור לעצמה ולאימא שלה שמלה יפה. ועשיתי את זה, שנים עשיתי את זה. תפרתי, זה היה המקצוע שלי, תופרת. כך גם פרנסתי את הבית בתחילה.

"זה היה קשה, קשה היה להשלים עם זה, אבל אני לא אדם שמסתכל רק על הפחות טוב, אני מסתכלת על הצד הטוב. למדתי לאהוב את זה ובגיל מבוגר זו כבר הייתה הבחירה האישית שלי. אני מאוד אומנותית בנשמתי, כל המשפחה שלי כזאת, ולמדתי לשלב את זה בעבודה. בגיל מבוגר יותר גם הייתי שותפה להקמת בית אופנה, ואמרתי שאם אני כבר תופרת אני רוצה לעשות את זה הכי טוב שאפשר אז הלכתי להשתלם בשנקר. בסופו של דבר אהבתי את זה. עד גיל 50 זה היה העולם שלי".

הזוגיות השוויונית של בר שלום

פוטנציאל נוסף לקונפליקט אפשרי בחייה של בר שלום הוא האב ובן הזוג: הרב עובדיה יוסף ז"ל והרב עזרא בר שלום, יבדל לחיים ארוכים, דיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, שעדינה בר שלום קוראת לו "אישי", האיש שלי.

- בעברית חילונית צינית היינו שואלים "מי הבוס?" - האב הגדול שפסיקותיו אישרו ואפשרו את המכללה, או הרב הגדול שבבית הפרטי?

"קונפליקט? אין שום קונפליקט. אישי מאוד מחובר למכללה, נמצא כאן, עוזר ומסייע, מעורב ושותף מלא לעשייה. אבא שלי לקח על הכתפיים הרחבות שלו את כל המותר-אסור, הוא ה-מנהיג של הדור הזה, יכול היה לקחת על עצמו את השינוי הדרמטי שעשה בחברה ואת הצעד הנועז של השכלת חרדים. רב, ככל שהוא גדול בתורה, לא יכול לקחת על כתפיו שינויים בעוצמות כאלה".

- האם הצלחת ליישם את ערכי השותפות והשוויון שאת מדברת עליהם גם בביתך הפרטי, עם בן הזוג, שהוא דיין בבית הדין הרבני העליון?

"כשנישאנו, בעלי היה בן ישיבה ואני פרנסתי את הבית שבע שנים מעבודות תפירה. ואז בעלי בא ואמר שהוא רוצה לעזור לי. לעזור לי, כן זאת השפה שאנחנו רגילות לה אצלנו. הוא 'עוזר לי' עם הילדים, הוא עוזר לי במטבח. הרגשנו ששותפות היא הדבר הנכון ביותר עבורנו, שלא רק אישה מפרנסת ולא רק גבר מפרנס. אנחנו שנינו לוקחים אחריות משותפת על החיים שלנו, להגיע לרווחה כלכלית, להצלחה".

- הוא, רב גדול, אחד מעשרת גדולי דייני ישראל, שותף בעבודות הבית?

"כן בוודאי, אין שאלה בכלל. אצלנו בשולחן ליל השבת יש מזמורים ודברי תורה ויש גם ויכוחים פוליטיים. אנחנו חיים את זה, בעיות ברומו של העולם הגדול. אנחנו משפחה מעורבת בפולמוס הישראלי הרחב. חילונים-חרדים. אני לא מרגישה כאישה שכל התפקיד שלי הוא לדאוג לנשים לשיעורי תורה, לשיעורי בית".