עצה לכחלון: הטל מס הכנסה על עזבונות, ירושות ומתנות

הפתרון הראוי הוא לחייב את מקבלי המתנות והעזבונות במס הכנסה: הדבר יגרום להורדת שיעורי מס ההכנסה המוטלים היום ויביא לשיטה יעילה ושוויונית יותר ■ עצות לכחלון - מאמר חמישי בסדרה

משה כחלון / צילום: תמיר ברגיג
משה כחלון / צילום: תמיר ברגיג

בחברה הוויקטויריאנית-מעמדית הבריטית פותחה שיטת מס הכנסה המעניקה חשיבות עליונה למקור היכולת, ותשלומי העברה - בעיקר העברות בין-דוריות - לא היו חייבים במס. בחברה מודרנית ושוויונית יותר מס הכנסה מוטל על התעשרות ממומשת.

מידת התעשרותו של אדם מעידה, בין היתר, על מידת הנאתו מהשירותים הציבוריים שהממשלה מספקת, לרבות ביטחון; הכרה והגנה על הקניין הפרטי, על חופש החוזים ועל חופש העיסוק; ומשק ושוק מתפקדים המאפשרים לאדם לייצר את יכולתו, לחסוך אותה, לצרוך אותה, לתת אותה במתנה או להורישה.

ללא השירותים הציבורים הממומנים על-ידי תשלומי המס שלנו, לא תהיה לנו יכולת כלכלית. לכן מס הכנסה מוטל על היכולת הכלכלית - בין אם מקורה בשכר עבודה, ובין אם ברווח מהשקעות או בקבלת כספים במתנה או בירושה.

העברת עושר ללא מיסוי חותרת תחת עיקרון כלכלי, חברתי ואתי חשוב: שוויון הזדמנויות. זהו עיקרון המניח שיש להתייחס אל כל בני האדם באופן דומה, בהתעלם מעובדות, דעות קדומות או העדפות לא רלוונטיות.

עיקרון המריטוקרטיה - עיקרון יסוד אתי וכלכלי כאחד - מחייב שאמצעי ייצור ותפקידים יגיעו לידיו של האדם בעל הכישורים המתאימים ביותר, לא לבעל קשרים משפחתיים, חברתיים, כלכליים או פוליטיים.

שוויון הזדמנויות אינו רק ערך חוקתי, אלא כלל תועלתני כלכלי. הורשת אמצעי ייצור כרוכה באובדן יעילות משקית. הדור שהתעשר הוכיח שהוא יעיל, בעל הישגים כלכליים ותורם לצמיחה. ספק אם הצלחתו תימשך לאחר שאמצעי הייצור שלו יועברו ליורשיו. לרוב, יורשים אינם מקיימים את התקוות.

הפתרון הראוי

העברת עושר בין-דורית מרחיבה פערים ומנציחה הצברי הון אדירים בידי מספר קטן של משפחות, אך היא לגיטימית ורצויה. זה המחיר שאנו מוכנים לשלם עבור הזכות לחיות בחברה דמוקרטית המעניקה הגנה חוקתית ומשפטית לזכויות האדם, אך היא אינה צריכה ליהנות מהטבות או זכויות יתר. אם קבלת כספים בתמורה לגורמי ייצור חייבת במס הכנסה, אין סיבה להעניק יחס שונה לכספים המתקבלים שלא בתמורה לאמצעי ייצור.

מנגד עולה טענת המיסוי הכפול: אמא עבדה קשה, הרוויחה ושילמה מס על הכנסותיה. את היתרה, לאחר תשלום מס הכנסה, היא חסכה. אם יוטל מס הכנסה על בנה המקבל/היורש, ייווצר כפל מס - פעם על האם, פעם על הבן.

זו טענה שובת עין אך לא משכנעת. לדוגמה: צעירה עובדת קשה במשך שנים כשכירה, משלמת מס וחוסכת. לימים היא משתמשת בפירות חסכונה (לאחר מס) להקמת עסק משלה. על-פי הגיונה של טענת המיסוי הכפול, גם הכנסתה מהעסק זכאית לפטור. וכך הכנסותיהם של בעלי משלח-יד הרוכשים את השכלתם באמצעות כספי חיסכון לאחר מס שלהם או של הוריהם.

לא כך בנויה שיטת מס הכנסה שנועדה כאמור למסות כל נישום בהתאם למידת הנאתו מהשירותים הציבוריים ויכולתו הכלכלית. קל וחומר כשמדובר בשני נישומים שונים.

השיטה האמריקאית מבוססת על הרעיון שכל התעשרות ממומשת חייבת במס הכנסה, ואין חשיבות מהותית למקור ההתעשרות. בתי המשפט החליטו גם לחייב במס הכנסה מציאה של יהלום או מטבעות, ופיצויים. תשלומי העברה אלה חייבים במס, כיוון שהם מגבירים את היכולת הכלכלית של הנישום.

גם מתנות ועזבונות היו צריכים להתחייב במס הכנסה בידי המקבל. פתרון פשוט, קל, יעיל וצודק, אך נוגד את האינטרסים של בעלי ההשפעה.

כיוון שקשה למחוקקים האמריקאים להצדיק סטייה מעיקרון המס על היכולת, נמנו וגמרו להציג לציבור "חבילה" כוללת: מחד גיסא הטלת מסי העברה (מס עיזבון, מס מתנות ואף מס מיוחד על העברות "מדלגות דור") - ומאידך גיסא פטור ממס הכנסה וממס רוח הון שנצבר על נכס שהועבר לדור הבא.

חקיקת מסי ההעברה האמורים בוצעה באופן מעוקר ולא אפקטיבי: נקבע פטור גבוה שסכומיו משתנים בהתאם לזהות המפלגה השלטת, ותעשיית תכנוני המס כרסמה באופן משמעותי במסים אלה, בעיקר באמצעות נאמנויות. התוצאה היא שסכומי הון אדירים אינם חייבים במס, הפערים החברתיים שם הולכים וגדלים, והיעילות הכלכלית נפגעת.

בישראל המצב שונה במעט. מתנות ועזבונות אינם חייבים במס הכנסה, ועם זאת, רווח הון שנצבר בידי המוריש או המעניק חייב במס בשיעור נמוך, ועיתוי המיסוי נדחה עד למכירת הנכס על-ידי המקבל. לאמור, נכסי ההון המועברים בתוך המשפחה פטורים ממס, מאפשרים הצברי הון בידי כמה משפחות ופוגעים בשוויון ההזדמנויות.

הפתרון הראוי הוא לחייב את מקבלי המתנות והעזבונות במס הכנסה. הדבר יגרום להורדת שיעורי מס ההכנסה המוטלים היום ויביא לשיטה יעילה ושוויונית יותר.

מיסוי המתנות או העזבונות עלול להיתקל בבעיות יישום. למשל, שהנותן או המקבל יעזוב את הארץ לפני מתן המתנה. ואולם, יש למחוקק המס כלים לצמצם את הבעיות. כבר היום קובע הדין כי נכס של תושב ישראל ייחשב כנמכר ביום עזיבתו את הארץ; כל ריבית המשתלמת על-ידי תושב ישראל חייבת במס הכנסה ישראלי, גם אם למקבל אין קשר לישראל. לפיכך אין קושי לקבוע כי כל מתנה או ירושה שהוענקה או התקבלה על-ידי תושב ישראל תהא חייבת במס הכנסה ישראלי.

מכל אלה נגזרת העצה החמישית: אל תירתע מהטלת מס הכנסה על תשלומי העברה, לרבות על העברות בין-דוריות; אל תחשוש מכך שהמהלך יצמצם את היצע העבודה בקרב המעניקים-המבוגרים, כיוון שהוא יביא להגדלה יותר ממקזזת של היצע העבודה בקרב המקבלים-הצעירים. בעודפי ההכנסות תוכל להשתמש להורדת שיעורי המס הנהוגים היום או בהשבחת השירותים הציבוריים וההון הציבורי.

■ הכותב הוא מומחה לדיני מסים וחקיקה פיסקאלית באוניברסיטת חיפה.