אשת חיל ורעדה

הריאיון של אילן לוקאץ' עם גל גדות, "אולפן שישי", יום שישי 21:00

יש רגעים בטלוויזיה שמספקים הצצה נדירה אל הנעשה מאחורי הקלעים של עבודת התקשורת, כמו הריאיון שקיים או ליתר דיוק - ניסה לקיים, אילן לוקאץ' עם גל גדות.

לפני שניגש לעצם העניין, הנה משפט אחד על כל צד בסיפור: לוקאץ' הוא בעיניי אחד מכתבי המגזין המעולים. הכתבות שלו מצליחות, לרוב, גם לעורר מחשבה וגם לשעשע. יחד עם זאת, ניכר שחסרה בו האגרסיביות הנדרשת כדי לעסוק בנושאים שברומו של עולם. משום כך, אולי (אין לי מידע פנימי מחברת חדשות ערוץ 2), הוא עוסק לרוב בתרבות.

בצד השני של המשוואה, גל גדות: חביבה, רהוטה ומוכיחה שלפעמים הברק מכה פעמיים באותו המקום ממש: גם נראית נפלא וגם מדברת לעניין.

לו היו לוקאץ' וגדות נפגשים לשיחה אמיתית, היא הייתה, ככל הנראה, ברמה גבוהה בהרבה מזו שלה זכו צופי "אולפן שישי". ההתחלה הייתה דווקא חביבה, אלא שאז העז לוקאץ' לשאול על הפערים בין "וונדר וומן" המקורית, דמות קומיקס שרירית ושופעת, לבין גזרת הקולב שנדרשת כדי לדגמן את הליין העונתי החדש של חברת האופנה שבה משמשת גדות כפרזנטורית.

גדות דווקא התחילה לענות בכנות, אבל נקטעה באחת - ולוקאץ' מצא את עצמו מבוזה בין מנהלת שאוסרת עליה לדבר על התפקיד החדש (העניין לציבור שבגללו התקיים הריאיון) - לבין היח"צן של חברת האופנה שרוצה רק שיזכירו שוב ושוב את שם המותג.

מדהים לראות מערכת חזקה מתפרקת כך מנכסיה, מתבטלת ומסייעת למנהלים, דוברים ויח"צנים לשרת רק את האינטרס המסחרי של לקוחותיהם או להגיש לנו כוכבים מפלסטיק שמשווקים רק את הדימוי שעליו הוחלט בחדרי הישיבות.

לו היה קם לוקאץ' ועוזב את הריאיון, מותיר למנהלים וליח"צנים להתבוסס בקלונם אל מול המצלמה, לו היו מסרבים כתבים פוליטיים לראיין את ראש הממשלה אחרי שפסל את עמיתם מהערוץ המתחרה, לו היו מחליטים עורכים, גם כאשר הם מייצגים אינטרסים מסחריים או פוליטיים מנוגדים, לשמור על כבוד המקצוע במקום להפוך למשת"פים בשירות אינטרסים זרים - אולי הייתה "התקשורת" מפסיקה להיות שק החבטות הלאומי. הכלל הראשון עבור מי שלא רוצה שיתייחסו אליו כסמרטוט הוא לא להתנהג ככזה.