רחמים על הזוגות הצעירים

הזוגות הצעירים לא יקנו יותר הכרזות "דרמטיות" כמו של נתניהו

שכונה חדשה / צילום: איל יצהר
שכונה חדשה / צילום: איל יצהר

זמן. מילת המפתח היא זמן. למה? כי הזמן שלוקח למערכת התכנון להשלים תוכנית מתאר הוא הזמן שלוקח לזוג צעיר להגיע לגיל המעבר - בלי דירה ועם ייאוש גובר והולך. הסקרים שליוו את מערכת הבחירות הראו באופן עקבי - בעיית מחירי הדיור היא מבחינת הבוחרים בצמרת הנושאים המטרידים והטעונים טיפול מיידי.

ודאות. זו מילת המפתח השנייה. שרשרת הייצור בענף הבנייה למגורים היא מורכבת וארוכה. לוקח זמן להזיז אונייה מנתיבה וקשה ללמד כלב קשיש טריקים חדשים. הכוחות היזמיים בענף, שבלעדיהם אי-אפשר לבנות, מוצאים את עצמם מסתובבים סביב זנבותיהם של פטנטים חדשים - כל שר חדש והתוכנית המצוינת שלו להצלת שוק הדירות.

הם מעכבים בנייה כדי ללמוד את התוכנית החדשה ובסוף מתברר שתוכנית מע"מ אפס הפכה לאפס מוחלט כי הכול נחתך בפוליטיקה. הצעירים של היום לא יקנו יותר מסיבות עיתונאים בומבסטיות עם הכרזות "דרמטיות", הן הרי אף פעם לא פחות מ"דרמטיות", עם תנועות הידיים המתוכננות של בעלה של אשת ראש הממשלה ומחקיו שטייניץ ואקוניס.

אירוע שעל הממשלה החדשה ללמוד ממנו התרחש לפני כשבוע במודיעין: אלפי צעירים הסתערו על 160 דירות ביישוב כמו כלבים רעבים המסתערים על עצמות. מדובר היה בדירות ששווקו במחיר מוזל במסגרת תוכנית "מחיר למשתכן". כן, כן, זו התוכנית הוותיקה, המוכרת לקבלנים, שאריאל אטיאס כיוון אותה לטובת החרדים והותיר כמה עצמות לחילונים. זו התוכנית שאורי אריאל ביטל בלי שום דיון ציבורי ובלי החלטת ממשלה, רק כי המציא את הגלגל מחדש עם "מחיר מטרה", שתהיה רשומה בספר דברי ימי הציונות על שמו, על שמו שלו בלבד. אבל אפילו אם התוכנית תחזיק מעמד אחרי הבחירות, היא תייצר דירה ראשונה לא לפני 2018.

יש מסורת עיתונאית יום לפני הבחירות, שבה מציגים לממשלה החדשה את משימותיה החשובות והדחופות ביותר בכל תחום. בעקבות חשיפת "גלובס", נאלץ מבקר המדינה יוסף שפירא לפרסם ערב הבחירות את הדוח המיוחד על משבר הדיור, וכך המשימה של העיתונאי קלה יותר. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (ליכוד) סירב לכנס את המליאה לדיון מיוחד בדוח לפני הבחירות, ועל כן זה יהיה הנושא הראשון שבו תעסוק הוועדה החדשה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, שתיבחר מחר.

דוח מבקר המדינה הצביע על כמה וכמה נושאים שהממשלה תיאלץ להידרש אליהם, הנה הבולטים שבהם:

- ממשלות ישראל פועלות ללא הגדרת יעדים, ללא הצבת מטרות וללא תהליכי בקרה על מימוש ההחלטות.

- בתחום הדיור יש בעיה חמורה של מידע לקוי, חלקי, הנובע ממקורות שונים, ובמקרים רבים מדובר במידע סותר. לכן אין פלא שלשחקנים בענף קשה לקבל תמונה מדויקת כדי לכלכל את צעדיהם.

- הרפורמה ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שנתניהו רואה בה "פטיש עשרה קילו" ובמרכזה התמקדות הארגון בשיווק קרקעות, לא עמדה ביעד, ועל כן צד ההיצע מקרטע. סמנכ"ל שיווק יכול לספר הרבה סיפורים, אבל המנכ"ל הוא שצריך לוודא ביצוע.

- מינהל התכנון במשרד הפנים פועל בקצב צב, ותוכניות מתאר מתיישנות ברגע שקיבלו תוקף.

- הממשלה מתחמקת בהתמדה מעוררת השתאות מטיפול בנושא של דיור בר השגה (ע"ע ההתנפלות במודיעין), ואפילו לא הגדירה את המושג. בדיור ציבורי יש, כרגיל, רק הבטחות.

- הממשלה נכשלה במימוש התוכניות לדיור להשכרה במחיר מוזל ומפוקח, ולמעשה הפסיקה את פעולות רמ"י בתחום זה, רק כדי לאפשר ליאיר לפיד לגלגל את תוכנית "דירה להשכיר", שמצדה רק התחילה את צעדיה והצליחה לסבך את היזמים במבנה מכרזים מסובך על גבול הבלתי אפשרי, ועם תפוקה מזערית.

- נושא שיש לו חשיבות קריטית הוזכר בדוח רק כהערת שוליים: חוסר התיאום המוחלט בין הממשלה לבין העיריות, והתחמקות מהתמודדות עם השאלות הפשוטות ביותר. למשל, תאוות העיריות לשטחים מסחריים לצורך ארנונה, וסלידתן מדירות קטנות כדי לקלוט לתחומיהן רק "אוכלוסייה איכותית".

לבסוף, נאמר רק שההיסטוריה מוכיחה, והדבר בלט במיוחד בשתי הממשלות האחרונות, שאם שר האוצר אינו ממפלגת השלטון ואין לו גיבוי מראש הממשלה - זה לא הולך. אותה היסטוריה מוכיחה גם שאם שר הבינוי והשיכון הוא שר סקטוריאלי המחויב לחרדים או למתנחלים - גם זה לא הולך.

צרו איתנו קשר *5988