תזכורת: האיומים של ישראל כץ לא מחזיקים מים

שר התחבורה מאיים בחריפות על עובדי הנמלים השובתים, אבל ניסיון העבר מלמד שהאיומים שלו לא שווים הרבה

ישראל כץ / צילום: תמר מצפי
ישראל כץ / צילום: תמר מצפי

"אם הם לא יצייתו לצווי החירום, אנחנו נדרוש לעצור אותם כעבריינים, משום שהם מחבלים בכלכלה הישראלית ופוגעים במעמדה של ישראל... לא נאפשר לעצור את הרפורמה ופגיעה בדימוי של מדינת ישראל. לא כדאי להעמיד אותנו במבחן".

הדברים האלה נאמרו היום (ה') על-ידי שר התחבורה ישראל כץ, שהחליט להחריף את הטון נגד ראשי ועדי עובדים נמלי הים השובתים. אך לפני שאתם ממהרים להתרגש מדבריו של כץ, או לשבח את "עמידתו האיתנה" אל מול עובדי הנמלים, הנה תזכורת קטנה מהפעם האחרונה בה כץ נשמע כה חריף ונחרץ, במהלך מאבק עובדי רכבת ישראל ב-2012 שלווה בשביתות פראיות וקשות שפגעו בישראלים רבים:

"אם הוועד ישבית שוב את תנועת הרכבות בצורה פראית כמו שראינו ביום שלישי ויפר צווים של בית הדין וינסה לתקוף את חברי ההנהלה, אני מודיע חד-משמעית שאני סוגר את הרכבת ופותח אותה במתכונת שונה", אמר כץ בראיון לערוץ 2 בפברואר 2012, בשיא מאבק עובדי הרכבת. "אני מעדיף לסגור את הרכבת זמנית למרות שזה יגרום לאי נוחות זמנית לנוסעים ולפתוח אותה מחדש כדי שתוכל לספק שירות לנוסעים ברמה הגבוהה ביותר".

כץ ניהל קרבות מילים נגד יו"ר ועד עובדי הרכבת דאז, גילה אדרעי, אך מהמלים לא נשאר הרבה בסופו של דבר. לא רק שהרכבת לא נסגרה כפי שאיים כץ, אלא חודש לאחר מכן הוא חתם על הסכם עם הטבות מפליגות לעובדי הרכבת, הסכם שגרר לעג רב כלפי כץ.

בין היתר, ההסכם העניק לעובדי הרכבת תוספת שכר של 25%, מענק חד-פעמי של 40 אלף שקל לעובד, תקציב רווחה של 10 מיליון שקל בשנה, ביטול השעיית גילה אדרעי ופיטוריהם של שני חברי ועד אחרים, הימנעות מפיטורי עובדים עד שנת 2030 ועוד.

בתמורה, התחייבו עובדי הרכבת לשקט תעשייתי למשך 3.5 שנים. היום, אגב, הם הודיעו על כוונתם להשבית את הרכבת החל מיום ראשון. לידיעת עובדי הנמלים.