עורך דין א' מתבקש על-ידי לקוחו, עבריין מורשע המרצה עונש מאסר בבית הסוהר, להעביר מעטפה לעורך דין ב', אשר גם הוא מייצג את אותו לקוח. עורך דין א' משוחח עם עורך דין ב', ועורך דין ב' מאשר בפניו כי אכן הוא מצפה למעטפה מהלקוח, מבלי לציין בפניו מהו תוכנה של המעטפה.
עורך דין א' נעתר לבקשה ופוגש במחלף דרכים בראשון-לציון שליח מטעם הלקוח, שאת זהותו הוא אינו מכיר. השליח מעביר לידיו מעטפה, ועורך דין א' מבין שאין בה מסמכים כפי שציפה, אלא מדובר במעטפת כסף "די עבה". הוא ממשיך בשליחות ומעביר את המעטפה לעורך דין ב' במשרדו בתל-אביב, מרחק 20 דקות נסיעה ממחלף הדרכים.
עורך דין ב' פותח את המעטפה, כאשר הוא מצפה למצוא בתוכה שכר-טרחה שמגיע לו מהלקוח, בסך 1,000 דולר. במקום זאת הוא נוכח לגלות כי במעטפה ישנם 20,000 דולר במזומן - פי 20 משכר-הטרחה שהיה צריך לקבל.
הוא מתקשר ללקוח ודורש ממנו שישלח מישהו לקחת את הכסף. כעבור זמן קצר מגיע אליו נציג מטעם הלקוח. עורך דין ב' משאיר לעצמו את 1,000 הדולרים שמגיעים לו כשכר-טרחה, ומוסר לפלוני את 19,000 הדולרים הנותרים.
האם בכך שהעבירו את המעטפה הלאה, מבלי לברר מהיכן הגיע הכסף ולמי הוא מיועד, התנהגו שני עורכי הדין באופן שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין וביצעו עבירת משמעת?
זוהי השאלה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת ערעור ועדת האתיקה של מחוז תל-אביב על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שזיכה את עורכי הדין שגיב בר-שלום ומור גרטי בכל הקשור למעורבותם בהעברת מעטפה ובה 20,000 דולר, בין גורמים שהיו מעורבים ברצח השופט עדי אזר ז"ל.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן, קיבל את הערעור והרשיע את שני עורכי הדין בביצוע עבירות אתיות, לאחר שקבע כי "עצימת עיניו" של עו"ד שגיב בר-שלום לבעייתיות שהתעוררה בנוגע למהות השליחות שהוא מתבקש לבצע ולאופן שבו היא מתבצעת, ובחירתו להעביר את המעטפה מבלי להוסיף ולחקור בנידון, מהווים "מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין", כמו גם הפרה של החובה לפיה "עורך דין ישמור על כבוד המקצוע של עריכת דין ויימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע"; וכן כי עו"ד מור גרטי "עצם עיניו לאפשרות שהוא משמש כצינור להעברת כספים בין גורמים מפוקפקים", והימנעותו מלברר את הדברים לאשורם מהווה "מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין", כמו הפרה של החובה לפיה "עורך דין ישמור על כבוד המקצוע של עריכת דין ויימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע".
הפרשה החלה באפריל 2010, אז הגישה ועדת האתיקה קובלנה לבית הדין המחוזי נגד עו"ד בר-שלום ועו"ד גרטי, בה נטען כי פעילותם של השניים במסגרת ייצוגם את יצחק זוזיאשווילי (אשר היה לקוח משותף שלהם), שלימים הורשע ברצח השופט עדי אזר ז"ל, כוללת עבירות משמעת.
מהקובלנה עלה כי בעת שנחקרה על-ידי משטרת ישראל פרשת הרצח של השופט עדי אזר ז"ל, זוזיאשווילי ריצה מאסר בבית הכלא 'איילון'. על זוזיאשווילוי בעת מאסרו הוטלו מגבלות שונות, והוא נעזר בעורכי דינו ובאסירים אחרים בכל הנוגע למגעיו עם העולם החיצון.
זוזיאשווילי תכנן את הרצח עם רפי נחמני, שבסופו של דבר ביצע את הרצח במהלך חופשה מבית הכלא. מעורב נוסף בפרשת הרצח היה אבינועם חג'בי שבמסגרת ההליכים הפליליים נגד נחמני וזוזיאשווילי שימש כעד מדינה. על מנת שנחמני יוכל לצאת מבית הכלא לחופשה (ממנה לא התכוון לשוב), הוא נדרש להמציא תצהיר ערבות של קרוב משפחה.
מהקובלנה נגד בר-שלום וגרטי עלה כי הם שימשו כמתווכים בין זוזיאשווילי לבין נחמני בכל הנוגע לפרשת הרצח ולצורך תיווך בין זוזיאשווילי לבין חג'בי. כשבוע וחצי לפני חג הפסח בשנת 2004, או בסמוך לכך, קיבל בר-שלום מעטפה הכוללת 20,000 דולר, ביודעו כי היא מטעם זוזיאשווילי. בר-שלום מתוך ידיעה או עצימת עיניים, העביר את המעטפה לגרטי. המעטפה הועברה לגרטי לשם העברה לחג'בי, לאחר ניכוי שכר-טרחה בסך 1,000 דולר.
במהלך ההליכים בפני בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין והערעור בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, נקבע כי בר-שלום וגרטי לא ידעו למה נועד הכסף, ולא היה להם קשר כלשהו לרצח השופט המנוח.
ואולם, עניין זה לא עזר לשניים במסגרת הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי ירושלים. באשר לעו"ד בר-שלום, ששימש כאמור צינור להעברת המעטפה בין הגורמים העבריינים לעו"ד גרטי, ציין השופט כי אם לפני שנמסרה לו המעטפה, לא הייתה לו סיבה לחשוד שדבר מה אינו כשורה ולהוסיף ולברר בנידון (הוא התבקש להעביר מעטפה לחבר למקצוע, על-ידי לקוח משותף של השניים, ואישר זאת מול אותו חבר למקצוע), הרי שלא כך הוא מרגע מעמד מסירת המעטפה, אז התחוור לו כי מדובר בשליחות שלא ציפה לה, של העברת מעטפת כסף מזומן.
"בשלב זה היה צריך להתעורר אצל בר-שלום חשד לגבי כשרות תכולת המעטפה וטיב השליחות, המחייב חקירה ותשאול... למעשה, דווקא הבנתו המאוחרת שיש במעטפה כסף, רק במועד קבלתו במחלף הדרכים, היא זו שהצריכה בירור נוסף מצדו. היא הייתה חייבת לעורר את השאלה, מדוע לא נאמר לו קודם לכן - לא על-ידי הלקוח ולא על-ידי עו"ד גרטי כאשר אישר בפניו שהוא מצפה למעטפה - כי הוא מתבקש להעביר סכום כסף מזומן".
באשר לעורך דין גרטי, נקבע כי "בשים לב לנתונים המחשידים שנפרסו בפניו, בחירתו להעביר את המעטפה לחג'בי מבלי לבצע כל בירור שהוא, שנועד לנסות להבין מדוע מלכתחילה הגיעה לידיו מעטפה המכילה סכום העולה פי 20 מהסכום שציפה לקבל, ומהי מטרת הכספים - ומבלי, לכל הפחות, לעצור ולנסות להבין את ההשלכות האפשריות של העברת המעטפה לידי חג'בי (ואפשר גם להיוועץ בוותיקים ממנו מה לעשות בסיטואציה אליה נקלע) - אינו עולה בקנה אחד עם ההתנהלות המצופה מעורך דין".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
