סקאלות אחרות לחלוטין: איפה היורוליג ואיפה הצ'מפיונס ליג

למרות הכסף הגדול שיש בידי חלק מהקבוצות במפעל הכדורסל האירופי - המרחק הכלכלי שלו ממקבילו בכדורגל עדיין בלתי מושג

מילוס תאודוסיץ' שחקן צסק"א מוסקבה / צלם: רויטרס
מילוס תאודוסיץ' שחקן צסק"א מוסקבה / צלם: רויטרס

השוואות כלכליות בין כדורסל לכדורגל אירופי אסור לעשות. אבל בואו נעשה את זה בכל זאת: "הדיאריו גול" הספרדי מפרסם כי התקציב הכולל של 24 הקבוצות שמשתתפות העונה ביורוליג יעמוד על כ-375 מיליון אירו. לעומת זאת - לא פחות מחמש קבוצות כדורגל - ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד ופ.ס.ז' - רשמו (כל אחת) בעונה שעברה הכנסה גבוהה יותר מכך.

אלופת אירופה מכבי ת"א רחוקה מלהציג את התקציב הגבוה ביותר במפעל האירופי: הצהובים מעמידים העונה תקציב שמוערך בכ-16 מיליון אירו. היריבה של מכבי הערב (ה', 19:00), צסק"א מוסקבה, היא העשירה ביותר: 44.3 מיליון אירו תקציב, לפי "דיאריו גול". במקרה הזה כבר ראינו שהכסף לא בהכרח מדבר: למרות שהרוסים עומדים בראש רשימת התקציבים של היורוליג כבר מספר שנים, הם לא מצליחים לתרגם זאת להצלחות על הפרקט ולא זכו במפעל האירופי מאז 2008. בעונה הקודמת הסתיימה הריצה של צסק"א בהפסד למכבי ת"א בחצי גמר הפיינל-פור במילאנו.

מחלקת הכדורסל של ריאל מדריד מציגה את התקציב השנתי השני בגובהו ביורוליג - 27 מיליון אירו - מעט יותר משל יריבתה הגדולה לליגה הספרדית, ברצלונה (25 מיליון אירו). נפטונאס קלייפדה הליטאית וזגורזלק הפולנית הן הקבוצות בעלות התקציב הכי נמוך (2.6 מיליון אירו כ"א).

***

עם זאת, שלוש הקבוצות שהוזכרו פועלות בשונה לחלוטין מהמודל של מכבי ת"א: בעוד שהצהובים מעמידים תקציב שבנוי פחות או יותר סביב ההכנסה הטבעית שהם מייצרים (מכירת כרטיסים ומנויים, השכרת תאי צפייה, זכויות שידור, ספונסרים וכו'), הקבוצות אחרות משיגות את הכסף מגורמים חיצוניים עליהם הן נשענות. ריאל מדריד וברצלונה חיות באופן כמעט בלעדי מקבוצות הכדורגל של המועדונים שממנות אותן; צסק"א, שכבר שנים ארוכות לא בבעלות "הצבא האדום", נשענת על הספונסר העיקרי שלה ומי שהפך באופן רשמי לבעלים של המועדון - חברת כריית המתכות נורילסק ניקל, המקושרת מאוד לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. עד כמה צסק"א יכולה להיות רגועה עם ספונסר כזה, אפשר להבין מהתוצאות שפרסמה נורילסק החודש: את ששת החודשים הראשונים של 2014 סיימה עם הכנסה של 5.7 מיליארד דולר ורווח נקי של 1.4 מיליארד דולר. יתרות המזומנים של החברה עומדות על 2.3 מיליארד דולר.

מעבר לכך, צסק"א ממשיכה ליהנות מהסכמים שהמדינה "מסדרת" לה. בתחילת החודש חתמה על חסות ראשית עם חברת התעופה אירופלוט שבשליטת ממשלת רוסיה, ודאגה בתמורה ששמה יתנוסס על חזית החולצה במשחקים (החברה התחייבה להטיס את צסק"א לכל משחקיה בחו"ל).

השאלה הגדולה סביב המודלים הכלכליים השונים שמעמידות קבוצות היורוליג העשירות, היא עד מתי הן ימשיכו להסתדר עם תוכניות הפייננשל פייר-פליי שמנסה היורוליג להשית. ביורוליג מתעקשים להמשיך ולהוציא לפועל את התוכנית שמזכירה את המודל שכפה מישל פלאטיני על קבוצות הכדורגל באירופה, ואף משתמשים באנשי הכדורגל האירופי כדי להבין את המודלים השונים. כך למשל, אחד מהדוברים שהוזמנו בקיץ האחרון לדיון שעשה היורוליג בנושא הפייננשל פייר-פליי ורעיונות חדשים לפתח את הכלכלה של הארגון, היה אנדראה אניילי, נשיא מועדון הכדורגל של יובנטוס.

לא סתם מתעקשים ביורוליג על ניסיון לייצר מודל כלכלי חדש: בשנים האחרונות התברר שגם קבוצות גדולות יכולות להיעלם או להימחק בין-רגע, אחרי שבעל הבית או הספונסר העיקרי מחליט לנטוש. הדוגמה האחרונה היא סיינה האיטלקית שעשתה את זה בתזמון משלם עבור היורוליג - באותו יום קיצי, ביולי האחרון, שבו ישבו ראשי היורוליג במשרדים בברצלונה לדון בפרטי הפייננשל פייר-פליי של הכדורסל האירופי, נכנסה סיינה - אחת מהקבוצות הגדולות בכדורסל ביבשת בעשור האחרון (שמונה אליפויות איטליה, חמישה גביעים, שתי הופעות בפיינל-פור האירופי) - באופן רשמי להליכים של פשיטת רגל, במסגרתם הוחלט כי תחל את דרכה העונה בליגה הרביעית באיטליה.

***

הבדלים מהותיים נוספים מהכדורגל ניתן למצוא במערך הספונסרשיפ. טורקיש איירליינס, המאמצת הראשית של המפעל שמחזיקה גם בזכויות השמיות של היורוליג ("טורקיש איירליינס יורוליג"), משלמת עבור הזכות הזאת כ-6 מיליון אירו בלבד בשנה. כהשוואה, לליגת האלופות של אופ"א יש שישה ספונסרים ראשיים, שתעריף הכניסה של כל אחד מהם כנותן חסות ראשי גבוה בפי שישה ומעלה מזה שמשלמת טורקיש ליורוליג.

מלבד טורקיש איירליינס, יתר הספונסרים הקטנים יותר של היורוליג, ביניהם ניתן למנות את את אדידס, ענקית ההימורים BWIN ויצרנית הבירות אפס - משלמים כ"א כ-2.5-2 מיליון אירו בעונה. בנוסף קיימים נותני חסות מדרג השלישי - לדוגמה חברת הכרטיסים מיד שנייה ויאגוגו - שמשלמים סכום אף נמוך יותר.

מה, אם כן, "נותנת" היורוליג לקבוצות מבחינה כלכלית? מאחר ובונוסים על השתתפות והישגים הם עדיין נמוכים מאוד (היורוליג חילקה בעונה שעברה 500 אלף אירו בלבד למשתתפות הפיינל-פור - מ-250 אלף אירו לזוכה ועד 50 אלף אירו לקבוצה שסיימה רביעית), היורוליג הציעה בעצם פלטפורמה מאוד רחבה: מהסיבה הזאת הגדילה את כמות המשחקים במפעל, שיכולה להגיע במקסימום ל-31 משחקים לקבוצה. הגדלת הפלטפורמה מאפשרת לקבוצות להציע יותר משחקים וחשיפה עבור הספונסרים, למכור יותר כרטיסים, להציע יותר משחקים לזכייני שידור וכו'. לכדורגל האירופי, שבו מציעים סכומי עתק, אין בעיה לשלוח את קבוצות ליגת האלופות באמצע העונה לפגרה בת חודשיים, ולהסתפק בעונה עם מקסימום 13 משחקים לקבוצה (שמגיעה לגמר).

השורה התחתונה של ההשוואה האסורה הזאת היא כזאת: אם קבוצה ישראלית רק תעפיל לצ'מפיונס ליג, היא תקבל מאופ"א - עוד לפני שכבשה שער והשיגה נקודה - סכום שמכבי ת"א תקבל במשך ארבע עונות מהיורוליג גם אם תזכה ארבע פעמים ברציפות באליפות אירופה.

צרו איתנו קשר *5988