מפסידים בלבד

אולפני הבחירות, לפני התוצאות ואחריהן - ערוצים 1, 2 ו-10

הדיון בתפקידה ובתפקודה של התקשורת ליווה כצל את מערכת הבחירות האחרונה. הימין האשים את התקשורת בהתגייסות רבתי כדי להחליף את שלטון נתניהו, בעוד במערכות החדשות השונות הדפו את הביקורת בטענה שלפיה היא בסך-הכול "מבצעת את תפקידה", כפי שנהוג לומר.

משדרי הבחירות בערוצים השונים, אם כך, סיפקו לא רק תשובה חותכת לשאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא - אלא גם העידו על מי שמתרגמים עבורנו את המציאות למראות, קולות, ניתוחים ופרשנויות.

במהלך יום הבחירות

כמו שאומרים כשנדרשים לפיאסקו הגדול ביותר בתולדות מלחמות ישראל, ה"מיגים" הראשונים חלפו מעל לראשי בכירי חברות החדשות, כבר בשעות אחר-הצהריים המוקדמות: לפי המדגמים שלהם הרצוג הוביל ב-5-6 מנדטים, אך הציפייה שהתבססה על ניתוח דפוסי הצבעה קודמים הייתה לסגירה של הפער לאזור 1-2 מנדטים.

ככל שהמשיכו המדגמים להתקדם, התבררה תמונת שוויון (מדומה בדיעבד, מיד נחזור לכך). אלא שמעט אחרי השעה 21:00, עוד לפני פרסום תוצאות המדגם, יכלו חדי-העין שבין הצופים לדעת את תוצאותיו.

21:58

די היה במבט חטוף בפניהם של יונית לוי ותמר איש-שלום, אפילו ב"פני הפוקר" של יעקב אילון - שלא לדבר על אמנון אברמוביץ', נדב פרי ורביב דרוקר, כדי להבין את הכיוון הכללי של תוצאות המדגמים. כך אירע שמי שהבטיח לנו "ארץ נהדרת" ובעיקר מי שהבטיחו דאחקות עם "גב האומה", לא הצליחו לקיים.

ההתערבות הסאטירית האחרונה (כמעט) נרשמה לפני המדגמים. קל היה להדוף את הביקורת של נתניהו על התקשורת בעוד הקמפיין מתנהל, אבל לעיניים קשה לשקר - והמבט הכבוי של כמעט כל מגיש ופרשן בערוצי הטלוויזיה המרכזיים העיד על עמדתם של רוב אנשי התקשורת המרכזיים בישראל.

מקצועיים וקורקטים ככל שניסו להיות, רוח הנכאים השתלטה כמעט באחת על האולפנים, מעידה על כך שהיו בהם רבים שתכננו, לפחות קיוו, לסיים את הלילה הזה ב"מסיבת מהפך".

4:00

אלא שמה שמדהים באמת בכל הסיפור הזה הוא שהפואנטה עוד לפנינו: במשך למעלה מ-6 שעות - מלפני 22:00 ועד לקריאת שמע של תוצאות האמת - מעט אחרי 4:00, שידרה הטלוויזיה מציאות מדומה ובאופן מדהים כפתה לרגע סדר יום שגוי כמעט על כולם: במטה המחנה הציוני הקימו צוות משא-ומתן שיתחיל במגעים על כחלון והחרדים בניסיון להקשות על נתניהו (כמה מופרך נשמע כל זה בבוקר!); אפילו נאום הניצחון של ראש הממשלה עצמו היה מתון יחסית, מתוך הבנה שאפשר שהתוצאות יכפו עליו ממשלת אחדות לאומית; לפיד דיבר על "ניצחון גדול" (ביטוי שנראה מגוחך בבוקר כמעט כמו השער של "ידיעות אחרונות" שבישר לקוראים על תיקו דרמטי. ואין במשפט האחרון משום רצון לשים את העיתון ללעג - לו היה המדור הזה נכתב באישון לילה, סביר להניח שתכניו היו דומים); וכחלון "לקח את הזמן" כמי שבידיו להכריע בין נתניהו להרצוג.

6:30

בחברת החדשות של ערוץ 2 התעשתו מהר: ראשית ,המדגם שלהם היה היחיד שחזה ניצחון לליכוד, גם אם בהפרש קטן משמעותית מזה של תוצאות האמת. יתרה מזאת, על רקע הזריחה ובניין הכנסת הם חזרו לשדר "עסקים כרגיל": אווירת הנכאים עוד שרתה על השידור, אבל מהר מאוד חזרו לשדר שם "עסקים כרגיל".

לא כן בערוץ 10: בשבועות האחרונים היה נדמה כי התקוות להצלתו הסופית של הערוץ כמעט שנכרכו בתקוות למהפך שלטוני או לכל הפחות לנתניהו מוחלש. הבשורה שיצאה מן הקלפי רוקנה את האוויר מריאותיהם של עיתונאי הערוץ שהיו סחוטים עדיין מהקרב להצלתו בסוף חודש דצמבר, אך הצליחו לשמור על המומנטום בזכות סיקור אינטנסיבי של מערכת הבחירות.

היה קשה, ממש כך, לצפות במשדר חדשות הבוקר של ערוץ 10: האולפן על גג עיריית תל-אביב נראה כמו העיר עצמה, כמו מטה של מפלגה שנחלה תבוסה שבה נותר פוליטיקאי אחרון להתראיין על רקע עובדי הניקיון שמפנים את הזירה.

ויש עוד המון שאלות חשובות, כמו איך זה שכל הסקרים והמדגמים כשלו, איך קרסו כל הפרשנויות וההערכות. אלא שבבוקר שאחרי, אפשר להניח להן לעוד כמה ימים ולשפשף עיניים מול הניצחון של נתניהו, על מה שהוצג לנו עד אתמול כ"דעת הקהל".