אתגר לכחלון: להוריד יוקר המחיה ולהגדיל ההשקעות במשק

בפני שר האוצר משה כחלון עומדת משימה מורכבת: כיצד להביא לירידה ביוקר המחיה, שעליה התחייב ציבורית, ובמקביל למנוע את המשך המגמה של הירידה בהשקעות במשק וההאטה הכלכלית.

האינדיקטורים הכלכליים האחרונים מצביעים על מגמה שלילית במשק הישראלי. שיעור הצמיחה ב-2014 ירד לכ-2.8%, המהווים צמיחה לנפש של כ-1% בלבד. אולם נתון מדאיג יותר הנו ירידה של כ-3% בהשקעות במשק בשנת 2014, שמשמעם ירידה של כ-6% בהשקעות ביחס לתוצר.

נתוני הרבעון הראשון לשנת 2015 מצביעים על המשך המגמה החריפה של הירידה בהשקעות במשק. ההשקעות ירדו ברבעון זה בקצב של 6%, המשקפים ירידה של כ-9% בהשקעות ביחס לתוצר. המשמעות היא כי המשק נמצא בתוואי של האטה כלכלית, אינפלציה נמוכה והשקעות פוחתות. זהו תוואי בעל השלכות קשות על הפעילות העסקית בשוק המקומי.

הבורסה לניירות ערך, המהווה תמונת מראה לכלכלה הישראלית, משקפת בעיה זו מזווית נוספת. למרות שהמאבק בריכוזיות נועד להביא להגדלת מספר החברות העסקיות הפועלות במשק, מספר החברות הציבוריות בישראל נמצא במגמת ירידה מתמשכת זה מספר שנים. בבורסה לניירות ערך נסחרות כיום כ-470 חברות בלבד, ירידה של מעל 20% ביחס לשנת 2010, שבה היו רשומות למסחר מעל 620 חברות. נוסף על כך, אנו עדים בתקופה האחרונה למגמה מדאיגה של הסטת פעילויות של חברות ישראליות גדולות לחו"ל.

תופעת הריכוזיות

תופעת הריכוזיות בישראל נובעת בין היתר ממניעים כלכליים של ניצול יתרונות לגודל ולמגוון במשק קטן. קיימים ענפים רבים שבהם ישנה בעיה של העדר מסה קריטית בהשוואה לעולם. לכן, כאשר פועלים להגדלת התחרות והכנסת מתחרים, יש לוודא כי יתאפשרו תנאים שיבטיחו לא רק את ירידת המחירים, אלא גם את הגידול ברמת ההשקעות. הגידול בהשקעות הכרחי לא רק כדי להבטיח את המשך הצמיחה והתעסוקה, אלא גם כדי למנוע מצב שבו איכות השירותים והתשתיות במשק מידרדרות בהשוואה למדינות המערב. רמת חיים אינה נמדדת רק ביוקר המחיה, אלא גם באיכות השירותים וברמתם.

לכן אני סבור כי המאבק ביוקר המחיה חייב להיות משולב במדיניות משלימה לעידוד השקעות במשק והגדלת הפעילות העסקית. לצורך כך נדרשת מדיניות אקטיבית של הממשלה. המשק הישראלי כבר הפנים מצב של ריבית בנק ישראל אפסית. ארגז הכלים של המדיניות המוניטרית כבר מיצה את עצמו, ולכן חייבים לגבש מדיניות פיסקאלית שתביא לשינוי המגמה של האטת ההשקעות במשק וחידוש הצמיחה.

ללא האצת ההשקעות במשק, לא ניתן יהיה ליצור תעסוקה וצמיחה. מעמד הביניים לא ייצא נשכר לאורך זמן מהורדת יוקר המחיה, אם במקביל תימשך מגמת הירידה בהשקעות וההאטה בצמיחה, שכן התוצאה תהיה ירידה בשיעור התעסוקה, שתביא לעלייה בשיעורי האבטלה ובעוני.

בענפי המשק שלגביהם פורסם כי יש כוונה לבצע רפורמות, אסור שהגדלת התחרותיות תהיה מלווה בעצירת השקעות, בירידה באיכות השירות או בפגיעה בחדשנות. זהו אתגר לא פשוט. באופן טבעי, המאבק ביוקר המחיה מקטין את רווחיות החברות הפועלות בענף, מקטין את הכדאיות להשקעות נוספות באותו הענף ומגדיל את הכדאיות היחסית בהסטת השקעות לחו"ל.

אני סבור כי האתגר המרכזי של שר האוצר הנכנס הנו ליצור מדיניות מאוזנת, הנאבקת ביוקר המחיה, אך במקביל מעודדת גידול בהשקעות במשק הישראלי. להערכתי, לצורך כך נדרשת מדיניות משלימה הכוללת עידוד השקעות של חברות ישראליות וזרות במשק, ונוסף על כך גם הגדלה משמעותית של ההשקעה הממשלתית בתשתיות, ובראש התשתית התחבורתית.

ללא הגדלת הפעילות במשק, וללא כניסת חברות נוספות למעגל החברות הציבוריות, לא ניתן יהיה להביא למימוש לאורך זמן של מדיניות שתביא לשיפור במצבו הכלכלי של מעמד הביניים.

הפעילות בבורסה

במקביל, חובה למצוא פתרונות שיביאו להגדלת היקף הפעילות בבורסה, שכן הבורסה מהווה ערוץ חשוב לגיוס הון וחוב, שיידרשו להרחבת הפעילות במשק ולהגברת התחרותיות.

נראה כי החולשה של שוק ההון הישראלי משולבת וקשורה בבעיית מחירי הנדל"ן, שכן הציבור הישראלי ראה בשנים האחרונים בהשקעות בנדל"ן תחליף בעל כדאיות גבוהה לעומת שוק ההון. חשוב להבטיח כי פתרון בעיית הנדל"ן, המהווה יעד מרכזי של הממשלה החדשה, ייושם באופן המשלב עידוד השקעה בשוקי ההון המקומיים, כדי להבטיח שמקורות ההון המתפנים ינותבו להאצת הפעילות העסקית במשק.

רק מדיניות שתשלב בין המאבק ביוקר המחיה להגדלת הפעילות העסקית, תוכל להבטיח שמעמד הביניים אכן יוכל לצאת נשכר וליהנות מפירות הירידה ביוקר המחיה, ולא יסבול מגידול באבטלה ומירידה ברמת ההכנסות, שהנם תוצאה בלתי נמנעת של עצירת הצמיחה וההשקעות במשק.

הכותב הוא שותף מנהל ב-BDO זיו האפט

 האינדיקטורים הכלכליים בשנתיים האחרונות