חברות הביטוח מפצות גם מי שלא נפגע פיזית בתאונת דרכים

האם מדובר בתאונת דרכים גם כאשר לנפגע לא היה מגע פיזי עם הרכב? מהן הלכות בתי המשפט בשאלה זו?

תאונת דרכים / צילום: איל יצהר
תאונת דרכים / צילום: איל יצהר

באחד הימים ב' חצתה לתומה כביש במעבר חציה, כאשר לפתע בלם רכב סמוך מאוד אליה. בעקבות כך היא נבהלה, נפלה ונחבלה. כתוצאה מהנפילה נגרמו לב' חבלות גוף, והיא הובהלה לבית-חולים. סך נכותה המשוקללת של ב' עקב התאונה נקבע בשיעור של 43% (בתחום הנוירולוגי, בתחום האורטופדי ועקב ליקוי בשמיעה).

ב' טענה כי מדובר באירוע הנכלל בגדר הגדרת החוק כתאונת דרכים. היא טענה כי לפני אירוע התאונה, על אף גילה המבוגר ועל אף שסבלה מבעיות רפואיות שונות שהינן תולדה של גיל מתקדם, הייתה אישה עצמאית לחלוטין, התגוררה בגפה, ניהלה את משק-ביתה ודאגה לכל צרכיה באופן עצמאי. עם זאת, התאונה שינתה לרעה את מצבה באופן מהותי.

מנגד, חברת הביטוח טענה כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק, ולכן סירבה לשלם ל-ב' פיצויים.

האם צדקה חברת הביטוח? האם מדובר בתאונת דרכים, למרות שלא היה מגע פיזי עם הרכב? מהן הלכות בתי המשפט בשאלה זו?

בית המשפט ציין כי במסגרת שמיעת הראיות בתיק התברר כי ישנם גורמים נוספים שנמצאו במקום בעת התרחשות התאונה כדי ללמד על ההתרחשויות ולתמוך בעמדתה של ב' (כגון עדות הנהג, עד ראייה ושוטר שהגיע לזירה).

בית המשפט קבע כי בשים לב לכך שמדובר בגרסאות ראשוניות שניתנו באופן מיידי לאחר האירוע, יש לתת להן משקל מכריע, ודי בכך כדי להרים את הנטל הנדרש על מנת להוכיח כי נפילתה של ב' הינה פועל יוצא של הבהלה שאחזה בה כאשר רכב נעצר בפתאומיות סמוך מאוד אליה בעת חציית הכביש.

החוק ובתי המשפט מכירים באפשרות שתאונת דרכים לא תכלול מגע פיזי בין הרכב הפוגע לבין הנפגע, ובכך שבמקרים מסוימים די בבהלה מרכב מתקרב בכדי להפוך אירוע לתאונת דרכים.

לאור האמור, בית המשפט קבע כי מדובר בתאונת דרכים כלשונה בחוק (פלת"ד - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), וקבע כי חברת הביטוח תשלם פיצויים ל-ב'.

הטרקטורון השתולל, הסוס בעט

א' טען כי בעת שהוביל סוס בחוף בית ינאי במסגרת עבודתו, הופיע לפתע טרקטורון שהחל ב"סיבובי ראווה" סביבו וסביב הסוס. כתוצאה מכך הסוס החל להשתולל, תוך שהוא מתרומם על רגליו האחוריות פעם אחר פעם, עד שבסופו של דבר נחת עם שתי רגליו הקדמיות על א' וגרם לו נזקי גוף.

בנסיבות אלה, טען א', התאונה צריכה להיות מוכרת כתאונת דרכים.

היות ונהג הטרקטורון נעלם, בלי שידועים פרטיו, צורפה קרנית (קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) לתביעה. קרנית טענה כי התאונה אינה בגדר תאונת דרכים, שכן לא הוכח על-ידי א' כי אכן הופיע הטרקטורון בזירת התאונה ו/או כי הטרקטורון גרם להשתוללותו של הסוס שהובילה לתאונה.

בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע כי הרעש הגבוה שיצר הטרקטורון הוא שגרם לסוס לצאת משלוותו, להיבהל, להרים את רגליו הקדמיות ולנחות על גופו של א'.

עוד ציין בית המשפט כי אין בפלת"ד דרישה לקיום מגע פיזי בין הרכב המנועי לבין הניזוק, וניתן להכיר בסיבתיות בין השימוש ברכב לבין הנזק, אשר תהפוך את האירוע ל"תאונת דרכים" על-פי דין.

עם זאת, הגדרת "תאונת דרכים" מצריכה קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב המנועי למטרות תחבורה לבין נזק הגוף שנגרם לניזוק.

בית המשפט ציין כי הוכח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, וכי הוא נבחן על פי מבחן הסיכון (היבהלות הסוס, שגרמה לו להרים את רגליו הקדמיות ולהורידן על גופו של א' עקב התנהגות נהג הטרקטורון) בשילוב מבחן השכל הישר (תרומתו של ה"שימוש" בטרקטורון להתהוות התוצאה המזיקה).

דיכאון תגובתי להורים שכולים

פלוני ופלונית הם הוריו של המנוח שקיפח את חייו בתאונת דרכים. אחיו הצעיר היה בן 9 בקירוב במועד קרות התאונה. מפאת ריחוק מקום קרות התאונה מבית-החולים, הובהלו למקום פרמדיק צבאי ורופאים מהיישובים הסמוכים, ומאוחר יותר הגיע למקום גם אמבולנס ומסוק חילוץ צבאי ובו צוות חילוץ. פלוני (האב), שקיבל את הבשורה בדבר היות בנו מעורב בתאונה בעודו בביתו, יצא לעזור בפעולות החילוץ ונשא את המנוח אל המסוק, כשהוא מחוסר הכרה ודופק, עקב פגיעת ראש קטלנית.

בתביעה נטען כי ההלם והזעזוע שהיכו את המשפחה בעקבות הידיעה המרה על קרות התאונה, התפתחו והתעצמו לכדי משבר משפחתי ונפשי עמוקים, והם התקשו להשלים ולהתמודד עם החוויה הטראומטית אשר הותירה את המשפחה כולה מצולקת ובדיכאון תגובתי מתמשך. כמו כן, בשל חומרת מצבם והיקף הפגיעה בתפקודי היום-יום, הם פנו לקבלת סיוע פסיכולוגי משפחתי, זוגי ופרטני, וכן לסיוע באמצעות קבוצת תמיכה להורים שכולים.

בית המשפט ציין כי בהתאם להלכת בית המשפט העליון צריכים להתקיים כמה תנאים על מנת שיכירו בנפגע שנגרם לו נזק נפשי בשל תאונת דרכים שאירעה לאדם אחר, כנפגע תאונת דרכים:

1) זהות התובע - קרובי משפחה מדרגה ראשונה (הורים, ילדים, בני זוג). עם זאת, בית המשפט הכיר באפשרות שבה ייתכנו גם מידות קירבה אחרות (כגון אחים).

2) התרשמות ישירה מהאירוע המזיק - הנפגע היה עד ראייה ושמיעה לאירוע הטראומטי, או שעמד בחושיו על תוצאותיו המיידיות. בית המשפט ציין כי יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו, גם אם נזקו של הנפגע נגרם על-ידי קבלת מידע מכלי שני.

3) מידת הקירבה במקום ובזמן לאירוע המזיק - הנפגע היה עד לתאונה או לתוצאותיה המיידיות וסבל כתוצאה מכך מפגיעה נפשית חמורה.

במקרה זה קיבל בית המשפט את תביעתו של האב (אשר הוביל את המנוח למסוק, ונקבעה לו נכות נפשית בשיעור של 20%) ואת תביעת אחיו של המנוח (אשר היה קשור אל המנוח באופן מיוחד ונהג לבלות שעות רבות עמו, ונקבעה לו נכות נפשית בשיעור של 20%) - ואולם דחה את תביעתה של האם (אשר במועד קרות התאונה שהתה באנגליה בבית אחותה), וציין כי לא נקבעה לה נכות נפשית למרות האירוע הטרגי.

החשיבות הרבה באירועים הנ"ל המסווגים כתאונות דרכים היא בכך שהנפגע לא צריך להוכיח חבות ו/או רשלנות כדי להיות זכאי לקבלת פיצויים מחברת הביטוח של הרכב, על אף שהרכב עצמו לא פגע בו פיזית.

■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ משפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.