אב לילדה ויתר על אזרחות ישראלית כדי לחמוק מדמי מזונות

בשנת 2014, 785 אזרחים ישראלים הגישו בקשה לוותר על אזרחותם הישראלית - עלייה של 65% לעומת השנה שקדמה לה. בבקשה, המופנית לאישורו של שר הפנים, מגיש הבקשה נדרש לנמק מדוע הוא מעוניין לוותר על אזרחותו הישראלית, ועל-פי הפרסומים, מרבית העילות נעוצות ברצון לקבל אזרחות זרה במדינה שאינה מאפשרת אזרחות כפולה, או ברצון לקבל תפקיד בטחוני במדינה זרה.

לאב ישראלי שחי בחו"ל הייתה סיבה אחרת לוותר על אזרחותו הישראלית: הוא סבר כי כך יוכל להתחמק מתשלום המזונות שנפסקו נגדו עבור ביתו הקטינה.

פסק הדין שפורסם לאחרונה עוסק בישראלי לשעבר החי כיום בחו"ל, שבשנת 2002 קיים מערכת יחסים עם ישראלית, ממנה נולדה לו בת. בשנת 2005 ניתנו פסקי דין בתביעות שהגישה האם להכרזה על אבהות ולקביעת מזונות הבת, לאחר שהאב לא התגונן בפני התביעות.

האב לא שילם את המזונות בהם חויב, והאם אף לא פעלה לגבותם ממנו, אך כן הייתה מעוניינת מאוד שהבת תכיר את אביה, ושיהיה לה קשר עימו. לכן בקיץ 2013 האב והאם הגיעו להסכם על-פיו תתבצע בדיקת רקמות לקטינה, ואם יוכח כי הוא אכן אביה, הוא מתחייב להגיע לביקורים בישראל לפחות פעמיים בשנה ולהיפגש עם הקטינה, ובתמורה האם מתחייבת כי תוותר על מזונות עבור הבת, הן לעבר והן לעתיד.

בדיקת הרקמות אכן אישרה את זהותו של האב, אך הוא מצידו לא קיים את חלקו בהסכם, לא ביקר את הקטינה ולא יצר עימה כל קשר.

לאחר זמן מה האם התייאשה וניצלה את ביקורו של האב בארץ בכדי להגיש נגדו תביעת מזונות חדשה בשם הקטינה ולעכב את יציאתו מהארץ, בכדי להבטיח שניתן יהיה לגבות ממנו את תשלומם. האב התנגד להוצאת צו עיכוב היציאה מהארץ נגדו, ואכן מדובר בצעד קיצוני וחריג כנגד תושב חוץ.

האב טען כי ויתר על אזרחותו הישראלית, ולכן הוא אינו אזרח ישראלי, אין לו נכסים בישראל, אין לו אפשרות לעבוד בישראל, אין לו מקום מגורים בישראל, ואין לו ביטוח רפואי בישראל. לאור זאת, לטענתו, הוצאת צו עיכוב היציאה מהארץ הופכת אותו למעשה לאסיר במדינה זרה.

טענה זאת נסמכת על פסיקת בית המשפט העליון לגבי עיכוב יציאה של אזרחים זרים, הקובעת כי "בית המשפט לא יעשה את המדינה מלכודת בה ייתפס נתבע, אפילו הוא רשע... לא כל שכן שאין מעכבים נתבע בארץ כדי שיתיר עצמו בבוא הזמן מבית האסורים ממש".

בית המשפט לא קיבל את טענות האב, ופסק כי האב יעוכב בארץ עד שיספק ערובה לכך שהמזונות ישולמו, שכן לא זאת בלבד שהאב לא כיבד את פסק הדין הקודם לתשלום מזונות ולא שילם מזונות מאז הולדת הילדה במשך 13 שנה - אלא שזלזולו בבית המשפט כה רב, עד שהוא אינו מוכן אפילו להצהיר שיש לו כוונה לשלם מזונות בעתיד.

לגבי טענת האב כי הוא אזרח זר שאין לעכב את יציאתו מהמדינה, בית המשפט קבע כי הוא אינו מאמין לאב שנאלץ לוותר על אזרחותו הישראלית מנימוקים עסקיים, והוא מקבל את טענת האם כי האב ויתר על האזרחות הישראלית לאחר שנודע לו על פסק הדין שניתן כנגדו למזונות, והוא סבר כי ויתור על האזרחות הישראלית ימנע את עיכוב יציאתו מהארץ.

עוד הוסיף בית המשפט, במידת-מה של ציניות, כי אין כל מניעה שהאב יבקש לקבל בחזרה את האזרחות הישראלית, ואז יוכל לחזור ולעבוד בישראל כדי לשלם את המזונות.

בית המשפט לא יכול כמובן לחייב את האב לחזור להיות אזרח ישראלי, אך הוא ביקש להעביר את המסר כי לא ניתן להתחכם, לוותר על אזרחות ישראלית ולשלוח את האם והקטינה לנסות לגבות את המזונות המגיעות לבת בחו"ל, היכן שסיכויי הגבייה אינם ריאליים.

לאב נותרת כמובן האופציה להפקיד ערבון כספי או נכס שווה-ערך בסדר גודל של 150 אלף שקל, כשווי תשלום של 5 שנות מזונות שנותרו עד הגיע הבת לגיל 18, ואז לצאת לחופשי לחייו בחו"ל.

בית המשפט יכול להבטיח לבת את כלכלתה, אך למרבה הצער לחייב את האב להכיר בבת כשלו ולהיות עימה בקשר חם של אב לבת - זה מעל לכוחותיו.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il