"אפרים קישון סבל כל חייו מכך שדירגו את עבודתו כתרבות ב' וג'"

לרגל ציון עשור למותו של אפרים קישון, משרטטים אפרים סידון, חיים טופול, ד"ר אבשלום קור, גורי אלפי ובנו רפי קישון קווים לדמותו של היוצר שהשפיע עמוקות על התרבות ועל הסאטירה הישראלית

אפרים קישון / צילום:יעקב אגור ז"ל באדיבט=ות המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה
אפרים קישון / צילום:יעקב אגור ז"ל באדיבט=ות המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה

אפרים קישון הוא כנראה גדול היוצרים שיצאו מישראל. ספריו נמכרו בעולם ביותר מ-50 מיליון עותקים ותורגמו לפחות ל-37 שפות. קישון הוא שני בארץ רק לישו, מבחינת היקף מכירות ספריו.

"גם את ישו אבא רצה לעקוף במכירות", מספר בנו, ד"ר רפי קישון, ספק בצחוק ספק ברצינות.

במלאות עשור לפטירתו, יצא לאור "ספר קישוני" ("ידיעות ספרים"), המקבץ סיפורים קצרים שלו לצד תמונות מביתו ומעבודתו.

לרגל פסטיבל קישון להומור בתל-אביב, שבמסגרתו תיערך גם השקת הספר, חוזרים קישון הבן, חיים טופול, ד"ר אבשלום קור, אפרים סידון וגורי אלפי אל יצירתו של קישון לאורך השנים ומסמנים את השפעתו האדירה על דורות של כתבים סאטיריים.

חיים טופול פגש את קישון כבר בגיל 14, כשעבד בדפוס העיתון "דבר", אבל עבודתם המקצועית החלה כשטופול עמד בראש להקת הנח"ל וגייס אליה יוצרים, כמו קישון, דן בן אמוץ וחיים חפר. קישון הביא לו מערכון קצר בשם "סעדיה והסעד", שבהמשך שונה לשמו המוכר - "סלאח שבתי". טופול וחבריו היו סקפטיים: "בחזרות, החבר'ה היו יושבים ובוכים מכאב לב על מה שמתרחש שם ואמרנו: 'אפרים, זה מערכון רציני, דרמה. לא מתאים ללהקת הנח"ל' והוא ענה (טופול מחקה את מבטאו ההונגרי של קישון י.מ): 'ילדים, אתם אידיוטים ואני אומר לכם שזה מצחיק מאוד'. בלב כבד עלינו לבמה בחיפה והקהל לא הפסיק לשאוג מצחוק. כשיצאתי, קישון אמר 'נו, אמרתי לך אידיוט שזה מצחיק'. אז הבנתי שיש לנו אוצר".

לאחר השחרור מצה"ל, טופול הקים את להקת הבידור "בצל ירוק" וכמעט בכל תוכנית שולב עוד מערכון של "סלאח שבתי". בהמשך הציע קישון לעבד את המערכונים לסרט. טופול: "אפרים, אני ומנחם גולן מימנו אותו. למרות שאפרים לא היה מנוסה בסרטים, יצא לנו סרט טוב מאוד. המבקרים שחטו אותנו, אבל כמו שבדרך-כלל קורה, הקהל לא שם עליהם. המבקר של 'דבר', ד"ר חיים גמזו, כתב מדי יום - 'אל תלכו לסרט. זה משעמם. הקהל זורק אבנים על המסך', אבל כמיליון וחצי איש צפו בו".

גמז את המבקרים

"סלאח שבתי" לא היה מקרה בודד. בעוד קישון נהנה בחו"ל מפופולריות גדולה, בארץ - יחס המבקרים אליו היה שלילי מאוד. למרות הצלחתו ותרומתו לתרבות הישראלית, בפרס ישראל לספרות הוא לא זכה (קישון קיבל את הפרס באחרית ימיו רק בקטגוריה של "תרומה לחברה"). אותו גמזו ליווה אותו בביקורת בוטה לאורך כל הדרך. ד"ר אבשלום קור: "על ההופעה הראשונה של 'בצל ירוק', גמזו כתב ב-6 מילים: 'בצל ירוק. בצל. שום. שום דבר'. גמזו כבר אינו בין החיים, אבל על שמו יש פועל. זו הייתה דרכו של קישון להנציח את מבקרו הקטלני - הוא המציא את המילה 'לגמוז', במובן של למתוח ביקורת קטלנית".

גורי אלפי, שיצר עיבוד בימתי ל"תעלת בלאומליך" של קישון, מצטרף לביקורת על הביקורת: "קישון לא נחשב לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, ברמה שלומדים אותו בבית הספר. טענו שיצירותיו לא עומדות במבחן הזמן. זה עוול נוראי, כי הסאטירה שלו כל-כך מדויקת בתיאור ההווי הישראלי - מבירוקרטיה, פוליטיקה, מעמדות וחברות ועד הצבר, מיהו באמת.

"את קישון הטריף חוסר ההכרה בארץ, אז הוא הוציא 'תעודת יצואן'. סרקזם כיאה לאיש, אבל היה בזה הרבה מרמור. הוא סבל כל חייו מכך שדירגו את עבודתו כתרבות ב' וג'. מיליון איש ראו את 'תעלת בלאומליך', 'סלאח שבתי' המשיך לאלף הצגות, אבל הממסד לא השתכנע. כי הוא לא היה חברותי, נחמד, מלקק ושמאלני מספיק".

אולם לצד זה, זכה, כאמור, קישון להצלחה מסחררת בחו"ל. רפי קישון: "כשהוא התחיל להוציא סיפורים קצרים בשפות זרות, הוא פנה למו"ל הגרמני שלו, פישר, שהיה הסמכות העליונה וכבר הוציא שני מחזות שלו, להוציא גם את 'ספר משפחתי'. אבל פישר סירב ואמר ש'אם היה לו צל של ספק אם זה יצליח, הוא היה מוציא את זה'. אחרי כמה שנים, הוצאה אחרת הוציאה את הספר ועשתה הון עתק. היא הפכה בזכות קישון מהוצאה קטנה לאחת הגדולות בגרמניה.

"פעם שאלו את אבא בטלוויזיה הגרמנית איך דווקא הוא היהודי הכי מוכר כסאטיריקן והוא ענה בצניעות לא אופיינית ש'היו אצלנו הרבה מוכשרים, אבל הרגתם את כולם ולי היה מזל שנשארתי'".

מגרש המשחקים של השפה

גם בקולנוע זכה קישון להצלחה בינלאומית. הסרט "סלאח שבתי" היה מועמד בקטגוריית הסרט הזר בפרסי האוסקר. טופול נזכר בהקשר הזה בהיבט פחות מוכר של קישון: "היו לו אמונות טפלות מצחיקות. בערב של חלוקת הפרסים, הוא הכריח אותי לשים שום בכיס וגם הוא שם, בשביל המזל. כמה שנים מאוחר יותר, כשהייתי מועמד לאוסקר, עם 'כנר על הגג', הוא גם היה מועמד לאוסקר, על 'השוטר אזולאי', לסרט הזר. לא ישבנו ביחד, אלא כל אחד עם החבורה שלו, אבל מרחוק עשינו שלום אחד לשני ואז הוא פתאום מוציא את השום שלו ומנפנף. אז גם אני הוצאתי את השום שלי ונפנפתי בחזרה. כל אחד ושומו". ובכל זאת, התוצאה בסוף הערב הייתה שום זכייה לשניהם.

הפועל "לגמוז" לא היה תרומתו היחידה של קישון לשפה העברית. קור: "אנשים נהיים סופרים בדרך-כלל בזכות העלילה והדמיון, אבל מקישון קיבלנו גם תעלולי עברית. למשל, הוא כתב שאחרי פסח אנו מנסים להיפתר ממצות שלא אכלנו. כל הסיפור מצחיק, אבל הכותרת של הקטע היא 'ביעור מצה'. הייתה לו גם שיטה של שינוי קל במילה. למשל, יש קבוצות באוכלוסייה שאם הן שובתות כולם דואגים ויש כאלה שלא מודאגים מכך שישבתו. לגבי הקבוצה השנייה, הוא כתב שהיא סובלת מחוסר ב'שביתמינים'.

"קישון הוא ממרענני השפה העברית. הוא נתן לנו להתרפק עליה, לרקוד איתה, להתחבק איתה, לבלות איתה".

אפרים סידון מתאר את תרומת קישון לאבולוציה של הסאטירה: "כילד, ידעתי בעל פה כמעט את כל יצירותיו. הוא השפיע עליי, כמו שהשפיע על כל ההומור הישראלי. לפני קישון, היה בארץ הומור של צ'יזבאטים, מאוד בסיסי וגס. הוא הכניס את התחכום המרכז-אירופי המעודן. הונגריה הרי היא ממעצמות ההומור.

"פגשתי אותו מספר פעמים. כאדם, הוא היה איש מאוד יבש. אם לא היית יודע שהוא קישון, היית חושב שהוא פקיד במס הכנסה".

רפי קישון: "אבא התייחס להומור לא כדאחקה אלא כעבודה מדעית מתמטית. הוא אמר שאין דבר יותר רציני מלכתוב על הומור. הוא היה ביקורתי כלפי הממסד, השחיתות והפרוטקציה, חולשות הקיבוצים עם המשטר הקומוניסטי, אבל כתב באהבה גדולה למדינת ישראל.

"המדינה קלטה אותו כפליט שואה חסר-כל, ובעזרת הסיפורים הללו, הוא הצליח לא רק בישראל, אלא חזר לאירופה מכורתו ככובש ומנצח. הוא אמר ש'הילדים של התליינים שלי היו יושבים ומוחאים כפיים ועומדים לקבל חתימה ממני'.

"זה היה בזכות כישרונו וגם בזכות ישראל ולכן תמיד הגן עליה. הוא ויתר על הרבה הכנסות בשביל להיאבק למען ישראל ונגד האנטישמיות".

אירועי פסטיבל קישון

לציון עשור למותו של אפרים קישון יתקיים ברחבי תל-אביב ב-31-19 בינואר "פסטיבל קישון להומור" ביוזמה ובהפקה של משפחת קישון ואלינור לכטמן, מנהלת עיזבונו התרבותי.

הפסטיבל ייפתח באירוע בסינמטק, בהשתתפות גורי אלפי ואריק ברנשטיין, שיאפשר טעימות מלוות בדברים על הפרק הראשון שיצר על קישון וסרטיו - מתוך הסדרה החדשה על הקולנוע הישראלי שיצר עבור הערוץ הראשון. הערב ייחתם בהקרנה לעותק חדש של "תעלת בלאומילך".

במהלך הפסטיבל תתקיים בסינמטק רטרוספקטיבה ליצירתו הקולנועית של קישון ובה יוקרנו עותקים חדשים של חמשת הסרטים שכתב, ביים והפיק: "סאלח שבתי", "ארבינקא","תעלת בלאומילך", "השוטר אזולאי" ו"השועל בלול התרנגולות".

בסוף השבוע של ה-31-30 בינואר תתקיים מחווה בערוץ yes קולנוע ישראלי. גם סינמטק ירושלים יקיים במהלך ינואר רטרוספקטיבה לסרטי קישון. באירוע שיתקיים בבית אריאלה ב-29 לינואר, יושק "ספר קישוני" בהוצאת "ידיעות ספרים". באירוע זה יוקראו קטעים מהספר וייערך מפגש אשר כותרתו - "האם הסאטירה החברתית והפוליטית של קישון עדיין מושחזת ותקפה?", בהשתתפות נרי ליבנה, רוביק רוזנטל, אלי אשד ונוית בראל, עורכת הספר.