שרי אריסון הגישה תביעה ב-20 מיליון שקל נגד משפחת דנקנר

חברת אריסון השקעות טוענת כי חברת כרמל כימיקלים שבשליטת משפחת דנקנר, שקיבלה בחכירת משנה 31 דונם משטח מפעל המלח בעתלית, סיפחה לעצמה, "שלא כדין ובחוסר תום-לב", 80 דונמים נוספים

שרי אריסון / צילום: ורדי כהנא
שרי אריסון / צילום: ורדי כהנא

משפחת דנקנר ממשיכה לייצר עבודה לעורכי הדין - והפעם: סכסוך בין שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, לבין הדנקנרים. הסכסוך עוסק ב"קרקע המריבה" בעתלית, שעליה מצוי מפעל המלח המפורסם ביישוב הצפוני שבמועצה האזורית חוף הכרמל.

מפעל המלח, המשתרע על-פני עשרות רבות של דונמים, מצוי בבעלות חברת מלח הארץ עתלית, שהיא חברה-בת של חברת תעשיות מלח לישראל, שהייתה עד לשנת 2007 בשליטת דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, ואלון דנקנר - בני-דודיו של נוחי דנקנר, לשעבר יו"ר קונצרן אי.די.בי.

ואולם, בשנת 2007 חברת אריסון השקעות שבבעלות אריסון רכשה את המניות של חברת תעשיות מלח לישראל מהדנקנרים. הרכישה התבצעה לאחר שנחתם הסכם מכר בין חלק מבני משפחת דנקנר לבין אריסון. היחסים המקצועיים בין דני ואלון דנקנר לאריסון, במסגרת חברת תעשיות מלח, נמשכו עד 2010, אז עזבו הדנקנרים באופן סופי את תפקידיהם בחברה.

אתמול (ב') הגישה חברת אריסון השקעות תביעה בסך כ-20 מיליון שקל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד משפחת דנקנר המורחבת ונגד חברות פרטיות שבבעלות בני המשפחה. זאת, בטענה כי משפחת דנקנר השתלטה על הקרקע שעליה בנוי מפעל המלח בעתלית, באמצעות חברת כרמל כימיקלים שמצויה בשליטת משפחת דנקנר ומי מקורביהם.

"חברת כרמל כימיקלים מתיימרת לגזול קרקעות השייכות לחברה-בת של חברת תעשיות מלח לישראל - חברת מלח הארץ עתלית - וטוענת כי היא בעלת הזכויות במקרקעין במפעל המלח בעתלית, בשטח של עשרות דונמים", נטען בתביעה.

אריסון מציינת כי נעשו ניסיונות משפטיים לפתור את המחלוקת בין הצדדים לגבי קרקע המריבה, אך אלה לא צלחו.

"ניסיון גזילה"

התביעה, שהוגשה באמצעות משרד עורכי הדין גורניצקי ושות', היא נגד למעלה מ-20 נתבעים וכוללת בין היתר את דני, אלון, גד, ירדן, רון, שמואל ולאה דנקנר; וכן חברות שבבעלותם - דנרן, אינטקט ד.ש.ד ושמדר החזקות.

אריסון השקעות טוענת כי "במסגרת הסכם המכר בין אריסון לדנקנרים שנחתם ב-2007, הצהירו והתחייבו כל אחד מהנתבעים כי הדוחות הכספיים של חברת תעשיות מלח לישראל משקפים באופן נאות את מצבה הכספי של החברה באותם המועדים. בנוסף לכך הצהירו הנתבעים כי למעט במקרים ספציפיים, לא היה ידוע להם על הליכים משפטיים מהותיים של החברה, לרבות כל נסיבות שבעטיין עשויה חברת המלח או חברה-בת שלה להיות מעורבים בהליכים אלה".

ואולם, כפי הנטען בתביעה, חרף זאת התגלעו מחלוקות ביחס לזכויות הקרקע שעליה מצוי מפעל המלח המפורסם. "לדאבון הלב, זמן מה לאחר חתימת ההסכם נודע לאריסון, להפתעתה, כי חברת כרמל מתיימרת לגזול הקרקעות השייכות לחברה-בת של חברת המלח, וטוענת כי היא בעלת זכויות במקרקעין בעתלית. עוד היא טוענת כי המקרקעין הללו נרכשו על-ידה כביכול מהחברה-הבת, עוד מקדמת דנא".

"סיפוח חד-צדדי"

בכתב התביעה מפורט "הניסיון של חברת כרמל להשתלט על קרקע המריבה", עליהם מצוי מפעל המלח. לטענת אריסון, חברת מלח הארץ עתלית החכירה בשעתו לחברת כרמל של הדנקנרים, בחכירת משנה, זכויות במקרקעין של המפעל, בשטח של כ-31 דונם בלבד, אך כרמל סיפחה לעצמה 80 דונמים נוספים משטח המפעל.

"כרמל טוענת היום, שלא כדין ובחוסר תום-לב, כאילו במסגרת תהליך פרצלציה (פיצול), שבמסגרתו נרשמו זכויות לטובת כרמל בחלק משטחי המקרקעין שנוצרו כתוצאה מהפיצול - כרמל קיבלה כביכול, יש מאין, זכויות חכירה נוספות בשטח של כ-80 דונם נוספים השייכים לחברת מלח הארץ עתלית".

אריסון טוענת כי חברת מלח הארץ עתלית כופרת ודוחה את טענות חברת כרמל לזכויות ב-80 הדונמים. לטענת מלח הארץ עתלית, "לא בוצעה עסקה שהעניקה לחברת כרמל זכויות בשטחי המקרקעין של המפעל. כך גם לא ניתנה הסכמה לכך וגם לא תמורה לאותם 80 דונמים נוספים".

בנוסף לכך, טוענת אריסון, "כל השנים נוהגת חברת מלח הארץ עתלית, בידיעה ובהסכמת חברת כרמל, מנהג בעלים באותם המקרקעין בשטח של ה-80 דונמים, גם במובן זה ששילמה אף עבורן תשלומים שונים כמחויב על-פי דין, כגון דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל, ארנונה והיטלים".

לדברי אריסון "מכלול הנזק הפוטנציאלי - בשים לב בין היתר לשווי מקרקעי המריבה והמחוברים המצויים עליהם ולסך הנזקים הישירים והעקיפים שעלולים להיגרם למפעל המצוי על מקרקעי המריבה - הוא בסכומים גבוהים מאוד, וקשה לכמתם. מטעמי זהירות ולצורכי אגרה, הסכום הנתבע הוא על סך 20 מיליון שקל בלבד".