פרופ' דוד האן איננו רק המנהל הראשון של רשות השידור שמונה לתפקידו על-ידי בית המשפט כמפרק, הוא כנראה גם הראשון מאז 1968 שאין לו בבית טלוויזיה. כלומר, המכשיר ישנו, אבל הוא נעול בתוך ארון וחסר כל שימוש.
"יש לי מקלט מיושן, שלא מחובר לכלום. גם לא לערוץ 1", הוא מספר מעט במבוכה, ומיד מצהיר כי הדבר אינו פוטר אותו מתשלום אגרה.
האן מספר על סיורים שערך במשרדי רשות השידור: "מיד הרגשתי איך כל העובדים, באופן טבעי, נכנסו לדריכות. בעיניים שלהם זה היה מאוד ברור, הגיע בוס חדש שעל-פי חוק אמור לחתום על תעודת הפטירה של המקום הזה. ראו על הפנים שלהם כמה זה קשה. הכנסת חוקקה חוק, והנה זה ממש קורה. המפגש הראשון היה מפגש טעון".
- איך זה בא לידי ביטוי?
"שמעתי בשאלות העובדים את החשש, את הספק ואת אי-הוודאות. עד אז ראיתי את הבניין הזה רק מבחוץ, והוא לא פאר היצירה, אבל לא ידעתי מה קורה בפנים. ערכו לי סיור ברחבי המתקן, והאמת שזה לא היה לי קל. ראיתי מקום שיש בו היסטוריה של למעלה מ-40 שנה, אבל כל-כך מוזנח, מיושן. העליבות זועקת מכל מקום. ריחמתי על העובדים במקום, לאף אחד לא מגיעים תנאים כאלה במקום העבודה".
- ואיך מצאת את האנשים?
"הייתה תחושת דיכאון, פנים נפולות. באותו רגע זה מצב הצבירה הטבעי, לאחר תקופה של ניהול לא טוב ומציאות עגומה, או שזה משום ש'הנה הגיע מר מפרק'. הייתה מצוקה".
- מה הדבר הכי שערורייתי שמצאת ברשות השידור?
"עדיין יש הסכמי שכר שיצרו מציאות תמוהה, שבה יש לא מעט עובדים שמקבלים שכר מופלג, שלא תמיד תואם את המשרה שהם מקיימים. יש כאלה שמקבלים הרבה מעל שכר המנכ"ל או יו"ר הוועד המנהל. לפעמים יש לך באמת כישרון-על, ועל כישרון צריך לתגמל, כדי שאותו אדם יהיה אצלך ולא אצל המתחרה, אבל עדיין, עושה רושם שיש יותר מדי כאלה. מצד שני, יש גם לא מעט עובדים שהשכר שלהם הוא לא מהמזהירים, בלשון המעטה. הפער הזה מטריד".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
