שופט על גרירת כלב עד מוות: "כמו ציד, 3,000 שקל קנס"

למרות שהחוק בישראל קובע עד 3 שנות מאסר להתעללות בבעלי חיים, שופט בית משפט השלום בעכו, זיאד סלאח, גזר על המתעלל קנס מגוחך ועבודות שירות ■ משטרת עכו טענה בעבר: "השופט הזה מקל תמיד על נאשמים דרוזים"

כלב שנגרר במכונית / צילום: פרקליטות מחוז חיפה

מה ראוי להיות עונשו של אדם שהבחין בוקר אחד בכלב רעב וחלש בחצר ביתו, והחליט לקשור את רגלו של הכלב לרכב ולגרור אותו למרחק של מאות מטרים, דבר שגרם למותו בייסורים?

למרות שהחוק בישראל קובע כי דינו של עובר על חוק צער בעלי חיים הוא עד 3 שנות מאסר, ולמרות שהנאשם במקרה זה הודה והורשע - שופט בית משפט השלום בעכו, זיאד סלאח, מצא לנכון לגזור עליו עבודות שירות.

הנימוק היצירתי לגזר הדין המקל היה כי התוצאה של המעשה הנפשע והתוצאה של ציד חוקי שמתירה המדינה היא אותה תוצאה.

ההשוואה שבחר השופט סאלח לערוך, בין ציד חוקי למקרה ההתעללות בכלב, עוררה מחאה ציבורית כנגד גזר הדין המקל, ובשבוע שעבר הפרקליטות אף הגישה ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המקרה אירע בחודש אפריל 2013, אז הבחין סלימאן נאסר בן ה-44, תושב הכפר סמיע בגליל המערבי, בכלב עזוב מתחת לחלון ביתו. מעובדות כתב האישום עולה כי נאסר עינה את הכלב והתאכזר אליו, כאשר קשר חבל לרגלו, קשר את החבל למכוניתו וגרר את הכלב כשהוא נוהג במכוניתו מרחק של מאות מטרים, עד למזבלה שבפאתי הכפר, שם השאיר אותו פצוע קשות ונסע לדרכו.

הכלב נפצע קשות בעת הגרירה, נשם בכבדות וסבל מפצעים מדממים ומשיתוק ברגליו. וטרינר שהוזעק לטפל בכלב נאלץ להמית אותו המתת חסד, כדי לגאול אותו מייסוריו.

התביעה מטעם המשטרה, שדרשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל, הציגה בפני בית המשפט תמונות וסרטונים של הכלב לאחר ביצוע המעשה, ולמרות שנאסר הודה והורשע בביצוע העבירה שעונשה עד 3 שנות מאסר בפועל - השופט סאלח גזר עליו עונש של מאסר על-תנאי, 200 שעות עבודות שירות וקנס בסך 3,000 שקל, ואף נימק את החלטתו בכך שהוא אינו רואה הבדל בתוצאה שנגרמת בין הריגת כלב - לבין ציד המותר על-ידי המדינה.

"רשויות המדינה מאפשרות לפעמים פגיעה בבעלי חיים ואף קיפוד חייהם", ציין סאלח בגזר הדין. "טלו לדוגמה את חוק הציד, המאפשר הריגת עופות ובעלי חיים באמצעות ירי או באמצעים אחרים, כאשר בנדון אין להפלות בין ארנבת לכלב, אין להפלות בין חוגלה לצב".

בין היתר התחשב סאלח בכך שהנאשם הביע חרטה על מעשיו וכן בטענת פרקליטו של נאסר כי מאז המקרה הוא סופג גידופים ואיומים מצד פעילים למען בעלי חיים.

הזעם והערעור

גזר הדין עורר מחאה ציבורית, בטענה כי מלבד גזר הדין המקל, הוא מהווה התעלמות בוטה מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שניתנה אשתקד, במסגרתה הנחה וינשטיין את גורמי התביעה במשטרה, במשרד להגנת הסביבה, ברשות הטבע והגנים ובמשרד החקלאות, לפעול להעלאת רף הענישה בעבירות של התעללות בבעלי חיים ולדרוש עונש של מאסר בפועל וקנס גבוה.

המחאה לא הסתיימה בקרב עמותות למען בעלי חיים, כאשר יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ עמרם מצנע, פנה לאחר גזר הדין ליועמ"ש וינשטיין בבקשה לערער על עונשו של נאסר, כך שיכלול מאסר בפועל לתקופה משמעותית. מצנע נימק את בקשתו בכך שלטעמו "העונש שהוטל על הנאשם אינו הולם את חומרת המעשה ונסיבותיו".

בנוסף, גם עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און הגישו תלונה נגד השופט סאלח לנציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אליעזר ריבלין, בטענה כי סאלח השית עונש קל מדי על נאסר.

בתלונה כתבו השניים כי קראו בזעזוע את פסק הדין, וכי העונש שקבע סאלח נוכח העבירה החמורה הוא קל ביותר. "מה שהרעיד את אמות הסיפים היה קביעתו לפיה אין הבדל בין הריגת כלב להריגת חיות אחרות במהלך ציד".

לדבריהם, השופט סאלח שאב לגיטימציה מציד בעלי חיים, אותה החיל על ההתעללות בכלב - דבר שחייב לקבל את תגובת הנציבות.

ואכן, פרקליטות מחוז חיפה הגישה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בחיפה ערעור על גזר הדין. בערעור, שהוגש באמצעות עו"ד עירין ענבר-אייזינגר מפרקליטות מחוז חיפה - הממונה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לענייני עבירות התעללות בבעלי חיים, טענה המדינה כי השופט סאלח גזר על הנאשם עונש קל ביותר, וביקשה להטיל עליו מאסר בפועל.

"הנאשם התאכזר לכלב הנטוש והאומלל, במעשה בלתי נתפס של אלימות ועינוי ובאדישות לכאב ולסבל הרב שהוא גורם לו, ולאחר מכן הפקיר אותו לגורלו ולייסורי גסיסה במזבלת הכפר, ועל כן היה מקום לגזור עליו עונש מכביד והולם", כתבה הפרקליטות בערעור.

עוד טענה הפרקליטות כי העונש שגזר סאלח על נאסר הוא מקל ביותר, "הסוטה באופן קיצוני מהעונש ההולם והמקובל במקרים כאלה, ואינו נותן ביטוי ראוי לחומרת מעשיו של הנאשם".

לטענתה, יש לדחות מכל וכל את הנימוק שנתן השופט סאלח לגזר הדין המקל, כאשר קיבל את גירסת הנאשם שהכלב היה חולה, ולכן כל אדם במקרה כזה היה מוצא לנכון לגרש את אותו כלב מקרבת ביתו, וכנראה לא הייתה לו דרך אחרת להרחיקו.

הפרקליטות זעמה על ההנחה של השופט כי כל אדם יבקש לגרש כלב במצב בריאותי ירוד, וטענה כי אין להנחה זו כל יסוד או ראיות, וכי היא מנוגדת לכל היגיון פשוט ולכללי התנהגות מוסרית.

באשר לנימוק של השופט סאלח כי לא הייתה לנאשם דרך אחרת להרחיק את הכלב, טענה הפרקליטות בערעור: "האם באמת יש צורך לפרט את כל דרכי הפעולה שעמדו בפני הנאשם ובפני כל אדם שהיה מוצא את עצמו בסיטואציה מעין זו? הנה אחת מדרכי הפעולה שניתן היה לחשוב עליהן ללא מאמץ רב: התקשרות לאחד מארגונים רבים להגנה על בעלי חיים, הכנסה של הכלב למכוניתו והסעתו מהמקום למרפאה וטרינרית, לצער בעלי חיים, או לכל הפחות קשירת חבל לצווארו של הכלב ומשיכתו בידי אדם ולא בידי מכונית אל מחוץ לחצר".

עוד טענה הפרקליטות כי מדבריו של הנאשם ומהצפייה בסרטון שהוקרן בבית המשפט עולה כי הכלב שיש ליד ביתו של הנאשם היה רזה יחסית, וניתן היה להניח כי היה עייף, תשוב ורעב.

"הכלב לא ניסה לתקוף את המשיב או את בני ביתו, הוא לא נבח בלי הפסקה או ניסה להתנפל על דיירי הבית. כל שרצה הוא מעט חמלה. הפגיעה ביצור חסר ישע חלש כל-כך, פגיע, שאינו יכול להתנגד שכך צריך לסיים את חייו, מלמדת על אטימות לסבלו של האחר, ולסבל שיגרם לו". נכתב בערעור.

עוד הוסיפה הפרקליטות כי רצונו של הנאשם "לסלק את המטרד במהירות" קיבל גיבוי שלא בצדק בגזר הדין של השופט סאלח.

הפרקליטות אף התייחסה להשוואה שעשה השופט סאלח בין ציד חוקי לבין התעללות בכלב, וטענה כי מדובר במסקנה שגויה. בערעור צוין כי בניגוד להיתרי ציד הניתנים על-ידי רשות הטבע והגנים למטרות מסוימות בפיקוח המדינה, הקובעים כיצד יבוצע הציד על מנת לגרום סבל מיותר לחיות - הרי שבמקרה הזה הנאשם פעל בניגוד לחוק וללא היתר והסב לכלב כאב רב ומוות לאחר ייסורים קשים.

"עובדות כתב האישום חושפות מעשה חמור, מזעזע וקורע לב, שלא ניתן להתייחס אליו כאל מקרה שנסיבותיו קלות", הוסיפה הפרקליטות בערעור. "הסבריו של הנאשם לביצוע המעשה לא היה בהם כדי ליטול כהוא זה מהחומרה ומהזוועה שבמעשיו, והעונש שגזר בית משפט השלום מחטיא את מטרות הענישה ומעביר לציבור מסר שלא ניתן להשלים עמו".

לאחר הגשת הערעור מסר ח"כ מצנע ל"גלובס" כי "אני שמח שהפרקליטות מצאה לנכון להגיש ערעור. אנחנו טובים בחקיקת חוקים, אבל לא מוגשות מספיק תביעות, ואין מספיק ענישה שתרתיע את המתעללים בבעלי חיים. לכן, חשוב למצות את הדין עם מי ששולח את ידו ברשעות ובחוסר רגישות בבעלי חיים, ולממש עונשי מאסר בפועל הקבועים בחוק כנגד מתעללים".

מהפרקליטות נמסר כי "הערעור הוגש במסגרת מדיניות התביעה והגברת האכיפה בעבירות התעללות בבעלי חיים והעלאת רמת הענישה, כפי שהנחה היועץ המשפטי לממשלה. על כן מבקשת המדינה מבית המשפט להתערב בגזר הדין ולהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, בנוסף למאסר המותנה ולקנס שנגזרו עליו".

מדוברות בתי המשפט נמסר כי הנושא נמצא בבדיקת הנציב.

"מקל סדרתי" עם דרוזים?

יש לציין כי אין זו הפעם הראשונה שנמתחת ביקורת על השופט סאלח בגין הקלה בעונשם של נאשמים. מבדיקת "גלובס" עולה כי בשנת 2008 הפך בית המשפט המחוזי בחיפה החלטה של סאלח, בן העדה הדרוזית, ששחרר 3 צעירים דרוזים שנעצרו בחשד כי חטפו אישה בכוח ובאיומים מכפר אחד לאחר בגליל. סאלח נימק את החלטתו בכך שמבחינת הדת הדרוזית העצורים אינם מסוכנים.

"הקביעה בדבר היעדר מסוכנות נובעת מהיכרותי עם הציבור הדתי שהזכרתי לעיל, בהיותי נמנה על אותה עדה שבה קיים אותו ציווי דתי", נימק סאלח את החלטתו.

מלבד שלושת העצורים נעצר גם בעלה של האישה, כאשר הרקע למעשה הוא פרידה של האישה מבעלה, ולאחר שסירבה לשוב אליו, חטף אותה ביחד עם 3 צעירים אחרים.

השופט סאלח האריך את מעצרו של הבעל ב-5 ימים נוספים, אולם את שלושת החשודים האחרים, שעל-פי החשד היו שותפים לחטיפה האלימה, שחרר בטענה כי אין מסוכנות מצדם אם ישוחררו.

המשטרה הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהפך את ההחלטה והחזיר את החשודים מהשחרור הקצר למעצר.

"עם כל הכבוד, אני חולק על המסקנה", כתב סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, אילן שיף. "כשם שברור שאין להסיק מקביעתי לגבי מסוכנות המשיבים מסקנה כלשהי לגבי העדה הדרוזית או הציבור הדתי בעדה זו - כך שאין להסיק מכלל הציבור הדתי בעדה הדרוזית על מסוכנותם או על-אי מסוכנותם של המשיבים. המשיבים נידונים אישית על-פי מעשיהם והנסיבות, ולא על-פי תכונות העדה אליהם הם משתייכים".

שנה לאחר מכן טענו גם במשטרת עכו כי השופט סאלח מפגין מדיניות סלחנית כלפי חשודים בני העדה הדרוזית. בחודש מארס 2009 עצרה המשטרה חשוד בכפר דרוזי בחשד להחזקת אמצעי לחימה, ואף הוגשו נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. התיק הגיע לידי השופט סאלח, ובדיון הציגה המשטרה בפניו את הטיעונים להשארת החשוד במעצר עד תום ההליכים. בין היתר נטען כי מדובר בעבירה חמורה של החזקת חומרי חבלה שיכולים לפגוע בחפים מפשע.

סאלח החליט לשחרר את החשוד למעצר-בית בכפר ג'ת. במשטרה זעמו על ההחלטה והגישו באמצעות פרקליטות מחוז חיפה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה. גם במקרה זה השופט משה גלעד שינה את ההחלטה.