משחק העונה (שעברה)

1. קרית שמונה מוליכה את הטבלה, מכבי ת"א הפסידה בבאר שבע, ואנחנו רק במחזור הרביעי. ועדיין, הניצחון של מכבי ת"א אמש (ב') הוא יותר מאשר משמעותי. אחרי הכל, כשכולן כבר משחקות נגד כולן, ומתפזר אבק ההפתעות והשזרועים והמומנטומים, יישארו פה שתי קבוצות: האלופה והטוענת לכתר, מכבי ת"א ומכבי חיפה.

ולכן הניצחון של מכבי ת"א הוא סופר משמעותי, בעיקר עבור עצמה. לקחת פה אליפות שלוש שנים ברציפות זה לא עניין של מה בכך. מכבי חיפה עשתה זאת לאחרונה ב-2006 ולפניה הפועל פ"ת ב-1961. הניצחון אתמול לא מבטיח למכבי ת"א שום אליפות, אבל הוא יוצר פער תת-הכרתי שהוא מאוד משמעותי להמשך הדרך.

ויותר מזה, מהלך המשחק הוא דוגמא מובהקת לכך שיש עדיין פער מקצועי של מדרגה שלמה בין מכבי ת"א למכבי חיפה. האורחת הופיעה פחות או יותר עם אותו הרכב של העונה שעברה. בעצם פחות. בלי דקל קינן היא עלתה עם אוראל דגני כבלם. עם הגנה כזו, מובנת בהחלט ההחלטה של פאקו לא להשתמש בחלוצי מטרה. בן בסט ובדש עלו מהספסל, פריצה כלל לא היה בסגל. אם מיטרוביץ' לא היה רצוי אצל אוסקר, נדמה שפריצה צריך להבין את הרמז של פאקו: בינואר מתחילים בסקנדינביה בהכנות לעונה הבאה.

עם הגנה כזו - וזה כולל את מגיני הנבחרת משומר וטוואטחה - אין לחיפה יכולת לקרוא תגר על האליפות. סטאנוייביץ' בא עם תכנית משחק ברורה, לנצל את האיטיות של בלמי מכבי, והיה קרוב ב-20 הדקות הראשונות לפחות ארבע פעמים ליתרון, אבל הוא הפסיד באותה דרך שהוא חשב לנצח. אם פאקו יכול להרשות לעצמו לאבד את קרלוס גרסיה, ועדיין לא להסיט את עמרי בן הרוש לעמדת הבלם, אלא לעלות במחצית השנייה עם קשר אחורי בן 19 כבלם (דור פרץ), אז העומק ושאר הרוח שבהם מצוידת מכבי, הם בפער עצום מזה של חיפה.

יעקב שחר בנה את העונה הזו על שלושה מרכיבים: אצטדיון חדש שיביא לכמות מנויים חסרת תקדים, יוסי בניון שיקדם את מכירות המנויים לא פחות מהאצטדיון, ומאמן זר שיביא איתו שחקנים מוכחים, נניח אידריסו כזה. מכבי חיפה הופיעה אתמול ללא שלושת המרכיבים האלה. המשחק היה בבלומפילד, כך שלקהל שלה לא היה כלל משקל. בניון לא שיחק ולא היה לה מקור השראה וטיפת כריזמה על המגרש, ואידריסו עשה מעשה כזה חסר אחריות לפני הפגרה, שאת המשחק הזה - בו למימדים הפיזיים שלו היתה יכולה להיות משמעות - הוא הפסיד.

מעבר לכך, וזה צריך באמת להדאיג את חיפה: אחרי מספר משחקים שבהם עטאא ג'אבר עלה כקשר אחורי, הועדף על פניו הפעם גוסטבו בוקולי. לא זו בלבד שבוקולי לא היה ולא יהיה קשר אחורי (מה זה אומר על קובי מויאל?), המשמעות היא לוותר על תוצר מחלקת הנוער המפוארת של חיפה לטובת שחקנים מבוגרים. התשובה של פאקו הייתה דור פרץ. על הספסל גם ישב שון גולדברג. אלה שחקנים שלפני שלושה חודשים שיחקו בטורניר גמר אליפות אירופה עד גיל 19. אם מכבי ת"א תזכה באליפות שלישית ברציפות, יש כאן פתח גם לאליפות רביעית וחמישית.

תשאלו במנצ'סטר סיטי, תשאלו ביובנטוס: כדי להפיל שושלות כמו של יונייטד ומילאן, היה נדרש הרבה יותר מאשר עודף תקציבי עצום. שושלת מורכבת מממון ומצוות שחקנים שרץ כמה שנים. חשבנו שמכבי חיפה תהיה מסוגלת להרבה יותר.

2. אי אפשר לא להתייחס לאוראל גרינפלד. נכון, ייתכן והיה צורך לנהוג בפחות סלחנות כלפי טל בן חיים, וכנראה שלא הייתה הכשלה במיאוץ של בן חיים, אז גם לא כרטיס אדום למשומר, אבל היו שם שישה שופטים, וזה מה שהם ראו. באיגוד השופטים גאים בשופט כזה או אחר שמסומן לקראת יורו 2016 או יורו 2020, וואטאבר, אבל במאגר השופטים יש מעט מאוד שופטים שבאמת רואים הכל, או לפחות את הרוב. הליגה הולכת ומתקדמת כל הזמן - במתקנים, בכספים, באנליזות, בפרסונות - אבל רמת השיפוט הולכת אחורה. ככל הנראה, להיות שופט כדורגל היום זה בערך כמו להיות שחקן בליגה לאומית: אין הרבה סיבות ללכת על זה. ברגע שיהיו ספונסרים, וכספים יותר גדולים, הסקטור הזה ישנה את פניו. כרגע זה מה שיש.

3. למישהו היה איזה ספק מי יכבוש את השער שיכריע את ההתמודדות?