קטעי בחירות

מוזר בעיני שכל כך הרבה זמן מוקדש בתקשורת לחישובים על הרכבת הממשלה הבאה. למה מוזר? כי הבסיס לחישובים אלה הוא הצהרותיהם של ראשי מפלגות, שמן המפורסמות הוא שאין להן ערך מעשי. בנט אומר שיישב רק עם הימין? ואם הרצוג יציע לו את משרד הביטחון - בנט לא ייקח? הוא לא ינמק כי בתפקיד זה הוא יכול לשמור על האינטרסים של המדינה? וזה נכון גם לגבי כל האחרים. צריך, לכן, להעריך את מי שמסרב לומר עכשיו עם מי יישב ועם מי לא. אלה בעיני יותר ישרים מהאחרים הרצים להתחייב כדי להשיג קולות מכאן ומשם, ומתוך ידיעה שזה לא יחייב אותם.

הסכנה האמיתית

כנגד שתי סכנות עיקריות יוצא נתניהו בבחירות אלה. הסכנה האחת - איראן, כמובן. הסכנה השנייה - "בוז'י וציפי". כן, הוא אומר לכל מי ששואל, "קימת סכנה אמיתית שבוז'י וציפי יהיו ראשי הממשלה הבאים של ישראל". לא אפשרות. "סכנה"! אמתית! לדעתי, יש כאן הצדקה לנאום חירום בפני כינוס מיוחד של הכנסת, לא?

כל המקטין

נתניהו חושב שכאשר הוא מקטין את היריב, הוא מגדיל בכך את עצמו. שכאשר הוא אומר בלגלוג "בוז'י וציפי", במקום לבני והרצוג - זה מגחך אותם ומאדיר את עצמו. זה מקרה נדיר שבו נתניהו יכול היה להפיק תועלת מאשתו הפסיכולוגית. לו התייעץ, היא הייתה אומרת לו שבפסיכולוגיה ידוע שההיפך הוא הנכון. ככל שאתה מנסה להנמיך את יריבך, כך אתה מנמיך את עצמך. או בפאראפרזה על "הפוסל במומו", "כל המקטין - את עצמו מקטין".

ליברמן רוצה שוקולד

"ככל שנתניהו יורד בסקרים, הוא עולה בשקרים" - אמר היום הרצוג. על אביגדור ליברמן, שותפו של נתניהו לשעבר, אפשר לומר על אותו משקל ש"ככל שהוא יורד בסקרים הוא עולה על הערבים". מה שלא גורם לעלייה בסקרים, אלא להיפך. "שקרן", "בוגד" - גם אם זה נכון יש מה שקרוי תרבות דיבור. וליברמן מתנהג קצת כמו הנוסעת בטיסת השוקולד.

חשבון הנפש והמציאות

אני מאמין שגם יריבים רואים במרצ ובחבריה אנשים הגונים. לכן, באמת יהיה חבל אם המפלגה תיעדר מהכנסת. אבל האשמה לא תהיה בציבור אלא במפלגה. אי אפשר לחיות לאורך זמן על פנטזיה. שום מאמץ אמיתי לא נעשה במרצ להתאים עמדות למציאות. כאילו אינם רואים ושומעים מה באמת הולך אצל הפלסטינים, מה הם אומרים ועושים. זה כבר לא רק קיבעון, זו אטימות שעלייה יש מחיר. אולי, למרות הצער, גלאון וחבריה זקוקים לפסק זמן מהכנסת, כדי לעשות את חשבון הנפש והמציאות.