מע' התקציב של משהב"ט צריכה להיות זהה לזו של המדינה

ועדת יוחנן לוקר לבחינת תקציב הביטחון הרב-שנתי, צפויה לייחס פרק בדוח גם לעניין הגברת השקיפות בתקציב - מה שמגביר בימים אלה את המחלוקות, החשיפות התקשורתיות ואת הלחץ על מקורבים לוועדה.

ככל הידוע, בשלב זה טרם התקבלה החלטה בוועדה עד כמה להרחיב את חובת השקיפות, לאילו תחומי תקציב ואיך לאפיין אותה. עם זאת, כבר התגבשה ההערכה כי גם הפעם, ההחלטות שיתקבלו ימשיכו, בניגוד לעמדת האוצר, לשמר את משרד הביטחון כגוף יוצא דופן, שונה משמעותית מכל משרדי הממשלה האחרים שפרטי התקציב שלהם נקבעים, מפוקחים ומבוקרים באופן שוטף על ידי האוצר.

בכירי האוצר שהופיעו בפני הוועדה, דיברו והוכיחו במספרים ובעובדות עד כמה קריטי הצורך להרחיב את שיתוף המידע, הבקרה ויכולת הגישה והניתוח של התקציב הכי גדול - שבפועל מגיע לכ-60 מיליארד שקל בשנה. בכלל זה הוצגו פערי מידע הנוגעים לחובת שקיפות פרטי השכר והגמלאות. דוגמה עכשווית מלפני כמה חודשים מלמדת על פערים של כמה מיליארדי שקלים בחישובי ההוצאה במבצע "צוק איתן" בין דרישות ההחזר ("חזרה למצב קודם") של משרד הביטחון שעמדו על כ-8.5 מיליארד שקלים, לבין החישובים והמספרים המקבילים שנבדקו והוצגו על ידי החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו ועמדו על כ-6-6.5 מיליארד. כזכור, בסופו של דבר הכריע ראש הממשלה בנימין נתניהו וקבע מספר שבין לבין, עם נטייה של כחצי מיליארד שקל לטובת עמדת האוצר-החשבת. כשבאו לממשלה ואמרו ש'נגמר הכסף לאימונים', אמרו אנשי התקציבים באוצר לחברי הוועדה: "מישהו, בעל סיווג ביטחוני גבוה, שאיננו איש מערכת הביטחון, צריך וחייב לבדוק לאן הלך הכסף שיועד לאימונים - זה שתוקצב על ידי מערכת הביטחון עצמה עבור אימונים".

גם בעניין היקף ועומק הדיווחים-השקיפות הנוגעת להוצאות השכר והגמלאות, המהווים מעל ל-43% מתקציב הביטחון, עלתה ביקורת מצד האוצר, בעיקר מצד ראשי התקציבים והממונה על השכר, אבל גם מצד החשבת הכללית, למרות שבנושא זה היא מקבלת, כפי שסוכם בזמנו, באמצעות מסוף מחשב המוצב באגף, הרבה יותר מידע מאשר ראש אגף תקציבים והממונה על השכר. מידע שאסור לה לחלוק עם חבריה באוצר, כפי שנקבע בהסדר השקיפות.

מנגד, בכירים במערכת הביטחון, המשרד והצבא, אזרחי וצבאי, בהווה ובעבר, בכלל זה אנשי חוץ, יועצים שונים, שבחרו או נבחרו להופיע בפני הוועדה - הציגו עמדה לפיה מערכת הביטחון עומדת, אפילו מקפידה, בכל הדרישות ואף יותר, שנקבעו לפני 3 שנים על ידי הראל לוקר, מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה וגיבש סדרה של העברות מידע שוטפות ממשרד הביטחון לאגף התקציבים ולמשרד החשבת הכללית, בתחום השכר והגמלאות וגם בתקציבי ההוצאות השוטפות והרכש השנתי והרב-שנתי.

עוד אומרת מערכת הביטחון, כי כבר בהחלטות לוקר נקבע שיש חשיבות לפער בין הפריסה ועומק המידע שנמסר לחשבת הכללית מול המידע הסמלי, המצומצם ו"שפך המספרים" שמועבר לראש אגף התקציבים אמיר לוי, וכך לעמדתם זה חייב להישאר. כזכור, במהלך עבודת צוות ועדת לוקר התייצב שר הביטחון דאז אהוד ברק וטען כי הוא חושש שאנשי אגף התקציבים "ידליפו" מידע מכוון מתקציב הביטחון, כשלטענתו אז עיקר העניין של אנשי האוצר בכלל ואגף התקציבים בפרט, הוא "להשתלט" על מערכת הביטחון ולקחת ממנה את עצמאותה. הגבלת המידע לאגף התקציבים היה תנאי בל יעבור של ברק לפתיחת עידן השקיפות, היחסית.

כמו כן, הזהירו נציגי הביטחון שהופיעו בפני הוועדה מפני עומס יתר של פרוצדורות ודרישות בירוקרטיות שהולך ומתגבר ככל שמתקדם עניין השקיפות והעברת המידע. 'נייר גורר נייר', אמרו לוועדה, 'בירור גורר בירור', עוד חיתוכי אקסל, עוד שאלות, עוד תחקירים. עוד הסבירו אנשי הביטחון, כי רמת השקיפות היא מוחלטת שכן חתימתו של חשב המשרד, שהוא נציגה של החשבת הכללית, נדרשת בכל הוראת תשלום, וכי החשב צריך לאשר את ההוצאה מראש.

מול זה הוצגו בפני הוועדה טענות שחשב משרד הביטחון, על צוותו בן ה-150-200 איש שפועל במשרד, אמנם נדרש לחתום על הוצאות, גם שכר וגמלאות, התחייבויות ופרוייקטים מתוכננים - אלא שסמכותו, סמכות הבדיקה שלו, מתרכזת בתקינות ההליכים ולא למהותם - לא למהות ההוצאה הכספית. זאת בעוד שחובת הבדיקה של אנשי אגף התקציבים נוגעת למהות, לשיקולי ההעדפה בשימוש בכסף.

לדוגמה: האם הכסף שמממן החלטה להוסיף תנאי שכר לאנשי קבע, או סעיף לפנסיית הגישור (מערכת הביטחון מממנת למשוחררי שירות הקבע מגיל 43, 45 ו-47, מימון חודשי קבוע, מותנה בגובה השכר, למשך שנים, עד למועד הפרישה הקבוע בחוק ותחילת תשלומי הגמלה), או החלטה על רכש כלשהו, הגם שהתקבלו בהליך תקין - לא יועדו במקור למטרות, לסעיפי תקציב אחרים. כלומר, האם הכסף שמופנה לתנאי שירות על פי החלטות בכירי המערכת לא נועד, למשל, לאימונים, להתחמשות, להתעצמות שחלקה היחסי בתקציב הביטחון נמצא במגמת ירידה רב-שנתית.

עוד עלו טענות כי מערכת הביטחון, מעצם העובדה שהראל לוקר קבע בזמנו שונות בחובת השקיפות מול החשבת, אגף התקציבים והממונה על השכר, "סוחרת" במידע ומבצעת סוג של הפרד ומשול, פיצול וניגודים, בתוך משרד האוצר. לכל אגף מעבירים סוג אחר של מידע, כאשר ברור וזה כבר הוכח, שאין מעברי מידע בין אגף לאגף. בכך מחזקת לכאורה מערכת הביטחון את האמירה, את עמדתה, כאילו היא מעבירה את כל המידע הנדרש.

כדי לאפשר שקיפות, שאיננה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי לשימוש יעיל יותר בתקציב הביטחון, שככל הנראה לא יפחת בשנים הבאות למרות הלחצים החברתיים המתגברים, צריך לקבוע מערכת תקציבית זהה לזו של המדינה ולא שונה ממנה - סטנדרטיזציה של מידע. כל זאת כאשר מי שיוכל להיכנס אליה הוא מספר מצומצם ביותר של פקידים בסיווגים ביטחוניים נדרשים.